הסיפור שלי...

[psyhedelic life]

הסיפור שלי...

אהלן לכולם הטייטל נורא משך אותי ולכן נכנסתי. החלטתי לכתוב משהו משלי אז ככה: לא מזמן חגגתי 19 ובשבילי כל יום הולדת זה מין חשבון נפש ביני לבין עצמי הבנתי שעברתי חיים מטורפים,הבנתי שאני כ"כ כועסת על עצמי כי רק טיפשים חוזרים על טעויות ואני חזרתי ואני יודעת שאני לא טיפשה אם זה הקשר ההרוס עם אבא שלי כל השנים שהוא לא קיבל אותי, ועם זה שנאנסתי והמערכות יחסים העקומות שהיו לי .והכי הרבה זאת אני, כמה סבלתי עם עצמי, כמה תסכולים ,והפרעות אכילה ,וסבל ,ועצבים ,ובכי, וכמה כל יום אני במלחמה שקטה עם עצמי ,אני אומנם חזקה ושואפת ומתפקדת אבל פיתחתי לי מין עולם של תסכול וכאב וחפרתי שם ואני חיה שם אני רוצה לקום בבוקר ולאהוב את עצמי אהבה ששום דבר לא יוכל לפגוע בי ואני רוצה להאמין בעצמי ולהיות אופטימית כי אני יודעת שיש בי כל כך הרבה אבל מתקשה לקבל את זה,אני רוצה שהעיניים שלי יפקחו ולא יהיו עצומות יותר נמאס לי לרדוף אחרי הזנב של עצמי ולנסות למצוא טיפשה של אושרכבר בת 19 ועדיין מחפשת...

 

[bodas]

נשמע קשה...

סיפור חיים כזה בהחלט נראה כמו עול שסוחבים אותו כל החיים. אני לא יכול להגיד לך "פשוט תעזבי את זה", כי זה חלק מהעבר שלך... מה שכן - אני חושב שההנחה שלך שרק טיפשים חוזרים על טעויות היא לא נכונה. כולנו חוזרים על טעויות, וזה תלוי אך ורק במידת העונש שקיבלנו עבור הטעות ואיך הוא נתפס בעיננו. ככל שהעונש שקיבלנו בגין טעות שביצענו חמור יותר, או לחילופין מכה בנו יותר (סובייקטיבי לחלוטין), כך הקישור בין הטעות לגמול מתחזק ואנחנו לומדים לא לחזור על הטעות... מה אני מנסה לומר - אם חזרת על הטעויות שלך - את לא טיפשה. או שהעונש לא היה יותר מדי קשה בשבילך, או שלא הצלחת לקשר בין העונש לטעות, מסיבות כאלו ואחרות... נעזוב לרגע את נושא הטעויות בצד. מה שאת מתארת נשמע לי כמו מצב של no where else to go but up. כלומר - את צריכה ללמוד לבנות ולהיבנות מניסיון החיים שלך ולהביא את עצמך למצב שבו את מאושרת עם עצמך. זה לא קל, זה לא מצליח ביום, חודש או שנה - זה תהליך... והדרך הכי קלה להתחיל אותו היא להקיף את עצמך חברים, אנשים שתומכים בך ומפרגנים לך ואוהבים אותך. אני בטוח שיש כאלו. תני להם את תשומת הלב שלך, והם יתנו לך את תשומת הלב שלהם. בעזרתם תבני לעצמך חיים חדשים שמבוססים על אור, ולא על חושך, מתנצל על הקלישאה...

|התחל פלצנות| האושר הוא בדברים הקטנים. אל תחפשי אותו יותר מדי גבוה. האושר הוא בנסיעה למקום העבודה כשהשמש של הבוקר שולחת קרנים מבעד לעננים. האושר הוא בלמצוא חתול חברותי ברחוב, האושר הוא להכין עוגה ולהצליח, האושר הוא להוריד קילו אחרי שבוע של דיאטה, האושר הוא להספיק את כל הסידורים ביום אחד ולהגיע הביתה לסדרה האהובה....... ככה זה בחיים. וכל הדברים הקטנים האלו מתעצמים כשיש עם מי לחלוק אותם. זו דעתי.

|סיים פלצנות|

אנחנו כאן בשביל לשמוע ולעזור - תמיד.

 

[psyhedelic life]

תודה

על ההתייחסות והעצות,האושר הוא אכן בדברים הקטנים אנחנו רק צריכים ללמוד להסתכל ולפתוח את העיינים וזהו בהחלט שלב ארוך אני רק מקווה שאני אכנס אליו בקרוב כולי אמונה ותקווה שאני ארד מהמקום הנמוך שאני נמצאת בו עכשיו ואטפס למעלה כמה שיותר גבוה ושום דבר קטן לא יפיל אותי יותר,אני מאחלת לעצמי ללמוד לאהוב את עצמי ואחרים ללמוד לקבל את עצמי את הדברים הטובים והרעים גם כן ללמוד לחיות את החיים שלי כמו שצריך ואני מאחלת את זה גם לך רק אהבה ואור ונחת ותקווה ומי ייתן ויהיה צדק בעולם הזה

 

[עוד שרון]

גם אם את חושבת שלא למדת מטעויות

תיראי שבעתיד תשתמשי במה שהטעויות לימדו אותך. קשה ליקרוא מה שכתבת. אני מאמינה שזה שאת כותבת ומספרת ופורקת מהלב הוא חלק מהלמידה, את שואלת, בודקת, מסתכלת מבחוץ (על הכתוב) ויכולה ליבחון שוב את הדברים. כמו שנאמר - לקום בבוקר וליראות את ההצלחות הקטנות שלנו בחיי היום יום- דברים שניראים לנו טיבעיים לחלוטין- מה שאנחנו מצליחים לעשות למרות הטעות, מראה שלמדנו.

 

[psyhedelic life]

אני מניחה

אני מניחה שאני מודעת לכל,אבל מה המודעות נותנת לנו ברגע שאנחנו לא משתמשים בה,ההרס העצמי הזה שמושרש בי יוצא מאבק יומיומי,ואכן עצם העובדה שאנחנו מתעבדים עם החומר והרגשות והמילים והמחשבות אנחנו בעצם באיזה מין תהליך של למידה אני יודעת שאני אנצח ושאני אגיע ליום שבו השלווה תיהיה עיקר חיי והחיוך יחליף את התסכולים והטרדה בחיי. תודה לכולם,ושבת שלום

 

[bodas]

עדכני אותנו בהתפתחויות

נשמח לשמוע ולסייע כמיטב יכולתינו