AnonymousAnonymous
New member
הסיפור שלי...
אז ככה אני בן 23 גר באיזור הצפון ורוצה לספר את הסיפור שלי
מגיל ההתבגרות אני זוכר את עצמי כילד ביישן בנושא של בנות, זוגיות וסקס. כמו לכל בנאדם נורמלי היה לי מאז פנטיזיות וחשק מיני אבל לא קידמתי את זה מעבר למחשבות. בגיל 18 התאהבתי בפעם הראשונה במישהי שפגשתי במהלך קורס לימודים וזה היה מדהים. האמת שבהתחלה דיברנו ביננו וזה זרם די סבבה ולא חשבתי עליה בהתחלה בקטע רומנטי. התפלאתי על עצמי שזה קורה לי ושהיא מדברת איתי (הדימוי העצמי שלי לא בשמיים). ערב אחד יצאתי לפאב עם חברים והשתכרתי והתקשרתי אליה וסיפרתי לה שהתאהבתי בה וזה קצת הרס את הסיכוי לצור קשר. מאוד מאוד רציתי את זה ואחרי שהבנתי שזה אבוד ממש קרסתי ונכנסתי לדכאון רע מאוד. לא ציינתי את זה בהתחלה אבל כמה חודשים לפני חוויתי אובדן של בן משפחה מהקרבה ראשונה והייתי בסערת רגשות מאוד גדולה. מאז עברו כמה שנים ועדיין לא התקדמתי בנושא הזה גם במהלך הצבא וזה משהו שתמיד הפריע לי. קצת אחרי שהשתחררתי ידידה טובה שלי מהצבא רצתה לי להכיר לי את חברה שלה. בהתחלה די חששתי כי היא בחורה בעלת ביטחון עצמי גבוהה ומופרז אפילו אפשר להגיד ופחדתי שגם החברות שלה כאלה. אני יקצר קצת את הסיפור - לאחר לא מעט חששות החלטתי לאזור אומץ ולדבר איתה בווטאפ (בגלל שאני כל כך גרוע בהתכתבויות חבר עזר לי עם זה הוא התכתב איתה בשמי). לאחר כמה שיחות בנייד החלטנו להיפגש. אפשר להגיד שזה היה דייט ראשון שלי (גיל 22) והייתי לחוץ פיצוצים. אז אפשר להגיד שהדייט היה ממש טוב ושוב התפלאתי על עצמי שזה קורה לי וחשבתי שיהיה הרבה יותר גרוע. היא בחורה מדהימה ומאז המשכנו להיפגש עוד כמה פעמים. לקח לי די הרבה זמן לנשק אותה (אין לי ניסיון מיני) וגם כשעשיתי את זה, זה קצת הביך אותי אבל פשוט הייתי חייב לקדם עניינים. אחרי עוד כמה דייטים היא באה לישון אצלי. זה אחד הרגעים הטובים בחיים שלי שנחקקו חזק מאוד. אמנם לא היה סקס או מיזמוזים כי אמרתי לה כזה שזה רק לישון וזה לא צריך להיות מעבר זה. היא בחורה של בית כזאת גם קצת ביישנית (יש מצב אפילו בתולה). אז בקיצור ישנו ביחד, חיבקתי אותה והיה לי פשוט אדיר. אני מניח שזה היה ככה כי די התאהבתי בה. היא ממש משכה אותי.
עברו 3 חודשים ובסוף החלטנו להיפרד (די החלטה שלי למרות שאני לא באמת רציתי לעזוב אותה) כי פשוט לא הרגשתי שאני מקבל מספיק בחזרה והיא טוענת שממש טוב לה איתי אבל זוגיות לא בא לא טוב בתזמון הזה של החיים כי היא מאוד עסוקה בעבודה שלה (היא בקושי נמצאת בבית). סיכמנו שנמשיך להיות ידידים כי ממש כיף לנו לדבר. חזרנו לדבר לפני כמה ימים שוב בווטאפ וקבענו שניפגש. לאחר התייעצויות עם חברים ומחשבה שלי בתוך עצמי הגעתי למסקנה שאני לא מוכן לוותר עליה ואני רוצה להעלות שוב את הנושא של הקשר ביננו. היה לי כל כך טוב איתה ואני לא מוכן לותר על זה וגם בתכלס אין לי מה להפסיד. אני מפנטז כל הזמן שאני מחבק אותה וישן איתה ומנשק אותה ומה לא... (שלא תבינו לא נכון, לא מדובר פה בבחורה שאני חרמן עליה אלא בבחורה שאני מרגיש אליה רגשות מאוד חזקים). זה פעם ראשונה שאני משתף את הסיפור שלי באינטרנט ויש פה הרבה דברים חשובים שלא כתבתי כי פשוט זה לא היה נגמר. אם אני ינסה לסכם את זה אז אפשר לומר שאני כרגע מרגיש די מבולבל מהחיים ואני כרגע לא יודע כל כך מה לעשות עם עצמי. במשפט אחד שמתאר אותי "זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי" - אני מרגיש שאני לא חי מספיק שאני לא ממצה את עצמי ואת החיים. אני הולך לטיפול פסיכולוגי בקרוב (לאחר שפסיכיאטר איבחן אותי והפנה אותי לטיפול פסיכולוגי). אחד הבעיות המרכזיות בחיים שלי זה הנושא של זוגיות, רומנטיקה מיניות - אני יודע שברגע שיהיה לי את זה אני יהיה הרבה יותר שלם עם עצמי ויהיה לי יותר קל להתארגן על החיים שלי.
המטרה שלי כרגע בחיים היא לקדם את הנושא הזה (מעבר לזה שאני ינסה לחדש את הקשר עם הבחורה הנ"ל) אני רוצה להתפתח בנושא הזה. זה מצחיק כאילו כל בחורה שאני רואה ברחוב אני רואה בה כבת זוג פוטנציאלית וכל הזמן אוכל לעצמי את הראש למה לא ניגשתי ולמה לא ניסיתי. אני רוצה באמת להתגבר על זה ולהפסיק לפחד מדחייה של בחורות ופשוט לעבור את המכשול הכל כך מעיק הזה.
אז זהו בגדול... שוב קשה לסכם כל כך הרבה שנים בפוסט בפורום אבל השתדלתי כמה שאפשר. אשמח לתגובות מאנשים שחוו דברים דומים ואשמח כמובן גם לביקורת בונה.
אז ככה אני בן 23 גר באיזור הצפון ורוצה לספר את הסיפור שלי
מגיל ההתבגרות אני זוכר את עצמי כילד ביישן בנושא של בנות, זוגיות וסקס. כמו לכל בנאדם נורמלי היה לי מאז פנטיזיות וחשק מיני אבל לא קידמתי את זה מעבר למחשבות. בגיל 18 התאהבתי בפעם הראשונה במישהי שפגשתי במהלך קורס לימודים וזה היה מדהים. האמת שבהתחלה דיברנו ביננו וזה זרם די סבבה ולא חשבתי עליה בהתחלה בקטע רומנטי. התפלאתי על עצמי שזה קורה לי ושהיא מדברת איתי (הדימוי העצמי שלי לא בשמיים). ערב אחד יצאתי לפאב עם חברים והשתכרתי והתקשרתי אליה וסיפרתי לה שהתאהבתי בה וזה קצת הרס את הסיכוי לצור קשר. מאוד מאוד רציתי את זה ואחרי שהבנתי שזה אבוד ממש קרסתי ונכנסתי לדכאון רע מאוד. לא ציינתי את זה בהתחלה אבל כמה חודשים לפני חוויתי אובדן של בן משפחה מהקרבה ראשונה והייתי בסערת רגשות מאוד גדולה. מאז עברו כמה שנים ועדיין לא התקדמתי בנושא הזה גם במהלך הצבא וזה משהו שתמיד הפריע לי. קצת אחרי שהשתחררתי ידידה טובה שלי מהצבא רצתה לי להכיר לי את חברה שלה. בהתחלה די חששתי כי היא בחורה בעלת ביטחון עצמי גבוהה ומופרז אפילו אפשר להגיד ופחדתי שגם החברות שלה כאלה. אני יקצר קצת את הסיפור - לאחר לא מעט חששות החלטתי לאזור אומץ ולדבר איתה בווטאפ (בגלל שאני כל כך גרוע בהתכתבויות חבר עזר לי עם זה הוא התכתב איתה בשמי). לאחר כמה שיחות בנייד החלטנו להיפגש. אפשר להגיד שזה היה דייט ראשון שלי (גיל 22) והייתי לחוץ פיצוצים. אז אפשר להגיד שהדייט היה ממש טוב ושוב התפלאתי על עצמי שזה קורה לי וחשבתי שיהיה הרבה יותר גרוע. היא בחורה מדהימה ומאז המשכנו להיפגש עוד כמה פעמים. לקח לי די הרבה זמן לנשק אותה (אין לי ניסיון מיני) וגם כשעשיתי את זה, זה קצת הביך אותי אבל פשוט הייתי חייב לקדם עניינים. אחרי עוד כמה דייטים היא באה לישון אצלי. זה אחד הרגעים הטובים בחיים שלי שנחקקו חזק מאוד. אמנם לא היה סקס או מיזמוזים כי אמרתי לה כזה שזה רק לישון וזה לא צריך להיות מעבר זה. היא בחורה של בית כזאת גם קצת ביישנית (יש מצב אפילו בתולה). אז בקיצור ישנו ביחד, חיבקתי אותה והיה לי פשוט אדיר. אני מניח שזה היה ככה כי די התאהבתי בה. היא ממש משכה אותי.
עברו 3 חודשים ובסוף החלטנו להיפרד (די החלטה שלי למרות שאני לא באמת רציתי לעזוב אותה) כי פשוט לא הרגשתי שאני מקבל מספיק בחזרה והיא טוענת שממש טוב לה איתי אבל זוגיות לא בא לא טוב בתזמון הזה של החיים כי היא מאוד עסוקה בעבודה שלה (היא בקושי נמצאת בבית). סיכמנו שנמשיך להיות ידידים כי ממש כיף לנו לדבר. חזרנו לדבר לפני כמה ימים שוב בווטאפ וקבענו שניפגש. לאחר התייעצויות עם חברים ומחשבה שלי בתוך עצמי הגעתי למסקנה שאני לא מוכן לוותר עליה ואני רוצה להעלות שוב את הנושא של הקשר ביננו. היה לי כל כך טוב איתה ואני לא מוכן לותר על זה וגם בתכלס אין לי מה להפסיד. אני מפנטז כל הזמן שאני מחבק אותה וישן איתה ומנשק אותה ומה לא... (שלא תבינו לא נכון, לא מדובר פה בבחורה שאני חרמן עליה אלא בבחורה שאני מרגיש אליה רגשות מאוד חזקים). זה פעם ראשונה שאני משתף את הסיפור שלי באינטרנט ויש פה הרבה דברים חשובים שלא כתבתי כי פשוט זה לא היה נגמר. אם אני ינסה לסכם את זה אז אפשר לומר שאני כרגע מרגיש די מבולבל מהחיים ואני כרגע לא יודע כל כך מה לעשות עם עצמי. במשפט אחד שמתאר אותי "זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי" - אני מרגיש שאני לא חי מספיק שאני לא ממצה את עצמי ואת החיים. אני הולך לטיפול פסיכולוגי בקרוב (לאחר שפסיכיאטר איבחן אותי והפנה אותי לטיפול פסיכולוגי). אחד הבעיות המרכזיות בחיים שלי זה הנושא של זוגיות, רומנטיקה מיניות - אני יודע שברגע שיהיה לי את זה אני יהיה הרבה יותר שלם עם עצמי ויהיה לי יותר קל להתארגן על החיים שלי.
המטרה שלי כרגע בחיים היא לקדם את הנושא הזה (מעבר לזה שאני ינסה לחדש את הקשר עם הבחורה הנ"ל) אני רוצה להתפתח בנושא הזה. זה מצחיק כאילו כל בחורה שאני רואה ברחוב אני רואה בה כבת זוג פוטנציאלית וכל הזמן אוכל לעצמי את הראש למה לא ניגשתי ולמה לא ניסיתי. אני רוצה באמת להתגבר על זה ולהפסיק לפחד מדחייה של בחורות ופשוט לעבור את המכשול הכל כך מעיק הזה.
אז זהו בגדול... שוב קשה לסכם כל כך הרבה שנים בפוסט בפורום אבל השתדלתי כמה שאפשר. אשמח לתגובות מאנשים שחוו דברים דומים ואשמח כמובן גם לביקורת בונה.
