הסיפור שמאחורי החתול / יותם שווימר
אחת השאלות הרווחות בקרב רבים בניסיון לעמוד על טיבו של ספר היא: “על מה הספר?” שאלה זו מבקשת למעשה לתמצת יצירה אמנותית לכדי סיכום ענייני וקולע, שיקל לשבץ אותה תחת קטגוריה מסוימת ומתוך כך לבדוק אם היא מתאימה לצרכים ספציפיים או הולמת ערכים ותפיסות. אולם יצירה אמנותית היא יותר מדבר אחד ברור, ומטרתה לרוב היא להרחיב ולא לצמצם. ספרה של הסופרת/מאיירת המצליחה סופי בלקול, “חתול טרלול”, מתעתע מעט בקוראיו באשר ליכולת למקד את התשובה לשאלה המקובלת, וזו אחת הסיבות לחן הרב שבו.
כריכת הספר (יח”צ)
על כריכת הספר “חתול טרלול” מופיע חתול מפוספס כשהוא יושב עם הגב אלינו, הנמענים. זוהי בחירה יוצאת דופן, שכן היא עלולה ליצור ריחוק, בדיוק כפי שדמות שפונה עם הפנים כלפי הנמענים מייצרת קרבה. במקור, שמו של הספר הוא “negative cat”, אשר הולם בהרבה את אפיון החתול וגם מייצר הבנה ברורה יותר לגבי הרושם שהחתול מייצר אצלנו אפילו טרום הקריאה, ותואם לחלוטין את חוסר התקשורת שנובעת מהמנח של החתול בכריכה. ואכן, הסיפור ממשיך בקו שהשם המקורי ואיור הכריכה מתחילים: החתול, שעונה בקיצור לשם מקס, אשר גיבור הספר אימץ ממקלט לחתולים לאחר תחנונים רבים, הוא חתול בעל גישה שלילית למדי. הוא אינו נענה לניסיונותיו של הגיבור לשחק איתו ולהרעיף עליו אהבה; הוא לא עושה שום דבר נחמד, רק דברים מעצבנים, ומפגין אנטיפטיות כללית.
מתוך הספר (איור: סופי בלקול)
שבירת ציפיות, במיוחד אל מול חיית מחמד נכספת כל כך, היא מוטיב מרכזי בספרות הילדים. ספרים רבים מציגים את הפער בין האידיאל של הילדים והילדות לאימוץ חתול או כלב (או כל חיה אחרת), ובין תפקודם בפועל. לרוב, פער זה מייצר במובהק או עלילה קומית או עלילה דרמטית-רגשית, ותמיד בסופה מתקיים איחוד משמח בין דמות הגיבור.ה למושא הנחשק – חיית המחמד. בלקול נשענת על תבנית קבועה זו, כך שנראה שהתשובה לשאלה על מה הספר פשוטה ומובנת למדי.
אולם בתוך הסיפור מסתתר דבר מה נוסף, שמוזכר בשלב מוקדם, אך לבסוף מהווה את הפתרון לקונפליקט העלילתי. גיבור הסיפור הוא זה שמספר אותו, והמבע שלו אינו ממוקד בתסכול, אכזבה או אי שביעות רצון. קול המספר אנרגטי מאוד, מלא כוונות טובות, וכפי שבפתיח הוא הביע בקצב מסחרר את רצונותיו לאמץ חתול, כך הוא שומר על הקצב לאורך העלילה, על אף מפח הנפש. כמאיירת מצוינת, בלקול משתמשת היטב בקומפוזיציית הכפולות ובאמצעות שילוב של סצנות מלאות הבעה ודרמה ושימוש מעולה בבועות דיבור, היא מבטאת את החוויה העיקרית שאותה עובר גיבור הסיפור, והיא התמודדות עם לחץ.
כבר בפתיחת הסיפור אנו עדים ללחץ שמפעילים בני המשפחה על הילד בנוגע לאחריות שמוטלת עליו בגידול חתול, שכוללת בין השאר לכתוב מכתב לסבתא ולקרוא ספר עשרים דקות במשך כל יום. המטלה האחרונה היא היחידה שמעוררת אצלו תגובה ספציפית: “אוי. אני לא ממש מצטיין בקריאה. המילים נשמעות לי הגיוניות רק כשאני קורא אותן בקול רם, ולאט. והילדים בבית הספר מסתכלים וצוחקים עלי.” זוהי חריגה דרמטית בנרטיב, אבל היא נבלעת בשטף הדרישות, הציפיות וגם מהתגובות לחתול הסרבן והלא חברותי. אופיו הלא נוח והסטאטיות שלו עומדים בניגוד לאנרגיה התזזיתית של הגיבור והרגישות הרבה שהוא מבטא וגם מעורר אצלנו, הקוראים.
ככל שהעלילה מתקדמת, נכנס אל תוך הנרטיב המרכזי מהלך סאב-טקסטואלי בדבר הקושי של הגיבור בקריאה, ולקראת הסוף בסצנה יפה ומרגשת, מתגלה שהדרך היחידה לייצר קרבה, אינטימיות ואמפתיה מצד החתול היא להקריא לו סיפור (ובבחירה נהדרת, מכניסה בלקול לאיור הספר הנבחר את היצירה הקלאסית “המון חתולים” של ונדה גוג; במקור העברי “מליון חתולים”).
מתוך הספר (איור: סופי בלקול)
הסצנה הזו מייצרת פיתרון הן לנרטיב המרכזי והן למה שפיעם מתחת לפני השטח כל הזמן, ותוצאותיה הן בעלות השפעה רחבה, שכן בעקבות זאת הילד והחתול הולכים להקריא סיפורים לחתולים שמחכים לאימוץ, וכך ילדים וילדות נוספים מבקשים לאמץ חתולים. באמצעות מהלך זה מבטאת בלקול את הפן החברתי הגלום בסיפור בדבר אימוץ חיות, כפי שאחרית הדבר מבארת, וגם קושרת את הדרמה העלילתית לאמירה רחבה יותר בסוגיית הנושא של הספר.
מתוך הספר (איור: סופי בלקול)
בעידן שבו רבים מספרי הילדים מעמידים במרכז דמות שצריכה ללמוד להאמין בעצמה ולקבל את מה שנתפס כמכשול ולהפוך אותו לכוח מחייה ומעצים, בלקול אינה מבקשת לשרטט תהליך ברור וישיר של סיבה ותוצאה, אלא להפגיש אותנו עם דרמה נרטיבית שהכוחות הסמויים המניעים אותה מאפשרים לנו להבין את היצירה ביותר ממובן אחד. אלמנט ההעצמה שנמצא בספר אינו חזות הכול, ועל כן אינו הופך לדידקטי. הוא פועל יוצא של עלילה עצמאית ומשכנעת, שניתן לקרוא אותה גם במנותק מהפנים הנוספים של סיפור המעשה. כך נשמרת חוויה ספרותית מבלי שהספר ייתחם לכדי מסגרת דידקטית או טרנדית מסוימת.
“חתול טרלול” – כתבה ואיירה: סופי בלקול. תרגום: יעל שכנאי. הוצאת “רימונים”, 2022
הפנקס כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים