בגדת בבן/ת הזוג - הפסדת את רוב הנכסים המשותפים.
אין לי ספק שפסיקת ביה"ד הרבני תגיע לערכאת ערעור בבי"מ אזרחי המתאים.
מה הקשר בין בגידה לבין ביטול זכות הקניין ? ברף הדתי כנראה הכל אפשרי.
מה דעתכם על פסה"ד מהחודש האחרון, בנוגע לחלוקת רכוש עפ"י ביה"ד הרבני ?
אישה "מורדת" שבגדה בבעלה הפסידה במסגרת תביעה לחלוקת רכוש בבית הדין הרבני ברחובות,
כמעט את כל רכושה, לרבות את הבית שמחציתו הייתה רשומה על שמה בטאבו.
בני הזוג התגרשו זה מזו ב-2015 לאחר 20 שנות נישואים. ביחסי הזוג נפער קרע עמוק לאחר שהתגלה כי האישה ניהלה קשר רומנטי עם גבר אחר שהתפתח לזוגיות ומגורים משותפים באותה הדירה בה התגוררה האישה עם בעלה לשעבר.
בנסיבות אלו לפי ההלכה הוענק לאישה התואר המפוקפק "מורדת", והנישואים באו אל סופם במהירות וללא עיכוב.
לאחר הגירושים הגבר הגיש תביעה לחלוקת רכוש בבית הדין הרבני ברחובות במסגרתה עתר לחלוקת הזכויות בדירת המגורים, במניית "אגד", בכספים וברכב משותפים ובתכולת הדירה. כמו כן הוא תבע מן האישה החזר של חוב משותף בן 400,000 שקל לאביו ותשלום דמי שכירות בגין התקופה שהתגורר מחוץ לבית לאחר הפירוד.
הגרוש טען כי הדירה מומנה על ידי אביו ועל כן שייכת לו במלואה, וכך גם המנייה שנרכשה עבורו על ידי אביו טרם הנישואים. כן הוא טען כי הוא זכאי למרבית הכספים בחשבון המשותף כיוון שעקב התנהגות האישה ושקריה הוא נאלץ לשאת בהוצאות משפט מרובות ולממן לעצמו דיור חלופי.
הוא הוסיף, כי החוב לאביו, שהאישה חתמה על התחייבות להחזירו, הוא עבור מקדמה ששילם על חשבון דירה שהתכוון לרכוש לשניהם במטרה לעודד "שלום בית". עסקה שלא הושלמה בשל הגירושים.
האישה טענה לעומת זאת כי מחצית הבית שייכת לה כעולה מהרישום בטאבו וכך גם המנייה – שנרכשה בתקופה שגרו יחד ובעוד היא נושאת ברחמה את בנם הבכור. כן היא טענה כי רכישת המנייה מומנה מכספם המשותף וכי תגמוליה שימשו לפרנסת המשפחה – מה שלא מותיר מקום לספק באשר לזכויותיה בה.
לגבי החוב לחמהּ – האישה טענה כי דובר בתמורה שהגרוש קיבל מאביו בגין נכס שמכר לו, ולא הלוואה כפי שטען. עוד היא טענה כי מעולם לא התחייבה להחזיר סכום זה וש"כתב ההתחייבות" שהציג הבעל זויף על ידו.
אלא שהדיינים, הרב נחום גורטלר (אב"ד), הרב יהודה שחור והרב ציון אשכנזי לא האמינו לשום טענה מטענות האישה והדבר בא לידי ביטוי בפסיקתם.
"תחזיר מתנותיה"
הדיינים קבעו כי בנסיבות המתוארות המדובר באישה "מורדת" בנסיבות חמורות ביותר, שכן מטרת הבגידה הייתה להביא לפירוק הנישואין על מנת שתוכל לקיים זוגיות עם האהוב החדש.
בשל חומרת המעשים,
אישה "מורדת" לפי מרבית הפוסקים, אינה זכאית עם גירושיה למתנות שקיבלה מבעלה במהלך הנישואים, בשונה מאישה שרק "זנתה" – כלומר אישה שבגדה כיוון "שיצרה גבר עליה" או שבעלה היה "מאיס עליה".
לפיכך נפסק כי הדירה – שתמורתה שולמה במלואה על ידי אבי הבעל ושמחציתה הוענקה לאישה במתנה – תוחזר לבעל שיקבל את מלוא הבעלות בה. בעקבות כך האישה חויבה בתשלום דמי שכירות מלאים לגרוש עבור התקופה שלא התגורר בבית בסך 136,000 שקל וב- 2,900 שקל בגין כל חודש נוסף עד שתתפנה משם.
כן פסקו הדיינים כי החוב לאב שריר וקיים וכי האישה לא הצליחה להוכיח את טענת הזיוף ועל כן עליה להחזיר את חלקה בחוב. בנוסף, הגרוש קיבל 3/4 מהכספים המשותפים ואילו האישה קיבלה רבע בלבד ואת תכולת הדירה.
הדיין יהודה שחור- בדעת מיעוט סבר כי האישה צריכה להחזיר לגרוש רק את הסכום ששולם תמורת חלקה בדירה ופסק לאישה 1/3 מהדירה.
פסה"ד במלואו -
https://www.psakdin.co.il/Court/חלוקת-רכוש-באשה-מורדת#.WRm-rtIrIdU
