הסיפור שלי
אני חי בלולאה שאני לא יכול לצאת ממנה, ואין מישהו שיקשיב,
לפני כשנתיים היו לי חברים שחשבתי שהם טובים, היינו יוצאים כל סוף שבוע ויושבים ביחד על בירה, כל אחד מהם השיג חברה ונטש אותי לבד,
היום אני נמצא כל הזמן בבית וכשאני לא בבית אני בעבודה. יש ימים כאלה שממש קשה לי.
להכיר בחורה זה לא אפשרי במצב שלי בעיקר בגלל שאין לי מישהו שיכיר לי מישהי וגם לא משנה מה שתגידו, גבר לא יכול ללכת לחפש להכיר מישהי לבד זה פשוט לא עובד. במיוחד לא היום כשכולם עם הפנים שלהם מול האייפון.
דור של אנשים שפשוט מדברים דרך האינטרנט אבל אף אחד לא ידבר אחד עם השני
אני גר בעיר גדולה עם כל כך הרבה אנשים, אבל כשאני הולך ברחוב אף אחד לא יעז לדבר איתי
אני גר בבניין דירות עם כל כך הרבה אנשים אבל אף אחד לא ישאל אותי מה שלומי,
כולם עם מבט של שנאה ותיעוב בעיניים, אי אפשר פשוט לדבר עם אנשים בלי שיהיה איזשהו מניע נסתר.
כולם רוצים רק לנצל ולתחמן אחד את השני.
יש הרבה קנאה ואם אני יצליח במשהו אז כולם ירצו להשמיד אותי.
מה לעשות בשביל לצאת מזה?
אני חי בלולאה שאני לא יכול לצאת ממנה, ואין מישהו שיקשיב,
לפני כשנתיים היו לי חברים שחשבתי שהם טובים, היינו יוצאים כל סוף שבוע ויושבים ביחד על בירה, כל אחד מהם השיג חברה ונטש אותי לבד,
היום אני נמצא כל הזמן בבית וכשאני לא בבית אני בעבודה. יש ימים כאלה שממש קשה לי.
להכיר בחורה זה לא אפשרי במצב שלי בעיקר בגלל שאין לי מישהו שיכיר לי מישהי וגם לא משנה מה שתגידו, גבר לא יכול ללכת לחפש להכיר מישהי לבד זה פשוט לא עובד. במיוחד לא היום כשכולם עם הפנים שלהם מול האייפון.
דור של אנשים שפשוט מדברים דרך האינטרנט אבל אף אחד לא ידבר אחד עם השני
אני גר בעיר גדולה עם כל כך הרבה אנשים, אבל כשאני הולך ברחוב אף אחד לא יעז לדבר איתי
אני גר בבניין דירות עם כל כך הרבה אנשים אבל אף אחד לא ישאל אותי מה שלומי,
כולם עם מבט של שנאה ותיעוב בעיניים, אי אפשר פשוט לדבר עם אנשים בלי שיהיה איזשהו מניע נסתר.
כולם רוצים רק לנצל ולתחמן אחד את השני.
יש הרבה קנאה ואם אני יצליח במשהו אז כולם ירצו להשמיד אותי.
מה לעשות בשביל לצאת מזה?
