הסיפור של פאליז
כבר העליתי את זה פעם, אבל עכשיו גם לגיטימציה... בפורום חברתי. היה זה מיד אחרי שנעשה מלך. הוא היה גאה כל כך שהיה אומר בלכתו, "אני המלך. אני המלך". ולפעמים, "מלך אני. מלך אני". אמר זאת יום אחד ביער כשפיה שמעה אותו באקראי. לכן הופיעה לפניו ואמרה, "סבורני שאתה המלך"? "אני המלך", אמר פאליז. "אני המלך, אני ה..." "ובכל זאת", אמרה הפיה, "מהו מלך בסופו של דבר"? "זה דבר אדיר מאד להיות מלך". אמר פאליז בגאוה. "נניח שהייתי הופכת אותך ל... לכבש קטן. אז היכן תהיה"? המלך הרהר רגע בדאגה. "הייתי רוצה להיות כבש קטן", אמר. הפיה נופפה את מטה. "אז תוכל להיות", אמרה, "עד שתודה שפיה אדירה הרבה יותר ממלך". ולפתע היה כבש קטן. "ובכן"? אמרה הפיה. "ובכן"? אמר המלך. "מה אדיר יותר, מלך או פיה"? "מלך", אמר פאליז. "נוסף על כך שהוא צמרי יותר", הוסיף. היתה שתיקה לרגע. פאליז התחיל לאכול מעט דשא. "אינני מחשיב פיות כל כך", אמר מתוך פה מלא. "אינני חושב שהן אדירות ביותר". הפיה הביטה בו בכעס. "אינן יכולות להכריח אותך לומר דברים שאינך רוצה לומר", הסביר. הפיה רקעה ברגלה. "היה קרפדה", אמרה, נופפת את מטה. "קרפדה מטונפת, איומה, מזדחלת". "תמיד רציתי..." התחיל פאליז, "....להיות קרפדה", סיים נמוך יותר. "ובכן"? אמרה הפיה. "אינני מחשיב פיות כל כך", אמר המלך. "אינני חושב שהן אדירות ביותר..." המתין עד שהפיה תסתכל בו, אבל היא העמידה פנים כחושבת על משהו אחר. אחרי שהמתין דקה או שתיים, הוסיף, "אינן יכולות להכריח אותך לומר דברים שאינך רוצה לומר". הפיה רקעה ברגלה בכעס גובר, והניעה את מטה פעם שלישית. "שתוק"! ציוותה. "ושתוק לתמיד"! לא היה קול ביער. הפיה הביטה בשמיים הכחולים מבעד לגג הירוק שמעליה; הביטה בעד גזעי האילנות הגבוהים אל ארמון המלך במרחק; עיניה נפלו על קרחת היער הקטנה שלשמאלה, על הגדה עטופת הטחב שלימינה... אך לא אבתה להביט למטה אל הקרפדה שלרגליה. לא, לא אבתה... לא אבתה... ואף-על-פי-כן – זה היה יותר מדי. לא יכלה לעמוד בכך עוד. הביטה בקרפדה המטונפת, האיומה, המזדחלת, בקרפדה האילמת לרגליה, אשר לפנים היתה מלך. עיניהן נפגשו והקרפדה – ק ר צ ה . יש קריצות רבות הבעה מן הרגיל. הפיה ידעה היטב מה פירושה של זו. פרושה: "אינני מחשיב פיות כל כך. אינני חושב שהן אדירות ביותר. אינן יכולות להכריח אותך לומר דברים שאינך רוצה לומר". הפיה נופפה את מטה בסלידה. "הו, היה מלך שוב" אמרה בקוצר-רוח, ונעלמה. מתוך "מעשה במעשה" של א.א. מילן.
כבר העליתי את זה פעם, אבל עכשיו גם לגיטימציה... בפורום חברתי. היה זה מיד אחרי שנעשה מלך. הוא היה גאה כל כך שהיה אומר בלכתו, "אני המלך. אני המלך". ולפעמים, "מלך אני. מלך אני". אמר זאת יום אחד ביער כשפיה שמעה אותו באקראי. לכן הופיעה לפניו ואמרה, "סבורני שאתה המלך"? "אני המלך", אמר פאליז. "אני המלך, אני ה..." "ובכל זאת", אמרה הפיה, "מהו מלך בסופו של דבר"? "זה דבר אדיר מאד להיות מלך". אמר פאליז בגאוה. "נניח שהייתי הופכת אותך ל... לכבש קטן. אז היכן תהיה"? המלך הרהר רגע בדאגה. "הייתי רוצה להיות כבש קטן", אמר. הפיה נופפה את מטה. "אז תוכל להיות", אמרה, "עד שתודה שפיה אדירה הרבה יותר ממלך". ולפתע היה כבש קטן. "ובכן"? אמרה הפיה. "ובכן"? אמר המלך. "מה אדיר יותר, מלך או פיה"? "מלך", אמר פאליז. "נוסף על כך שהוא צמרי יותר", הוסיף. היתה שתיקה לרגע. פאליז התחיל לאכול מעט דשא. "אינני מחשיב פיות כל כך", אמר מתוך פה מלא. "אינני חושב שהן אדירות ביותר". הפיה הביטה בו בכעס. "אינן יכולות להכריח אותך לומר דברים שאינך רוצה לומר", הסביר. הפיה רקעה ברגלה. "היה קרפדה", אמרה, נופפת את מטה. "קרפדה מטונפת, איומה, מזדחלת". "תמיד רציתי..." התחיל פאליז, "....להיות קרפדה", סיים נמוך יותר. "ובכן"? אמרה הפיה. "אינני מחשיב פיות כל כך", אמר המלך. "אינני חושב שהן אדירות ביותר..." המתין עד שהפיה תסתכל בו, אבל היא העמידה פנים כחושבת על משהו אחר. אחרי שהמתין דקה או שתיים, הוסיף, "אינן יכולות להכריח אותך לומר דברים שאינך רוצה לומר". הפיה רקעה ברגלה בכעס גובר, והניעה את מטה פעם שלישית. "שתוק"! ציוותה. "ושתוק לתמיד"! לא היה קול ביער. הפיה הביטה בשמיים הכחולים מבעד לגג הירוק שמעליה; הביטה בעד גזעי האילנות הגבוהים אל ארמון המלך במרחק; עיניה נפלו על קרחת היער הקטנה שלשמאלה, על הגדה עטופת הטחב שלימינה... אך לא אבתה להביט למטה אל הקרפדה שלרגליה. לא, לא אבתה... לא אבתה... ואף-על-פי-כן – זה היה יותר מדי. לא יכלה לעמוד בכך עוד. הביטה בקרפדה המטונפת, האיומה, המזדחלת, בקרפדה האילמת לרגליה, אשר לפנים היתה מלך. עיניהן נפגשו והקרפדה – ק ר צ ה . יש קריצות רבות הבעה מן הרגיל. הפיה ידעה היטב מה פירושה של זו. פרושה: "אינני מחשיב פיות כל כך. אינני חושב שהן אדירות ביותר. אינן יכולות להכריח אותך לומר דברים שאינך רוצה לומר". הפיה נופפה את מטה בסלידה. "הו, היה מלך שוב" אמרה בקוצר-רוח, ונעלמה. מתוך "מעשה במעשה" של א.א. מילן.