מורה אינו מאבחן כמו שרופא אינו עורך דין
ולכן זה צעד חסר היגיון כמו רוב הרפורמות הפופוליסטיות של שר החינוך שנועדו למצוא חן בעיני הציבור מבלי לקחת בחשבון את השיקולים המקצועיים.
כל מקצוע דורש ידע וניסיון כדי לעסוק בו בצורה אחראית ולעזור לאנשים באמת, במינימום זמן ומבלי לפגוע בהם.
מקצוע האבחון דורש ידע רב כדי לאתר את מוקד הקושי והלקות ולהתאים תכנית טיפול ראויה שתקדם את הילד. אבחון לא נועד למטרת חלוקת התאמות, זה לא תפקידו הראשוני. נראה לי שעל כך מסכימה כל מורה או מאבחנת. לחלק התאמות כל אחד יכול, גם מבלי להיות בעל הכשרה כל שהיא. השאלה הגדולה היא מה יהיה ולאלו אבסורדים זה יוביל. המורים שכעת קיבלו התאמות במכסות צריכים להחליט לא רק מי לקוי והאם הקלות מזכה בהתאמה, אלא גם מי לקוי יותר ומי לקוי פחות, וזה גם ממני, כאשת מקצוע עם הסמכה וניסיון, דורש שימוש בכלים מקצועיים ועריכת אבחון מלא. גם אילו לא היו מכסות, הרי שראוי שמתן ההתאמות ייעשה בשיקול דעת. כיצד יבדילו המורים "המאבחנים החדשים" בין תלמיד שהנו באמת לקוי לתלמיד שני שהקושי שלו נובע ממקום אחר ובין שניהם לתלמיד שלישי שהקושי שלו נובע מכך שהוא מזלזל בלימודיו? ואחרי הכול, או לפני הכול, בכוחן של ההתאמות לשנות מעט מאוד. יש מקרים שלא יוכלו להסתייע בהתאמות, ותכנית הטיפול המותאמת ספציפית ללקות של הילד ולתחומי החוזק שלו היא המפתח להצלחה ולאפשרות לצאת לדרך עצמאית מבלי להיות נסמך תמיד על חסדי החברה שתיתן התאמות. תכנית כזאת ניתן להפיק רק בהתבסס על ממצאים אובייקטיביים של איש מקצוע שיראה את הילד ומשך זמן הגיוני ולא לחצי שעה בבית הספר כדי לסמן "וי" שהוא אבחן עשרות תלמידים. לכן איני רואה תחליף לאבחון מקצועי ומקיף.
