הסירונית...

טוליפ,

New member
הסירונית...

לבד בחוף יושב הוזה,דואב,כואב.. צופה,חש את הים, סביבי רטוב וחם... בשצף נשברים לחוף שרידי גלים, חוזרים לים,ושוב, מכים ומתפרקים לפתע קול שירה, צלולה,זכה, ברה.. עולה מקצה אי-שם, אני נדהם,נפעם.. צליליה נפלאים, כקול כינור קסמים, קסומה היא שירתה, מושכת ומפתה.. לאור הדימדומים, שוקעת שמש לאיטה, בהדרה ניגלית, אלי,הסירונית.. חצייה עליון זמיר.. והתחתון, בתולה.. רומזת מבטיחה, רק בוא אלי, אתה.. נמשך ומפותה, זונח כל,רוצה אותה כל כך לשמוע, רוצה לחוש, לנגוע.. שוכח מי אני ולמה,וגופי, ועף ומתעופף, אחרי קולה סוחף.. אותי לשום מקום, ואין מתום.. אי שם בעננים, שחפים,וכוכבים, עולה החושך אט דומם, מתפשט ומתעצם.. שואל עצמי, שואל אותך, לאן איתך, נסחף,נמשך? רחוק,רחוק, זמנים רבים, לשום מקום, חופים,ימים.. אז השירה האדירה אופפת,מקיפה חונקת,ממיסה, אותי בנשיקה, מיתת האהבה...
 

eliela

New member
לכל אישה יש קבר

לכל אישה יש קבר בה נקברים יום יום את אשר היה. בבוקר נקברים התסכולים, בצהריים הגעגועים, ובלילות הציפיות. לכל אישה יש קבר בה נקברו החוויות מילדות האטימות, מבגרות החסרונות, ממבוגרת המכות. יום יום רצח נוסף בין אם זה על כסף, בין אם זה על כעס, בין אם זה על מין. ושם היא נקברה, אישה ילדה עם עבר שלא נתן להווה להגיע כי העתיד היה כאן. הייתי קרוב לשם כי נכנעתי והייתי צריכה להחליט בין הקבר עם פרחים לבין הפרחים ללא ריח ופתאום החיים מתדפקים למעלה בשיש ואני לא יודעת אם לצאת מה אמצא, מה יהיה מה אתן ומה אקבל מושכת אותך אלי למערבולת של עצבות אתה נמשך למה שאין לקבר, לפרחים, לחיים שיש בי.
 
למעלה