הסיפור שלי...
היי בנות, הרבה זמן אני רוצה לעשות את זה ורק עכשיו אזרתי כח לעניין. בדרך כלל אני צופה שקטה, בקושי כותבת בכל מסגרת אינטרנטית כזו, אבל הפעם אני חושבת ומקווה שהספור שלי יוכל לעזור למישהי, ולתת תקווה ופתרון אפשרי למצב לא קל
מצטערת על האורך (סיפור ארוך)..
(למי שאין כח לקרוא אז בקצרה- אחרי כמעט שלוש שנים של טיפולי פריון מפרכים, עשיתי לפרוסקופיה להוצאת מוקדים של אנדומטריוזיס, שהתגלה בטעות, כנראה שהיה ברקע אך ללא סימפטומים ולכן לא עלו עליו, וברוך השם אחריו (כמה חודשים) נקלטנו להריון ספונטני)..
הפואנטה- יכול להיות שיש מצב שאין סימפטומים קשים, אבל, אחרי כשלונות רבים של טיפולים (פריון הכוונה) אולי יש מקום לבדוק גם אנדומטריוזיס! לנו זה עבד
ולמי שיש כח לכל הסיפור אז ככה:
הסיפור שלי מתחיל בשנת 2009, שנה אחרי החתונה, ואחרי נסיונות של שנה להכנס להריון (כמו בספר). אחרי שכשלו ניסיונותינו הלכנו (כמו כולם) לרופא מנהלי והתחלנו את ה"חיפושים" אחר הסיבה. אחרי בדיקות קלות גילינו ספירת זרע נמוכה אצל בעלי (לא משהו קריטי אבל לא מצאנו שום דבר אחר אז זו הסיבה לא?..), והתחלנו טיפולי פריון. שנה ראשונה עשינו מה שנקרא הזרעות בהתחלה בלי הורמונים אחר כך עם זריקות והכל. אחרי 7 כאלו שכשלו, צילום רחם והיסטרוסקופיה (נוראיים!) עברנו לטיפולי הפריה חוץ גופית. נכנסנו לעניין במרץ ובאופטימיות גדולה עשינו טיפול ראשון, שני, שלישי... פרוטוקול קצר, פרוטוקול ארוך.. טיפול רביעי, חמישי, שישי... בדיקות דם לגילוי קריוטיפ (תקין), טיפול שביעי (כבר התחלנו לאבד תקווה), פיפל, טיפול נוסף (כבר הספקנו לספור), עוד פיפל, עוד טיפול, (עוד בכי, עוד יאוש, עוד שנה עוברת). בנתיים ברקע כל הזמן יש ממצא (שהולך וחוזר) קטן בשחלה השמאלית. חשבו אולי ציסטה. לקחתי גלולות (מה גלולות לעזאזל!), לא עזר, ממצא קטן, הוחלט שלא מפריע.. יאללה, עוד טיפול, עוד זריקות, עוד שאיבה.
הפעם שאב רופא אחר (לא זה שבדרך כלל, אלא רופא צעיר) שבחדר התאוששות אומר לי (לראשונה) "את יודעת שיש לך אנדומטריומה נכון?" מה יש לי?! פעם ראשונה שאני שומעת את השם הזה... כמובן שמתחילה לברר במרץ.. מה זה? איך זה משפיע? מה עושים? כתובים כל מני דברים באינטרנט.. מלחיצים יותר ופחות.. מתייעצת עם הרופא שלי.. אומר שזה נכון (?!?!?!) אבל זה קטן (בנתיים הגיע לשלושה סמ בשחלה השמאלית), אין לי תופעות (יש לי כאבי בטן במחזור, שהתגברו עם הטיפולים, אבל בכל זאת, שנתיים וקצת של הורמונים, והרבה, זה בטוח מסביר, יש לי כאבים בעת קיום יחסים אבל זה תמיד היה שם, אז מה זה קשור.. יציאות רכות? תמיד היו לי בזמן מחזור, לא משהו יוצא דופן... בקיצור- אולי היו לי סימפטומים ואולי לא, מה שבטוח זה לא היה משהו חד משמעי או מטריד במיוחד, לא משהו שאני שמתי לב אליו במשך השנים). הוחלט שהסיכון עולה על התועלת, ושאין קשר מוכח בין אנדומטריוזיס לפריון (אין?) ובהתחשב בסימפטומים (שאין לי כנראה) מדובר במשהו קטן. עוד טיפול...התייעצות עם עוד רופא פריון, שלילת ניתוח על הסף!, עוד טיפול.. ייאוש גדול מצדינו. התייעצות עם רופא אנדומטריוזיס. גם הוא אומר שיש אנדומטריומה, אבל שהיא קטנה, מרגיש שיש עוד משהו, אבל בהתחשב בתיאור הסימפטומים מצידי, כנראה שלא מדובר במשהו רציני (הוא ממליץ לעשות לפרוסקופיה רק בגלל שעשינו הרבה טיפולים עד כאן..). מחליטים לנסות עוד טיפול לפני- כמובן ששלילי הולכים על לפרוסקופיה (בניגוד לכל הסובבים כמעט).. הניתוח היה ארוך מהצפוי, במהלכו גילו מוקדים רבים (אחד בגודל של שבעה ס"מ!!), דלקת בחצוצרה, הדבקויות, בקיצור- שישו ושמחו!
ההחלמה היתה קשה, חודש של כאבים, עצירות, נפיחות.. מחזור ראשון אחרי- כואב! חודשיים אחר כך- חזרתי לעצמי כאילו כלום לא היה
יאללה במרץ, חוזרים לטיפולים (הרי אין מצב להקלט בלי ), הפעם זה קורה! מצאנו את הסיבה סוף סוף, טיפלנו בה, עכשיו נכנסים להריון! אז זהו- שלא.. תוצאה שלילית (שוב)
יאוש. בכי. הרמתי ידיים. החלטתי לא להמשיך. התחלנו לברר על אופציות אחרות פונדקאות (דכאון!), אימוץ.. חודשיים של דאון. מחשבות מה עושים הלאה..
בנתיים מתנקה מהזריקות, מהנרות.. מכל ההורמונים האלו. פתאום- המחזור לא מגיע. לא יכול להיות.. מחכה עוד יום. עדיין לא מגיע... עוד יום, ועוד יום.. כבר שבוע. לעשות בדיקה? למה בעצם.. הרי לא בדקנו ביוץ, לא היינו מכוונים, לא הייתי עם הורמונים ובכלל, זה לא יכול לקרות ככה, יש גם בעיה בזרע (זוכרים?). בסוף- בדיקה להריון- שני פסים (שני פסים!!!) יש הריון! 4 שנים ויש הריון!! ועוד ככה בלי "להתכוון"! זה קרה בסוף. בידיים מלאות!
היום אני בת 35, סוף סוף אמא לבעלי חזר הביטחון בעצמו (הזרע שלו בסידר גמור- עובדה). אנחנו יכולים להמשיך לתכנן משפחה עם הרבה ילדים (בעזרת השם).
וואו.. באמת יצא ארוך.. תודה וכל הכבוד למי שהגיעה עד לכאן.. מקווה שזה יכול להועיל..
היי בנות, הרבה זמן אני רוצה לעשות את זה ורק עכשיו אזרתי כח לעניין. בדרך כלל אני צופה שקטה, בקושי כותבת בכל מסגרת אינטרנטית כזו, אבל הפעם אני חושבת ומקווה שהספור שלי יוכל לעזור למישהי, ולתת תקווה ופתרון אפשרי למצב לא קל
מצטערת על האורך (סיפור ארוך)..
(למי שאין כח לקרוא אז בקצרה- אחרי כמעט שלוש שנים של טיפולי פריון מפרכים, עשיתי לפרוסקופיה להוצאת מוקדים של אנדומטריוזיס, שהתגלה בטעות, כנראה שהיה ברקע אך ללא סימפטומים ולכן לא עלו עליו, וברוך השם אחריו (כמה חודשים) נקלטנו להריון ספונטני)..
הפואנטה- יכול להיות שיש מצב שאין סימפטומים קשים, אבל, אחרי כשלונות רבים של טיפולים (פריון הכוונה) אולי יש מקום לבדוק גם אנדומטריוזיס! לנו זה עבד
ולמי שיש כח לכל הסיפור אז ככה:
הסיפור שלי מתחיל בשנת 2009, שנה אחרי החתונה, ואחרי נסיונות של שנה להכנס להריון (כמו בספר). אחרי שכשלו ניסיונותינו הלכנו (כמו כולם) לרופא מנהלי והתחלנו את ה"חיפושים" אחר הסיבה. אחרי בדיקות קלות גילינו ספירת זרע נמוכה אצל בעלי (לא משהו קריטי אבל לא מצאנו שום דבר אחר אז זו הסיבה לא?..), והתחלנו טיפולי פריון. שנה ראשונה עשינו מה שנקרא הזרעות בהתחלה בלי הורמונים אחר כך עם זריקות והכל. אחרי 7 כאלו שכשלו, צילום רחם והיסטרוסקופיה (נוראיים!) עברנו לטיפולי הפריה חוץ גופית. נכנסנו לעניין במרץ ובאופטימיות גדולה
עשינו טיפול ראשון, שני, שלישי... פרוטוקול קצר, פרוטוקול ארוך.. טיפול רביעי, חמישי, שישי... בדיקות דם לגילוי קריוטיפ (תקין), טיפול שביעי (כבר התחלנו לאבד תקווה), פיפל, טיפול נוסף (כבר הספקנו לספור), עוד פיפל, עוד טיפול, (עוד בכי, עוד יאוש, עוד שנה עוברת). בנתיים ברקע כל הזמן יש ממצא (שהולך וחוזר) קטן בשחלה השמאלית. חשבו אולי ציסטה. לקחתי גלולות (מה גלולות לעזאזל!), לא עזר, ממצא קטן, הוחלט שלא מפריע.. יאללה, עוד טיפול, עוד זריקות, עוד שאיבה.הפעם שאב רופא אחר (לא זה שבדרך כלל, אלא רופא צעיר) שבחדר התאוששות אומר לי (לראשונה) "את יודעת שיש לך אנדומטריומה נכון?" מה יש לי?! פעם ראשונה שאני שומעת את השם הזה... כמובן שמתחילה לברר במרץ.. מה זה? איך זה משפיע? מה עושים? כתובים כל מני דברים באינטרנט.. מלחיצים יותר ופחות.. מתייעצת עם הרופא שלי.. אומר שזה נכון (?!?!?!) אבל זה קטן (בנתיים הגיע לשלושה סמ בשחלה השמאלית), אין לי תופעות (יש לי כאבי בטן במחזור, שהתגברו עם הטיפולים, אבל בכל זאת, שנתיים וקצת של הורמונים, והרבה, זה בטוח מסביר, יש לי כאבים בעת קיום יחסים אבל זה תמיד היה שם, אז מה זה קשור.. יציאות רכות? תמיד היו לי בזמן מחזור, לא משהו יוצא דופן... בקיצור- אולי היו לי סימפטומים ואולי לא, מה שבטוח זה לא היה משהו חד משמעי או מטריד במיוחד, לא משהו שאני שמתי לב אליו במשך השנים). הוחלט שהסיכון עולה על התועלת, ושאין קשר מוכח בין אנדומטריוזיס לפריון (אין?) ובהתחשב בסימפטומים (שאין לי כנראה) מדובר במשהו קטן. עוד טיפול...התייעצות עם עוד רופא פריון, שלילת ניתוח על הסף!, עוד טיפול.. ייאוש גדול מצדינו. התייעצות עם רופא אנדומטריוזיס. גם הוא אומר שיש אנדומטריומה, אבל שהיא קטנה, מרגיש שיש עוד משהו, אבל בהתחשב בתיאור הסימפטומים מצידי, כנראה שלא מדובר במשהו רציני (הוא ממליץ לעשות לפרוסקופיה רק בגלל שעשינו הרבה טיפולים עד כאן..). מחליטים לנסות עוד טיפול לפני- כמובן ששלילי
הולכים על לפרוסקופיה (בניגוד לכל הסובבים כמעט).. הניתוח היה ארוך מהצפוי, במהלכו גילו מוקדים רבים (אחד בגודל של שבעה ס"מ!!), דלקת בחצוצרה, הדבקויות, בקיצור- שישו ושמחו! ההחלמה היתה קשה, חודש של כאבים, עצירות, נפיחות.. מחזור ראשון אחרי- כואב! חודשיים אחר כך- חזרתי לעצמי כאילו כלום לא היה
יאללה במרץ, חוזרים לטיפולים (הרי אין מצב להקלט בלי ), הפעם זה קורה! מצאנו את הסיבה סוף סוף, טיפלנו בה, עכשיו נכנסים להריון! אז זהו- שלא.. תוצאה שלילית (שוב)
בנתיים מתנקה מהזריקות, מהנרות.. מכל ההורמונים האלו. פתאום- המחזור לא מגיע. לא יכול להיות.. מחכה עוד יום. עדיין לא מגיע... עוד יום, ועוד יום.. כבר שבוע. לעשות בדיקה? למה בעצם.. הרי לא בדקנו ביוץ, לא היינו מכוונים, לא הייתי עם הורמונים ובכלל, זה לא יכול לקרות ככה, יש גם בעיה בזרע (זוכרים?). בסוף- בדיקה להריון- שני פסים (שני פסים!!!) יש הריון! 4 שנים ויש הריון!! ועוד ככה בלי "להתכוון"! זה קרה בסוף. בידיים מלאות!
היום אני בת 35, סוף סוף אמא
לבעלי חזר הביטחון בעצמו (הזרע שלו בסידר גמור- עובדה). אנחנו יכולים להמשיך לתכנן משפחה עם הרבה ילדים (בעזרת השם).וואו.. באמת יצא ארוך.. תודה וכל הכבוד למי שהגיעה עד לכאן.. מקווה שזה יכול להועיל..
