הסיפור שלי
בגיל 12 התחילה אצלי התבגרות מינית גברית ונשית במקביל. קיבלתי מחזור, וגדלו לי שדיים קטנים, אבל גם התחיל שיעור, גדילת עצמות (כתפיים, סנטר), אקנה, נשירת שיער, וכו'. הגעתי לרופא אינדיקרינולוג במקרה, בגלל שיש לנו בעיה בבלוטת התריס במשפחה ואמא שלי רצתה שנבדוק שהכל תקין. הוא עשה לי בדיקות, אמר שכל ה"בעיות" נובעות מבעיה הורמונאלית קשה, ורשם לי אנדרוקור 50 ודיאנה, אותם לקחתי כמה שנים בלי לדעת בכלל מה המשמעות של התרופות!!! ה"בעיות" אכן נפתרו, ועם השנים הרגשתי ונראיתי יותר ויותר נשית (אנשים כל הזמן אמרו לי שאני נהיית יותר יפה עם הזמן), אבל לא הרגשתי טוב. תמיד הרגשתי לא יפה ולא מושכת (בלי שום סיבה הגיונית), הייתי בדכאונות קשים שבאו והלכו (כולל נסיון התאבדות ועוד כל מיני שטויות שעשיתי), ובכלל כל התקופה של לקיחת ההורמונים היתה בשבילי סיוט מתמשך. אני כמובן לא ידעתי למה. אחר כך, כשהפסקתי, התחילה התקופה שבזכותה הגעתי לכאן. קודם כל, זו היתה הפעם הראשונה בבגרותי שאני לא בזוגיות. ולבד הייתי יכולה בקלות לחקור את עצמי ואת המיניות שלי. הרגשתי שאני מגלה את הנשיות שלי דווקא, בהתחלה. אולי כי לא ידעתי אחרת. ("לגלות את הגבריות שלי? איזה גבריות? אני הרי אישה!"). אז התחלתי לטפח את עצמי, להתאפר, להתלבש, נהניתי מזה שאני יכולה להיות כמעט עם כל מי שאני רוצה, שגברים נמשכים אלי. אבל זה הכל היה מין משחק וידעתי את זה. משחק של "איך להיות הכי אישה שיש", וללא ספק זה משחק שנראה משתלם והוא גם נורא כייפי. את הפיצוץ קיבלתי לילה אחד, יחד עם החבר שלי ועוד חבר. שניהם גברים מאד נשיים, אחד דו מיני והשני סטרייט אבל חולם על להיות עם גבר. להיות שם, יחד איתם בסיטואציה מינית, זעזע אותי. הייתי צריכה לתפוס שם את מקום האישה. במקום זה כל מה שרציתי זה להיות גם גבר ולהשתלב בדבר היפה הזה שקורה שם ביניהם. העדפתי להסתכל עליהם מאשר להשתתף, לא בקטע מיני אפילו. זה פשוט התחבר אלי כל כך, לראות את הבן אדם הזה שאני אוהבת ומאוהבת בו עם גבר. ו...כן. אני הייתי רוצה להיות שם איתו ככה. בסוף יצא שתפסתי דווקא את התפקיד הנשי-אמהי בכל הסיטואציה, ועם זה דווקא היה לי נוח. לחבק את אהובי כשהוא מכורבל בתוך השדיים שלי ומישהו מזיין אותו מהצד השני... זה דווקא היה לי נעים : ). לאחר מכן, יצא לי לדבר עם מישהו שהוא מטפל במיניות. הפכנו להיות קרובים וככל שהוא הכיר אותי יותר הוא היה אומר שאני ממש חצי גבר חצי אישה בחשיבה שלי. נכנסתי לפוזת ה"נעלבת". מה, אני לא אישה??? אני הכי אישה שיש מותק : ) אבל הבנתי על מה הוא מדבר. אני יותר גברית ממנו לפעמים (ואני לא מתכוונת לדברים סטריאוטופים בכלל, כאלה אין לי). אם היו שואלים אותי עכשיו - מה את רוצה להיות... אני לא יודעת. אני מאד אוהבת את האישה שבי. אני אוהבת את איך שאני נראית עכשיו, אחרי שהתאזנתי מלהיות הכי נשית שאפשר ללהיות מה שאני. אני גם אוהבת את התפקיד החברתי שלי בתור אישה, ואת היכולת להתחתן עם גבר ולהביא ילד וכו'. חוץ מזה.... שנראה לי שאני קודם כל אישה. עכשיו בכל אופן. מצד שני, אני מפנטזת על להיות גבר. זה בגדר פנטזיה, וככה זה ישאר כנראה. הסתכלתי במראה והצלחתי לראות את עצמי לרגע בתור גבר. אהבתי את מה שראיתי. נבהלתי ממה שהרגשתי. חוץ מזה, שהצד הגברי באישיות שלי גורם לי להמון בעיות עם אנשים. אני לא מתפקדת כמו שאישה "אמורה" לתפקד. זה מצחיק שאת זה ההורמונים לא הצליחו להרוס, את האישיות שלי. אם גם זה היה נעלם.. בחיים לא הייתי מבינה מה קרה לי. זה כבר ארוך אז לסיום דווקא משהו נפלא שקרה לי... אתמול שכבתי עם החבר שלי בפעם הראשונה מאז שנפל האסימון. עד עכשיו פחדתי ממה שאני ארגיש. בעזרת קצת דמיון הצלחתי לשים את הגבר שבי שם. וזה היה מדהים. כל כך התרגשתי. כמו פעם ראשונה.
בגיל 12 התחילה אצלי התבגרות מינית גברית ונשית במקביל. קיבלתי מחזור, וגדלו לי שדיים קטנים, אבל גם התחיל שיעור, גדילת עצמות (כתפיים, סנטר), אקנה, נשירת שיער, וכו'. הגעתי לרופא אינדיקרינולוג במקרה, בגלל שיש לנו בעיה בבלוטת התריס במשפחה ואמא שלי רצתה שנבדוק שהכל תקין. הוא עשה לי בדיקות, אמר שכל ה"בעיות" נובעות מבעיה הורמונאלית קשה, ורשם לי אנדרוקור 50 ודיאנה, אותם לקחתי כמה שנים בלי לדעת בכלל מה המשמעות של התרופות!!! ה"בעיות" אכן נפתרו, ועם השנים הרגשתי ונראיתי יותר ויותר נשית (אנשים כל הזמן אמרו לי שאני נהיית יותר יפה עם הזמן), אבל לא הרגשתי טוב. תמיד הרגשתי לא יפה ולא מושכת (בלי שום סיבה הגיונית), הייתי בדכאונות קשים שבאו והלכו (כולל נסיון התאבדות ועוד כל מיני שטויות שעשיתי), ובכלל כל התקופה של לקיחת ההורמונים היתה בשבילי סיוט מתמשך. אני כמובן לא ידעתי למה. אחר כך, כשהפסקתי, התחילה התקופה שבזכותה הגעתי לכאן. קודם כל, זו היתה הפעם הראשונה בבגרותי שאני לא בזוגיות. ולבד הייתי יכולה בקלות לחקור את עצמי ואת המיניות שלי. הרגשתי שאני מגלה את הנשיות שלי דווקא, בהתחלה. אולי כי לא ידעתי אחרת. ("לגלות את הגבריות שלי? איזה גבריות? אני הרי אישה!"). אז התחלתי לטפח את עצמי, להתאפר, להתלבש, נהניתי מזה שאני יכולה להיות כמעט עם כל מי שאני רוצה, שגברים נמשכים אלי. אבל זה הכל היה מין משחק וידעתי את זה. משחק של "איך להיות הכי אישה שיש", וללא ספק זה משחק שנראה משתלם והוא גם נורא כייפי. את הפיצוץ קיבלתי לילה אחד, יחד עם החבר שלי ועוד חבר. שניהם גברים מאד נשיים, אחד דו מיני והשני סטרייט אבל חולם על להיות עם גבר. להיות שם, יחד איתם בסיטואציה מינית, זעזע אותי. הייתי צריכה לתפוס שם את מקום האישה. במקום זה כל מה שרציתי זה להיות גם גבר ולהשתלב בדבר היפה הזה שקורה שם ביניהם. העדפתי להסתכל עליהם מאשר להשתתף, לא בקטע מיני אפילו. זה פשוט התחבר אלי כל כך, לראות את הבן אדם הזה שאני אוהבת ומאוהבת בו עם גבר. ו...כן. אני הייתי רוצה להיות שם איתו ככה. בסוף יצא שתפסתי דווקא את התפקיד הנשי-אמהי בכל הסיטואציה, ועם זה דווקא היה לי נוח. לחבק את אהובי כשהוא מכורבל בתוך השדיים שלי ומישהו מזיין אותו מהצד השני... זה דווקא היה לי נעים : ). לאחר מכן, יצא לי לדבר עם מישהו שהוא מטפל במיניות. הפכנו להיות קרובים וככל שהוא הכיר אותי יותר הוא היה אומר שאני ממש חצי גבר חצי אישה בחשיבה שלי. נכנסתי לפוזת ה"נעלבת". מה, אני לא אישה??? אני הכי אישה שיש מותק : ) אבל הבנתי על מה הוא מדבר. אני יותר גברית ממנו לפעמים (ואני לא מתכוונת לדברים סטריאוטופים בכלל, כאלה אין לי). אם היו שואלים אותי עכשיו - מה את רוצה להיות... אני לא יודעת. אני מאד אוהבת את האישה שבי. אני אוהבת את איך שאני נראית עכשיו, אחרי שהתאזנתי מלהיות הכי נשית שאפשר ללהיות מה שאני. אני גם אוהבת את התפקיד החברתי שלי בתור אישה, ואת היכולת להתחתן עם גבר ולהביא ילד וכו'. חוץ מזה.... שנראה לי שאני קודם כל אישה. עכשיו בכל אופן. מצד שני, אני מפנטזת על להיות גבר. זה בגדר פנטזיה, וככה זה ישאר כנראה. הסתכלתי במראה והצלחתי לראות את עצמי לרגע בתור גבר. אהבתי את מה שראיתי. נבהלתי ממה שהרגשתי. חוץ מזה, שהצד הגברי באישיות שלי גורם לי להמון בעיות עם אנשים. אני לא מתפקדת כמו שאישה "אמורה" לתפקד. זה מצחיק שאת זה ההורמונים לא הצליחו להרוס, את האישיות שלי. אם גם זה היה נעלם.. בחיים לא הייתי מבינה מה קרה לי. זה כבר ארוך אז לסיום דווקא משהו נפלא שקרה לי... אתמול שכבתי עם החבר שלי בפעם הראשונה מאז שנפל האסימון. עד עכשיו פחדתי ממה שאני ארגיש. בעזרת קצת דמיון הצלחתי לשים את הגבר שבי שם. וזה היה מדהים. כל כך התרגשתי. כמו פעם ראשונה.
מאד גות'/אנימה 