הסכם ("חוזה") עם מתבגר

[ifat12]

הסכם ("חוזה") עם מתבגר

עינת ערב טוב, לאחר שבוע של כעסים עם בני המתבגר (והוא רק בן 12) התיישבנו לשיחה שקטה שבו שטחנו את כל מה שמפריע לנו. בתום השיחה החלטנו להתחייב. לדוגמא, הבטחתי להאמין לכל מה שהוא אומר והוא מנגד התחייב לומר רק את האמת ועוד ועוד. כמו כן סיכמנו שבכל מקרה של הפרת ההסכם יהיה על אחד הצדדים "להיענש". הוא קצב את עונשי "להוריד את הכלבה שבוע"... להפתעתי מיד לאחר השיחה התנהגותו השתפרה באופן ניכר, ושנינו יצאנו מאד מעודדים. הייתי מאד רוצה להעלות את ההסכם על הכתב, כי ניראה שהוא זוכר את התחייבותי שלי ושוכח את שלו.. מה דעתך? תודה מראש, יפעת

 

[survivorrr]

לא הייתי הולך בכיוון הזה בכלל.

ראשית - למכתבך. מצאתי כאן סתירה. מצד אחד כתבת שהתנהגותו השתפרה מאד. מצד שני כתבת שהוא שוכח את הצד שלו בהתחייבות. לא מתחבר לי. במישור העקרוני אני מתנגד לכל מיני הסכמים בעלי אופי חוזי ובוודאי מתנגד להסכמים כתובים. כמה טעמים לכך. קודם כל - איפה הגבול? מחר הוא יתלונן שהפרנו משהו בהסכם, ניכנס לויכוח אם היתה או לא היתה הפרה ובסוף הוא עוד ירצה שנלך למוסד לבוררות. ומה אחר כך? בית משפט? אני יודע שקצת נסחפתי אבל את מבינה את הרעיון העקרוני? טעם נוסף הוא שהסכמים מסוג כזה לא לוקחים בחשבון אירועים בלתי צפויים וחריגים. אבל ילדים חושבים בצורה מרובעת (כשהסטיה היא מצידנו) ונוטים לעגל פינות כשהסטיה היא אצלם. אז אנו נוטלים מעצמנו את השיקול להחליט אחרת או לשנות החלטות בעת הצורך? למה? מה פתאום? יותר מכך - לקבוע כמו במערכת חקיקה את הקנסות ליד כל עבירה? עוד לא נפלתי על הראש. למה - מי מת? ומכאן צומח הטעם השלישי. הסכם כזה ועוד בכתב הופך אותנו שווים לילד. אותו מעמד "משפטי". מה פתאום? מעמדם של ההורים ושל הילדים שווה? אם זו הגישה - אז מחר במשפחה של 3 ילדים הילדים יחליטו משהו שנוגד את דעת ההורים ויאמרו "הרוב קובע" (מנסיון - אם כי לא שלי). מה זה כאן? שלטון דמוקרטי? ממתי? מחר הם עוד ירצו בחירות מי הקובע בבית. אני יודע ששוב הגזמתי קצת אבל מנסיון - הם חושבים שהם שווים לנו. בשום פנים ואופן. אנו ההורים, אנו האחראים. אם יקרה משהו לילדים - הרשויות ידרשו הסברים מאיתנו. לא מהם. כל מה שיקרה להם עד בגרותם - עלינו ועל ראשינו. לכן אנו הקובעים ואנו המחליטים. אין אנו זקוקים לאישורם או הסכמתם. אין אנו צריכים להעמיד כל דבר למשא ומתן קואליציוני או לבחירות דמוקרטיות. נכון שאנו צריכים להשאיר להם מרחב לעצמאות והחלטה. אבל רק אנו נקבע מה גבולות המרחב הזה שמשתנים עם הגיל והנסיבות. אכן אפשר ונכון ורצוי להגיע להסכמות על כל מיני דברים. אבל ההסכמות הללו צריכות להיות תואמות את תפיסות העולם שלנו - ההורים - לגבי אורחות הבית וחינוך הילדים. דוגמא: הבנות שלי רצו לביה"ס רק סנדביץ' עם שוקולד. מבחינתי - בשום אופן לא. גם מסיבות בריאות וגם מסבות אסתטיקה (תאכלעס - השמנת יתר). שמתי וטו. לא מסכים לתפריט מבוסס על בצקים סוכרים ושומנים. אז היסכמנו על תפריט שבועי: 3 ימים "מתוקים" (ורק אחד מהם שוקולד) ו-3 ימים "מלוחים". קבענו פחות או יותר מה יהיה בתפריט המתוקים ומה יהיה בתפריט המלוחים. השארנו אופציה לשינויים בתפריט (אבל לא בעיקרון) ולמקרים חריגים. השארתי להן קצת יותר מרחב בבחירת התפריט, בסידורו במשך השבוע אבל בלי לוותר על העקרונות. אותו דבר עם סידור הבית. פתאום נוצר מצב שבו החדר של מישהי מבולגן, אז היא מתנחלת בסלון עם החברות שלה. ומה איתי? חתכתי. לבד מחריגים - החדר שלך זה המקום. לא רוצה להתבייש? תסדרי. לי אין כוונה לסדר לך את החדר, בדיוק כמו שאין לי כוונה לוותר על הסלון לטובת החברות שלך. על חריגים נדבר כשיגיע הזמן. אבל הסכם כתוב? מוריד אותך לשפל ונותן לילד נשק ביד נגדך. חס וחלילה.

 

[עינת גבע]

רעיון נפלא!

שלום יפעת, רעיון נפלא! תוכלי להזמין אותו לבית קפה ושם תוכלו לנהל שיחה שקטה. הציעי לו לחתום "חוזה" משותף והדדי. שימי לב על מה את חותמת. הציעי לו עזרה. תשאלי אותו איך תוכלי לעזור לו לעמוד בהסכם. ובעיקר העבירי מסר שאת סומכת עליו בעיניים עצומות. ילד שמאמינים בו באמת , חש זאת, ולא רוצה לאכזב. המשיכי לעדכן ולשאול, עינת