הסיפור של החיים שלי..
אני לא יודע אם זה המקום המתאים, ואני כבר לא יודע מה לעשות... תאמינו או לא אבל אני אומר את זה, אמא שלי מפלצת!! ואני לא בן טיפש-עשרה שאומר את זה. קוראים לי נועם ואני בן 23.. מאז שאני זוכר היא הייתה כזאת, קרה מגעילה שלא איכפת לה משום דבר פרט לעצמה. היא בת כרגע 45. היא לא עובדת, ולא עושה כלום בחיים שלה. אני יגיד לכם מה סדר היום שלה: לקום ב-8 (זה תלוי אם לאחי הקטן יש לימודים או אין באותו יום) להכין לו סנביץ מצ'וקמק לארוחת בוקר. היא קוראת עיתון , עושה כביסה( יותר נכון ,מכניסה מכונה) וחוזרת לישון.. אחר-כך קמה לארוחת צהריים וחוזרת לישון.. ורואה טלביזיה כל היום ושוב חוזרת לישון בלילה. זהו בערך הסדר היום הקבוע שלה.. היא לא מבשלת, היא מקללת, אגואיסטית ונצלנית. וחושבת שמגיעה לה הכל. תאמינו או לא העוזרת שלנו, שבאה כל שבועיים, יותר מובוגרת ממנה ולאמא שלי אין נחות כלשהי שמונעת ממנה להזיז את התחת לנקות לבד. אתם לא הייתם מתביישים בזה? ולאבא שלי טוב עם זה, הוא זה שמבשל, שעושה את רוב הדברים בבית. והוא גם זה שמפרנס והוא עובד קשה. הוא מפחד להתגרש כי הוא יודע שהיא תקבל הרבה בגלל ש לסבתא שלי יש כסף (עורכי דין ,אם אתם מבינים) . אל כל העולם היא נחמדה וזה המשחק שלה. אבל פה בבית שלי אין אהבה אחד כלפי השני, אף אחד לא דואג אחד לשני.. אני והאחים שלי דואגים לעצמנו, ולפעמים היא עושה "טובה" והיא מחממת במיקרוגל אוכל שאבא שלי הכין לפני כמה ימים.. אני כבר לא יודע מה לעשות, אפילו לכבס היא לא עושה כמו שצריך - הכביסה יוצאת מלוכלת וזה בגלל שהיא לא מסתכלת בתויות של כל בגד ומערבבת כביסות. ויש גם בעיות עם אבא שלי, כל החלטה שאני עושה הוא חושב שהיא לא נכונה,שגויה. הוא זה שרוצה לקבוע על ההחלטות שלי. הם שניהם אנשים מקובעים, לא משנים את הדעות שלהם בקשר לדברים מסוימים ואין להם ראש פתוח. אני יותר ויותר חושב שאני צריך לעזוב את הבית המטורף הזה .בית משוגעים יש פה. שבוע שעבר שההורים שלי ואחי הקטן היו בים המלח,הבית היה יותר רגוע , יותר נקי ומסודר משהם כאן. רק אני ואחי הבינוני היינו והדברים נעשו כמו שצריך. אם בא לכם תתנו עצה.. אבל לא נראה שחוץ מזה שאני יעזוב את הבית משהו יתקבל בבית הזה. תודה ,שקראתם הכל , אם קראתם.
אני לא יודע אם זה המקום המתאים, ואני כבר לא יודע מה לעשות... תאמינו או לא אבל אני אומר את זה, אמא שלי מפלצת!! ואני לא בן טיפש-עשרה שאומר את זה. קוראים לי נועם ואני בן 23.. מאז שאני זוכר היא הייתה כזאת, קרה מגעילה שלא איכפת לה משום דבר פרט לעצמה. היא בת כרגע 45. היא לא עובדת, ולא עושה כלום בחיים שלה. אני יגיד לכם מה סדר היום שלה: לקום ב-8 (זה תלוי אם לאחי הקטן יש לימודים או אין באותו יום) להכין לו סנביץ מצ'וקמק לארוחת בוקר. היא קוראת עיתון , עושה כביסה( יותר נכון ,מכניסה מכונה) וחוזרת לישון.. אחר-כך קמה לארוחת צהריים וחוזרת לישון.. ורואה טלביזיה כל היום ושוב חוזרת לישון בלילה. זהו בערך הסדר היום הקבוע שלה.. היא לא מבשלת, היא מקללת, אגואיסטית ונצלנית. וחושבת שמגיעה לה הכל. תאמינו או לא העוזרת שלנו, שבאה כל שבועיים, יותר מובוגרת ממנה ולאמא שלי אין נחות כלשהי שמונעת ממנה להזיז את התחת לנקות לבד. אתם לא הייתם מתביישים בזה? ולאבא שלי טוב עם זה, הוא זה שמבשל, שעושה את רוב הדברים בבית. והוא גם זה שמפרנס והוא עובד קשה. הוא מפחד להתגרש כי הוא יודע שהיא תקבל הרבה בגלל ש לסבתא שלי יש כסף (עורכי דין ,אם אתם מבינים) . אל כל העולם היא נחמדה וזה המשחק שלה. אבל פה בבית שלי אין אהבה אחד כלפי השני, אף אחד לא דואג אחד לשני.. אני והאחים שלי דואגים לעצמנו, ולפעמים היא עושה "טובה" והיא מחממת במיקרוגל אוכל שאבא שלי הכין לפני כמה ימים.. אני כבר לא יודע מה לעשות, אפילו לכבס היא לא עושה כמו שצריך - הכביסה יוצאת מלוכלת וזה בגלל שהיא לא מסתכלת בתויות של כל בגד ומערבבת כביסות. ויש גם בעיות עם אבא שלי, כל החלטה שאני עושה הוא חושב שהיא לא נכונה,שגויה. הוא זה שרוצה לקבוע על ההחלטות שלי. הם שניהם אנשים מקובעים, לא משנים את הדעות שלהם בקשר לדברים מסוימים ואין להם ראש פתוח. אני יותר ויותר חושב שאני צריך לעזוב את הבית המטורף הזה .בית משוגעים יש פה. שבוע שעבר שההורים שלי ואחי הקטן היו בים המלח,הבית היה יותר רגוע , יותר נקי ומסודר משהם כאן. רק אני ואחי הבינוני היינו והדברים נעשו כמו שצריך. אם בא לכם תתנו עצה.. אבל לא נראה שחוץ מזה שאני יעזוב את הבית משהו יתקבל בבית הזה. תודה ,שקראתם הכל , אם קראתם.