הסכם תעופה רק + עוד שדות תעופה
משרד התחבורה עושה בשנים האחרונות מאמץ ראוי לציון לשדרוג אמצעי התחבורה הבינלאומיים לישראל. הבעיה היא שגם חלק מהאמצעים נחשבים שנויים במחלוקת מצד החברות המקומיות והעובדים המאוגדים בוועדים ומצד שני באמצעות איומי הקיצוצים התמידיים שמועלים מצד משרד האוצר. עיוות זה יוצר מתיחויות רבות. כשפעם האיום נותר בגדר האם צריך להקים רכבת פריפריאלית הפעם השאלה הופכת לגלובלית ובתחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית המתיחות עולה לשיאים חדשים וגם אם המטרה היא הטבות לציבור, אם כל הפעילות הזאת צפויים לא מעט שיבושי עבודה הפגנות מחאה שביתות ועוד וזאת בתקווה שמשרד האוצר לא יקפיא תוכניות.
דוגמא 1: נמלי הים באשדוד וחיפה. ועדי העובדים של נמלי חיפה ואשדוד מאיימים בשביתות בשל תוכניות שונות להפחתת כוחם על ידי קיצוצי שכר ו"הרעת" תנאי עבודה לצד תחרות קשה יותר על ידי הקמת נמלים חדשים פרטיים וייעודיים לאוניות ענק וגם תוכניות לנמלים יבשתיים ולהפקעת שטחי נמלים לצורך פיתוח אורבני באשדוד וחיפה. למרות שמשרד התחבורה הציע שהנמלים החדשים יהיו פרטיים ובנויים בשיטת הBOT מתוך תקווה להוזיל עלויות הקמה וגם לשבור מונופולים של משכורות וקצב עבודה בנמלים הקיימים משרדים אחרים מנסים במקביל להילחם בהטבות ובמשכורות המופלגות של העובדים ואין פלא שמצפים לשביתות מחאה מצד עובדי הנמלים.
דוגמא 2: הנמלים הימיים באילת וקו הרכבת לאילת. מצד אחד הפרטת נמל ותיק גם כשהכוונה המקורית היתה לסגור אותו תוך עשור מצד שני תוכניות להקמת נמל חדש בתעלה מלאכותית+ רכבת משא לנמלים במרכז הארץ שעוד אמורה לפעול כבר שנים לפני שייסגר הנמל המופרט (מי לא יצפה לשיבושים) ומצד שלישי משרד אוצר שמאוד ישמח להקפיא כל פרוייקט יקר כמו רכבת לאילת או נמל תעלה ומצד רביעי תקוות למימוש הפרוייקט בשיטת BOT תוך סיכון לשיעבוד נתיב התחבורה היקר בישראל והסיכויים לרווחים ממנו לממשלות זרות.
דוגמא 3: קו רכבת חיפה-בית שאן-(אירביד). נערי אוצר שרוצים להקפיא את הפרוייקט למרות שהעבודות על השלב הראשון שלו כמו הכנת גשרים, ותלוליות עפר למסילה כבר מזמן יצאו לדרך ולמרות הזעם של שר התחבורה והכי חשוב למרות הזדמנות היסטורית לממש את התוכנית הנוספת לקו והיא הארכתו עד לגבול ירדן ומשם לעיר אירביד ולרשת המסילות הירדנית כדי להפוך רשמית את חיפה לשער ימי של ירדן ושכנותיה. כבר היום ידוע בישראל כי מאז מלחמת האזרחים בסוריה הפך נמל חיפה לנמל חלופי חשוב לסחורות שיצאו מעיראק וירדן דרך סוריה לטורקיה בדרך היבשה או לנמלי סוריה להובלות דרך הים אבל הקפאת ואפילו האטת העבודות על הקו יגרמו להחמצת ההזדמנות הפוליטית והכלכלית שבהפעלת הקו.
דוגמא 4: נמלי התעופה של ישראל. בימים אלו ישראל החליטה לממש הסכם תעופה של "שמיים פתוחים" עם המדינות באירופה שמפחיד את חברות התעופה הישראליות ועובדיהם. אבל גם אם נתעלם מחלק מהטיעונים אפשר להתייחס לטיעון הבא שאומר שבעוד חברות התעופה בישראל יידחקו לשדות תעופה משניים כל החברות הזרות ינחתו כמובן בנתב"ג. מול טיעון שכזה משרד התחבורה היה צריך להציג חלופות משכנעות לפעילות בנתב"ג אבל אינו מקדם בפועל שום יוזמות בין השאר בשל הגבלות של משרד האוצר. אם משרד התחבורה היה מבטיח למשל כי יקים שדות תעופה משניים ופחות אטרקטיביים למשל במגידו ונבטים (כלומר ליד חיה וליד באר שבע) ואליהם (ואפילו לטרמינל 1 הישן בנתב"ג) יסיט כל טיסות הצ'רטר והלואו קוסט כדי להשאיר את נתב"ג אטרקטיבי לפעילות החברות הישראליות והחברות המובחרות היה הדבר הוגן יותר ומשרת טוב יותר את פעילות התעופה בישראל. במקום זאת חלק מההקפאות בתוכניות היא השתקה של קידום מיזם לשדה תעופה ליד באר שבע, מצב לא מספיק ברור לגבי קצת ההקמה של נמל התעופה בתמנע ליד אילת ואפילו להרחבת הפעילות בנתב"ג עצמו בין השאר על ידי תוספת 2 שרוולים נוספים למטוסים ועמדות בידוק שנועדו לאפשר לשדה לשרת עד 17 מיליון נוסעים בשנה. כל זה אומר שבשורה התחתונה משרד האוצר תומך בהסכם שיוזיל טיסות גם לישראליים גם אם הוא יבוא על חשבון איתנותן של חברות התעופה הישראליות וגם אם יבוא על חשבון השירות לנוסעים (הרבה יותר טיסות לנתב"ג בלי להרחיב אותו מה שייצור עומס בלתי נסבל בטרמינל, ובלי שום שדה חלופי בנגב או בגליל כזה שניתן יהיה להנחית בו טיסות אם נתב"ג ייסגר כתוצאה בסופות חורף, מצבים ביטחוניים או שביתות). ואגב לקינוח גם שדה דב ייסגר ויעביר פעילות לנתב"ג ומצד שני ככל שצה"ל יורד לנגב ובמיוחד לשדות התעופה חצרים ונבטים הדבר משפיע על עצם קידום של תוכנית לשדה תעופה בנגב כי צה"ל יתנגד לאחר שסולק מנתב"ג.
בשורה התחתונה ניגוד האינטרסים בין תוכניות משרד התחבורה וקיצוצי משרד האוצר ייצרו קטסטרופה בינלאומית בקידום דרכי גישה בינלאומיים לישראל והכי גרוע שאף אחד לא מבטיח שבנייה בשיטת BOT תבטיח פתרונות במיוחד אם לא יהיה אפשר לפצות בכסף את הועדים של הנמלים הקיימים לפחות כדי להבטיח שקט תעשייתי בתקופת הבנייה כי במקביל משרד האוצר גם רוצה לקצץ בתנאים הכלכליים של עובדי הנמלים ובנוסף משרד האוצר צפוי להתנגד לכל מיני פרוייקטי BOT שיחייבו אותו בפיצויים שונים וערבויות יקרות וחשש שמכרזי BOT ייכשלו כפי שנכשל המכרז להקמת הרכבת הקלה בת"א. וכן אלו רק הבעיות של נתיבים בינלאומיים ובלי לדבר על שביתות אפשריות של עובדי רכבת ישראל, מע"צ ואחרים שעלולים להתנגד לפרויקטי תחבורה פנימית.
משרד התחבורה עושה בשנים האחרונות מאמץ ראוי לציון לשדרוג אמצעי התחבורה הבינלאומיים לישראל. הבעיה היא שגם חלק מהאמצעים נחשבים שנויים במחלוקת מצד החברות המקומיות והעובדים המאוגדים בוועדים ומצד שני באמצעות איומי הקיצוצים התמידיים שמועלים מצד משרד האוצר. עיוות זה יוצר מתיחויות רבות. כשפעם האיום נותר בגדר האם צריך להקים רכבת פריפריאלית הפעם השאלה הופכת לגלובלית ובתחילת כהונתה של הממשלה הנוכחית המתיחות עולה לשיאים חדשים וגם אם המטרה היא הטבות לציבור, אם כל הפעילות הזאת צפויים לא מעט שיבושי עבודה הפגנות מחאה שביתות ועוד וזאת בתקווה שמשרד האוצר לא יקפיא תוכניות.
דוגמא 1: נמלי הים באשדוד וחיפה. ועדי העובדים של נמלי חיפה ואשדוד מאיימים בשביתות בשל תוכניות שונות להפחתת כוחם על ידי קיצוצי שכר ו"הרעת" תנאי עבודה לצד תחרות קשה יותר על ידי הקמת נמלים חדשים פרטיים וייעודיים לאוניות ענק וגם תוכניות לנמלים יבשתיים ולהפקעת שטחי נמלים לצורך פיתוח אורבני באשדוד וחיפה. למרות שמשרד התחבורה הציע שהנמלים החדשים יהיו פרטיים ובנויים בשיטת הBOT מתוך תקווה להוזיל עלויות הקמה וגם לשבור מונופולים של משכורות וקצב עבודה בנמלים הקיימים משרדים אחרים מנסים במקביל להילחם בהטבות ובמשכורות המופלגות של העובדים ואין פלא שמצפים לשביתות מחאה מצד עובדי הנמלים.
דוגמא 2: הנמלים הימיים באילת וקו הרכבת לאילת. מצד אחד הפרטת נמל ותיק גם כשהכוונה המקורית היתה לסגור אותו תוך עשור מצד שני תוכניות להקמת נמל חדש בתעלה מלאכותית+ רכבת משא לנמלים במרכז הארץ שעוד אמורה לפעול כבר שנים לפני שייסגר הנמל המופרט (מי לא יצפה לשיבושים) ומצד שלישי משרד אוצר שמאוד ישמח להקפיא כל פרוייקט יקר כמו רכבת לאילת או נמל תעלה ומצד רביעי תקוות למימוש הפרוייקט בשיטת BOT תוך סיכון לשיעבוד נתיב התחבורה היקר בישראל והסיכויים לרווחים ממנו לממשלות זרות.
דוגמא 3: קו רכבת חיפה-בית שאן-(אירביד). נערי אוצר שרוצים להקפיא את הפרוייקט למרות שהעבודות על השלב הראשון שלו כמו הכנת גשרים, ותלוליות עפר למסילה כבר מזמן יצאו לדרך ולמרות הזעם של שר התחבורה והכי חשוב למרות הזדמנות היסטורית לממש את התוכנית הנוספת לקו והיא הארכתו עד לגבול ירדן ומשם לעיר אירביד ולרשת המסילות הירדנית כדי להפוך רשמית את חיפה לשער ימי של ירדן ושכנותיה. כבר היום ידוע בישראל כי מאז מלחמת האזרחים בסוריה הפך נמל חיפה לנמל חלופי חשוב לסחורות שיצאו מעיראק וירדן דרך סוריה לטורקיה בדרך היבשה או לנמלי סוריה להובלות דרך הים אבל הקפאת ואפילו האטת העבודות על הקו יגרמו להחמצת ההזדמנות הפוליטית והכלכלית שבהפעלת הקו.
דוגמא 4: נמלי התעופה של ישראל. בימים אלו ישראל החליטה לממש הסכם תעופה של "שמיים פתוחים" עם המדינות באירופה שמפחיד את חברות התעופה הישראליות ועובדיהם. אבל גם אם נתעלם מחלק מהטיעונים אפשר להתייחס לטיעון הבא שאומר שבעוד חברות התעופה בישראל יידחקו לשדות תעופה משניים כל החברות הזרות ינחתו כמובן בנתב"ג. מול טיעון שכזה משרד התחבורה היה צריך להציג חלופות משכנעות לפעילות בנתב"ג אבל אינו מקדם בפועל שום יוזמות בין השאר בשל הגבלות של משרד האוצר. אם משרד התחבורה היה מבטיח למשל כי יקים שדות תעופה משניים ופחות אטרקטיביים למשל במגידו ונבטים (כלומר ליד חיה וליד באר שבע) ואליהם (ואפילו לטרמינל 1 הישן בנתב"ג) יסיט כל טיסות הצ'רטר והלואו קוסט כדי להשאיר את נתב"ג אטרקטיבי לפעילות החברות הישראליות והחברות המובחרות היה הדבר הוגן יותר ומשרת טוב יותר את פעילות התעופה בישראל. במקום זאת חלק מההקפאות בתוכניות היא השתקה של קידום מיזם לשדה תעופה ליד באר שבע, מצב לא מספיק ברור לגבי קצת ההקמה של נמל התעופה בתמנע ליד אילת ואפילו להרחבת הפעילות בנתב"ג עצמו בין השאר על ידי תוספת 2 שרוולים נוספים למטוסים ועמדות בידוק שנועדו לאפשר לשדה לשרת עד 17 מיליון נוסעים בשנה. כל זה אומר שבשורה התחתונה משרד האוצר תומך בהסכם שיוזיל טיסות גם לישראליים גם אם הוא יבוא על חשבון איתנותן של חברות התעופה הישראליות וגם אם יבוא על חשבון השירות לנוסעים (הרבה יותר טיסות לנתב"ג בלי להרחיב אותו מה שייצור עומס בלתי נסבל בטרמינל, ובלי שום שדה חלופי בנגב או בגליל כזה שניתן יהיה להנחית בו טיסות אם נתב"ג ייסגר כתוצאה בסופות חורף, מצבים ביטחוניים או שביתות). ואגב לקינוח גם שדה דב ייסגר ויעביר פעילות לנתב"ג ומצד שני ככל שצה"ל יורד לנגב ובמיוחד לשדות התעופה חצרים ונבטים הדבר משפיע על עצם קידום של תוכנית לשדה תעופה בנגב כי צה"ל יתנגד לאחר שסולק מנתב"ג.
בשורה התחתונה ניגוד האינטרסים בין תוכניות משרד התחבורה וקיצוצי משרד האוצר ייצרו קטסטרופה בינלאומית בקידום דרכי גישה בינלאומיים לישראל והכי גרוע שאף אחד לא מבטיח שבנייה בשיטת BOT תבטיח פתרונות במיוחד אם לא יהיה אפשר לפצות בכסף את הועדים של הנמלים הקיימים לפחות כדי להבטיח שקט תעשייתי בתקופת הבנייה כי במקביל משרד האוצר גם רוצה לקצץ בתנאים הכלכליים של עובדי הנמלים ובנוסף משרד האוצר צפוי להתנגד לכל מיני פרוייקטי BOT שיחייבו אותו בפיצויים שונים וערבויות יקרות וחשש שמכרזי BOT ייכשלו כפי שנכשל המכרז להקמת הרכבת הקלה בת"א. וכן אלו רק הבעיות של נתיבים בינלאומיים ובלי לדבר על שביתות אפשריות של עובדי רכבת ישראל, מע"צ ואחרים שעלולים להתנגד לפרויקטי תחבורה פנימית.
