אני לא צדיקה גדולה כן?
אבל אני למודת מלחמות, אני ממש לא נמנעת מלריב ולהתווכח,
לפעמים יותר מידי... שם העבודה הקשה שלי
אבל צריך לדעת על מה גם... ריב זה גם צורת תקשורת לפעמים.
השאלה על מה אפשר באמת לוותר, מתי צריך להתעקש... זו כבר חוכמת חיים שאו שנרכשת עם הזמן או שלא.
אבל אני מסכימה איתך, אני מבינה, למשל בן זוגי רב איתי פי כמה וכמה וכמה מאשר בזוגיות הראשונה שלו. כשבאנו לטיפול אז זה לא הפתיע דווקא את המטפלת, אמרה שלפעמים יש זוגות שאין בינהם הרבה קשר ותקשורת זה יכול לקרות.
דווקא בקשרים עם יותר תקשורת הרבה פעמים מתגלעים יותר ויכוחים
כי יש על מה לדבר...
אני פשוט חושבת שקשר כזה זה יותר מהכל אפשרי. אפשרי למרות הכל.
הוא לא ויתור ולא פשרה מבחינתי. אני מאוד שמחה במי שבחרתי.
בייחוד כי פשוט שנינו מנסים שיהיה לנו טוב.
למשל, יש כאן פוסטים בפורום על ריבים ומהומות שנוצרו שלעולם לא היו
יכולים לקרות לי. אין לי יכולת למשל להגיד לבן זוג שלא יביא את הילדים אלינו כשצריך. מה פתאום? זה לא נתפש בכלל. ועוד מקרים...
הקושי האמיתי שלי היה לחלוק את המרחב הפרטי, אני לא רגילה שיש
"לאנשים אחרים" זכות להשתמש לי במתקנים של החיים מתי שירצו
אבל אני אוהבת רעש ומהומה וקצת סולדת משקט אין סופי, יש לי אותו לבד רוב לילות השבוע. מה צריך יותר? ככה שיש יתרונות בשהיה של מישהו אחר איתך
בטוח החיים יביאו לי הפתעות לא קלות, בטח בהקשר הזה, אבל אני מקווה שיהיה בסיס ולא נקרוס לגמרי מזה.
תודה!
אבל אני למודת מלחמות, אני ממש לא נמנעת מלריב ולהתווכח,
לפעמים יותר מידי... שם העבודה הקשה שלי
אבל צריך לדעת על מה גם... ריב זה גם צורת תקשורת לפעמים.
השאלה על מה אפשר באמת לוותר, מתי צריך להתעקש... זו כבר חוכמת חיים שאו שנרכשת עם הזמן או שלא.
אבל אני מסכימה איתך, אני מבינה, למשל בן זוגי רב איתי פי כמה וכמה וכמה מאשר בזוגיות הראשונה שלו. כשבאנו לטיפול אז זה לא הפתיע דווקא את המטפלת, אמרה שלפעמים יש זוגות שאין בינהם הרבה קשר ותקשורת זה יכול לקרות.
דווקא בקשרים עם יותר תקשורת הרבה פעמים מתגלעים יותר ויכוחים
כי יש על מה לדבר...
אני פשוט חושבת שקשר כזה זה יותר מהכל אפשרי. אפשרי למרות הכל.
הוא לא ויתור ולא פשרה מבחינתי. אני מאוד שמחה במי שבחרתי.
בייחוד כי פשוט שנינו מנסים שיהיה לנו טוב.
למשל, יש כאן פוסטים בפורום על ריבים ומהומות שנוצרו שלעולם לא היו
יכולים לקרות לי. אין לי יכולת למשל להגיד לבן זוג שלא יביא את הילדים אלינו כשצריך. מה פתאום? זה לא נתפש בכלל. ועוד מקרים...
הקושי האמיתי שלי היה לחלוק את המרחב הפרטי, אני לא רגילה שיש
"לאנשים אחרים" זכות להשתמש לי במתקנים של החיים מתי שירצו
אבל אני אוהבת רעש ומהומה וקצת סולדת משקט אין סופי, יש לי אותו לבד רוב לילות השבוע. מה צריך יותר? ככה שיש יתרונות בשהיה של מישהו אחר איתך
בטוח החיים יביאו לי הפתעות לא קלות, בטח בהקשר הזה, אבל אני מקווה שיהיה בסיס ולא נקרוס לגמרי מזה.
תודה!