הסיפור של סבתי
היי לכולם אני חדשה פה בפורום.. אני עדיין לא חרשתי אותו לאורכו ולרוחבו אבל זה מרגש אותי בכלל שהוא קיים. היתי רוצה לשתף אתכם בסיפור של סבתי אולי כדי לדלות פרטים כלשהם...וגם סתם לשתף אתכם כי איפשהו זה סיפור של כולנו. שמי יעל אני בת 26 , אחד המוצאות שלי הוא יגוסלבי (יחד עם רומני ופיני - כן שילוב מוזר) . סבתא שלי ששמה צילה נולדה בסרייבו יגוסלביה , היא עלתה לישראל כשהיתה בת 16 כשהשואה התחילה להשתולל ביגוסלביה. היו לה שני אחים : ארנה (אסתר) - בת 14 ומשה בן הזקונים (אם אני לא טועה הוא היה בן 5 כשסבתי עזבה) . הוריה (יחיאל ושימחה) שלחו אותה ברכבת של תנועת נוער לישראל, לבדה משום שחשבו שאחייה היו צעירים מידי למסע שכזה. כשגדלתי וחקרתי קצת על המשפחה נאמר לי שסבתא שלי רגישה לכל הנושא ועדיף לא לדבר איתה על כך.רק סיפרו לי שכולם נהרגו בשואה - לכל אחד היה את הסיפור שלו : האב - יחיאל התאבד על הגדר החשמלית של מחנה הריכוז , האם - שימחה נפטרה ממחלה כשהיתה במחנה הריכוז , האח - משה - סופר שאיזשהו זקן לקח אותו ועוד 4 ילדים תחת חסותו ושמר עליהם מפני הנאצים עד שמצאו את מחבואם והרגו את כולם. ועל האחות לא סופר לי כלום.כמובן שלא יכלתי להסתפק במידע הזה ובכל זאת באחד הביקורים אצל סבתי חקרתי אותה על כך.התברר שאפשר לדבר איתה בחופשיות על הנושא ואולי אבי (בנה) פחד לעורר שדים ישנים. סבתי סיפרה שאת כל המסופר היא שמעה מפי קרובי משפחה רחוקים ששרדו הכל בגדר שמועות חוץ מהסיפור של משה אחיה -מפני שקיבלה תמונה שלו עם הזקן וארבעת הילדים.במשך המון זמן ביקשתי ממנה לראות את הצילום ולאחר כמה ביקורים היא הראתה לי.זאת הפעם הראשונה ש"ראיתי" את אחיה - ג'ינג'י קטן,מנומש וחמוד עם פנים עצובות...לאחר מכן התברר שיש לה אלבום שלם של כל המשפחה מלפני השואה.בנושא אחותה תחקרתי אותה לא מעט היא סיפרה שרק עליה לא סיפרו לה דבר משום שלא ידעו דבר לגביה והיא בטוחה שגם היא נרצחה.הסיפור לא עזב אותי במשך שנים ולפני שנתיים בערך החלטתי "לחפש" את אחותה . אני וחברתי השגנו את כל מספרי הטלפון של שם המשפחה הזהה לשם הנעורים של סבתי (אלטרץ) והיו די הרבה כאלה התקשרנו לכולם - כולם היו מקסימים וניסו לעזור אך לא מצאנו מידע חדש. יום אחד נכנסתי לאתר האינטרנט של יד ושם בתקווה שאולי אמצא שם משהו , חוץ מהדפי-עד שסבתי פירסמה מצאתי שם מידע ממוזיאון השואה של בלגרד (לא בטוחה בשם) שפירסמו את אותם השמות. בן השמות מצאתי גם את שם אחותה של סבתי - אני כמעט בטוחה שזו היא משום שיותר מידי פרטים מוצלבים : שם האב , שנת לידה , מקום לידה ומגורים ושנת המוות.סיפרתי על כך למשפחתי הם מאוד התרגשו ( גם קצת התאכזבנו איפשהו קיווינו שאולי היא עוד חיה ). התקשרתי לסבתא שלי וסיפרתי לה, היא גם כן מאוד התרגשה אך היא לא היתה מופתעת היא היתה בטוחה שהיא לא בין החיים. אני רוצה להנצל שכתבתי סיפור ארוך אבל זה די חשוב לי ...הנושא לא מניח לי כי הוא לא סגור מספיק בשבילי. כשחיפשתי ביד ושם מצאתי את שמות כל המשפחה וגיליתי שהאבא והבן היו באותו מחנה ריכוז יסנובץ/ק - נכנסתי לאתר המחנה וגיליתי עוד מחנה זוועתי במיוחד. והמחנה השני בו שהו הבת והאמא לפי הרישומים, נקרא דאקובו(לא בטוחה בשם) - בכל רחבי האנציקלופדיה האדירה הזאת שנקראת אינטרנט מצאתי עליו (בעיברית) רק 3-4 שורות. סבתא שלי הקימה משפחה לתפארת עם 3 ילדים ו8 נכדים היום היא בת 83 ולא מזמן כשדיברתי איתה היא אמרה לי שאם היא היתה יכולה להחזיר את הגלגל לאחור היא לא היתה עולה על הרכבת...משפט עצוב אבל אפשר להבין אותו. סבתא שלי היא אישה חזקה, מדהימה , צלולה עם המון חוש הומור. פעם היא רצתה ליסוע לבקר ביגוסלביה אך זה לא התאפשר והיום היא מבוגרת מידי וכמעט עיוורת לגמרי והיא כבר לא ממש רוצה.בכל אופן שמחתי לשתף אתכם בסיפור והייתי רוצה עוד מידע אם יש למישהו בנושא שני המחנות ריכוז הללו או בכלל. תודה יעל
היי לכולם אני חדשה פה בפורום.. אני עדיין לא חרשתי אותו לאורכו ולרוחבו אבל זה מרגש אותי בכלל שהוא קיים. היתי רוצה לשתף אתכם בסיפור של סבתי אולי כדי לדלות פרטים כלשהם...וגם סתם לשתף אתכם כי איפשהו זה סיפור של כולנו. שמי יעל אני בת 26 , אחד המוצאות שלי הוא יגוסלבי (יחד עם רומני ופיני - כן שילוב מוזר) . סבתא שלי ששמה צילה נולדה בסרייבו יגוסלביה , היא עלתה לישראל כשהיתה בת 16 כשהשואה התחילה להשתולל ביגוסלביה. היו לה שני אחים : ארנה (אסתר) - בת 14 ומשה בן הזקונים (אם אני לא טועה הוא היה בן 5 כשסבתי עזבה) . הוריה (יחיאל ושימחה) שלחו אותה ברכבת של תנועת נוער לישראל, לבדה משום שחשבו שאחייה היו צעירים מידי למסע שכזה. כשגדלתי וחקרתי קצת על המשפחה נאמר לי שסבתא שלי רגישה לכל הנושא ועדיף לא לדבר איתה על כך.רק סיפרו לי שכולם נהרגו בשואה - לכל אחד היה את הסיפור שלו : האב - יחיאל התאבד על הגדר החשמלית של מחנה הריכוז , האם - שימחה נפטרה ממחלה כשהיתה במחנה הריכוז , האח - משה - סופר שאיזשהו זקן לקח אותו ועוד 4 ילדים תחת חסותו ושמר עליהם מפני הנאצים עד שמצאו את מחבואם והרגו את כולם. ועל האחות לא סופר לי כלום.כמובן שלא יכלתי להסתפק במידע הזה ובכל זאת באחד הביקורים אצל סבתי חקרתי אותה על כך.התברר שאפשר לדבר איתה בחופשיות על הנושא ואולי אבי (בנה) פחד לעורר שדים ישנים. סבתי סיפרה שאת כל המסופר היא שמעה מפי קרובי משפחה רחוקים ששרדו הכל בגדר שמועות חוץ מהסיפור של משה אחיה -מפני שקיבלה תמונה שלו עם הזקן וארבעת הילדים.במשך המון זמן ביקשתי ממנה לראות את הצילום ולאחר כמה ביקורים היא הראתה לי.זאת הפעם הראשונה ש"ראיתי" את אחיה - ג'ינג'י קטן,מנומש וחמוד עם פנים עצובות...לאחר מכן התברר שיש לה אלבום שלם של כל המשפחה מלפני השואה.בנושא אחותה תחקרתי אותה לא מעט היא סיפרה שרק עליה לא סיפרו לה דבר משום שלא ידעו דבר לגביה והיא בטוחה שגם היא נרצחה.הסיפור לא עזב אותי במשך שנים ולפני שנתיים בערך החלטתי "לחפש" את אחותה . אני וחברתי השגנו את כל מספרי הטלפון של שם המשפחה הזהה לשם הנעורים של סבתי (אלטרץ) והיו די הרבה כאלה התקשרנו לכולם - כולם היו מקסימים וניסו לעזור אך לא מצאנו מידע חדש. יום אחד נכנסתי לאתר האינטרנט של יד ושם בתקווה שאולי אמצא שם משהו , חוץ מהדפי-עד שסבתי פירסמה מצאתי שם מידע ממוזיאון השואה של בלגרד (לא בטוחה בשם) שפירסמו את אותם השמות. בן השמות מצאתי גם את שם אחותה של סבתי - אני כמעט בטוחה שזו היא משום שיותר מידי פרטים מוצלבים : שם האב , שנת לידה , מקום לידה ומגורים ושנת המוות.סיפרתי על כך למשפחתי הם מאוד התרגשו ( גם קצת התאכזבנו איפשהו קיווינו שאולי היא עוד חיה ). התקשרתי לסבתא שלי וסיפרתי לה, היא גם כן מאוד התרגשה אך היא לא היתה מופתעת היא היתה בטוחה שהיא לא בין החיים. אני רוצה להנצל שכתבתי סיפור ארוך אבל זה די חשוב לי ...הנושא לא מניח לי כי הוא לא סגור מספיק בשבילי. כשחיפשתי ביד ושם מצאתי את שמות כל המשפחה וגיליתי שהאבא והבן היו באותו מחנה ריכוז יסנובץ/ק - נכנסתי לאתר המחנה וגיליתי עוד מחנה זוועתי במיוחד. והמחנה השני בו שהו הבת והאמא לפי הרישומים, נקרא דאקובו(לא בטוחה בשם) - בכל רחבי האנציקלופדיה האדירה הזאת שנקראת אינטרנט מצאתי עליו (בעיברית) רק 3-4 שורות. סבתא שלי הקימה משפחה לתפארת עם 3 ילדים ו8 נכדים היום היא בת 83 ולא מזמן כשדיברתי איתה היא אמרה לי שאם היא היתה יכולה להחזיר את הגלגל לאחור היא לא היתה עולה על הרכבת...משפט עצוב אבל אפשר להבין אותו. סבתא שלי היא אישה חזקה, מדהימה , צלולה עם המון חוש הומור. פעם היא רצתה ליסוע לבקר ביגוסלביה אך זה לא התאפשר והיום היא מבוגרת מידי וכמעט עיוורת לגמרי והיא כבר לא ממש רוצה.בכל אופן שמחתי לשתף אתכם בסיפור והייתי רוצה עוד מידע אם יש למישהו בנושא שני המחנות ריכוז הללו או בכלל. תודה יעל