הסכנה בפרסום "ניסים רפואיים" ותופעות "פלאיות"

ינוקא1

New member
הסכנה בפרסום "ניסים רפואיים" ותופעות "פלאיות"

היום קראתי את הספר "רפואת הקויוט" (מומלץ) , ולקראת סוף הספר המחבר מספר כי לפעמים כאשר מספרים על הצלחות רפואיות או ניסים רפואיים שהושגו בדרכים "אלטרנטיביות" , הדבר לעיתים גורם לאובדנם.
הרגשתי כי זוהי נקודה חשובה שיש צורך להעמיק בה.


והבנתי דבר מאוד חשוב :

המציאות שלנו היא בעצם "הסכמה" של כל בני האדם.

כל עוד תופעה "על טבעית" או פלאית קיימת בשוליים , היא יכולה להתקיים בקלות יחסית.

אך ברגע בו אותה תופעה נהיית מפורסמת , נוצר מאבק "ראש בראש" עם כל ההסכמה האנושית !

כעת , נניח כי מישהו התרפא באופן שלא נראה "הגיוני" לרוב האנשים.

אז כל עוד הוא חי את חייו הפרטיים ולא מספר על כך לאף אחד , זה סבבה.

אך ברגע בו הוא מספר על כך , הוא מעורר את ההתנגדות התודעתית של בני אדם רבים , ומעורר את התודעה הקולקטיבית של כלל האנושות להתנגד לכל דבר שאיננו "רגיל" !
גם אם כל אחד מהם תורם כמה "גרמים" של התנגדות , כאשר נאסוף את כלל ההתנגדות , זה יכול להפוך לטונות !

ממילא הוא מקים עליו כח אנרגטי עצום בגודלו , שיכול למעוך את ההצלחה שלו כמו שמועכים פרעוש !

(אותו כנ"ל להמחשה : כאשר משה קרע את ים סוף , היתה נחוצה בשביל זה כמות אנרגיה כזו המקבילה לכל האנרגיה המחזיקה את המציאות ! כי הוא יצר תופעה על טבעית בפני המון רב של אנשים ולא בשוליים של המציאות)

הבנתי כי על מנת להקטין סכנה זו , יש צורך בשני דברים עיקריים :

1. כמובן פחות לדבר - יותר טוב.
ככל שההצלחה שהושגה נראית "מוזרה" יותר , כך עדיף לא לדבר עליה.
אותו כנ"ל נכון גם מצד מטפלים בשיטות שנראות מוזרות לאנשים רבים מוטב להם לא לפרסם את הצלחותיהם.:
כי ככל שנמצאים בשוליים ומתעמתים פחות ראש בראש עם התודעה הרגילה - מסתכנים פחות.
אולי זה ההגיון ב"עין הרע".

2. חשוב מאוד למצוא הגיון בכל מה שאנחנו עושים.
כאשר יש במשהו הגיון , הוא נכלל במידה מסוימת בתוך המציאות הרגילה.
ממילא ככל שדבר הוא הגיוני יותר ומתקבל יותר על דעתם של אנשים , כך ההתנגדות אליו תפחת מצד ה"הסכמה האנושית".


שבוע טוב לכולם !!!



(מצד שני , ניתן להגיד שהאנשים הללו המפרסמים ניסים רפואיים ודברים פלאיים הם "שוכבים על הגדר" ומפנים דרך בשביל כולנו.

גם אם בסופו של דבר הם "יאכלו אותה" , ככל שיהיו יותר אנשים כאלו , גם האנושות תקבל זאת יותר ויותר. זה יכנס יותר ויותר לתוך ה"הסכמה האנושית".
ממילא הסכנה תפחת).
 

מיכי 10

Member
קראתי הכל,

אבל קצת קשה לי להתרכז עכשיו.
בכל אופן, מה שזה הזכיר לי, זה את הכתוב בגמרא (וההדגשות שלי) בבבא מציעא מב עמוד א:
"ואמר רבי יצחק: אין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי מן העין, שנאמר: 'יצו ה' אתך את הברכה באסמיך'. תנא דבי רבי ישמעאל: אין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולטת בו, שנאמר: 'יצו ה' אתך את הברכה באסמיך'. תנו רבנן: ההולך למוד את גורנו, אומר: יהי רצון מלפניך ה' א-לוהינו שתשלח ברכה במעשה ידינו. התחיל למוד, אומר: ברוך השולח ברכה בכרי הזה. מדד ואח"כ בירך - הרי זה תפילת שוא, לפי שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי, אלא בדבר הסמוי מן העין".

אומנם כאן מדובר על מדידות, ובכל זאת, אני מאמינה מאד באמירה הזאת. ואני חושבת שהכוונה גם לדברים שאנחנו אומרים. מהניסיון שלי, המון פעמים סיפרתי דברים טובים שקרו לי, והם נהרסו. ולמה סיפרתי? משתי סיבות:
1. כי היו אנשים שכעסו עלי שאני קוּטרית, אז רציתי להראות להם שאני דווקא אופטימית, וסיפרתי בשמחה.
2. כי שמחתי כל כך, שהרגשתי צורך לשתף אחרים בשמחה שלי.

ולמרות שאני כבר יודעת את זה מהניסיון, קשה לי להימנע מלספר כשקורים לי דברים משמחים. אחרי זה אני מתחרטת, ולא מבינה למה אני הורסת לעצמי שוב ושוב... ):
 
נושא מצויין שקשור לעשייה בכלל.

1. לאורך השנים בהתעסקות באומנויות לחימה, ראיתי וחוויתי כמה פעמים את כוחו של הדיבור. את כוחו של של האוויר היוצא מהפה. אם אקח דוגמה ממני - שמתי לב כי היו לי הרבה מקרים בהם תיארתי לאנשים כמה אני מתאמן - אמרתי שאני מתאמן כל יום למשל. למחרת קרה משהו שמנע ממני להתאמן, או שוויתרתי לעצמי ולא התאמנתי. שמתי לב שהדיבור נותן לי "כח" וירטואלי ליכולת המעשית שלי ואותו כח מחליש את הכח היוצר את העשייה. המחשבה שהנה אני מתאמן כל יום, גרמה לי לשחרר את הכח שגרם לי להתאמן כל יום. לכן צריך לדעת להפריד את הדיבור מהמעשה.
2. הסינים מקפידים על תרגול בפה סגור. תרגול בפה פתוח או המלווה בצליל, בדרך כלל שמור לשחרור. כשרוצים לשחרר לחצים פנימיים נושפים מהפה, בין אם בעדינות ובין אם בחוזקה ואף בליווי צליל. אם רוצים לתת מכה בכל הכח, יש המוסיפים לכך קול. היפנים מכנים הוצאת כח מלאה כ- קי-יאי ( שפירושו - אנרגיה מתואמת\מדוייקת,מתאימה). השימוש בקול על מנת להוציא כח מלא, מדגימה בעצם גם את יכולתו של הדיבור, להוציא הרבה כח מהגוף ומהמחשבה. הוצאת הכח הזו יכולה לדלל את הכח הדרוש לעשייה. היא מחלישה את הכוונה במקרים מסויימים וגורמת לאדם להיות שאנן בעשייתו ובכוונתו. לכן צריך לדעת לא להכניס כוונה מלאה\עודפת בדיבור, או לבדוק שבעתיים שהכוונה הפנימית אינה נפגעת מהדיבור.
3. בדיוק לפני שבוע, אותו תלמיד שדיבר איתי על האהבה, אמר לי - אל תספר לכולם על היכולות שלך, זה יכול להביא לעיין הרע, למחשבות שליליות. אני מביט על כך, גם מהכיוונים עליהם דיברתי בסעיפים 1 ו 2, וגם באמת במובן של יצירת אנרגיה שלילית אצל השומעים. אם נוצרת אנרגיה שלילית אצל השומעים, יש להיות להיות מודעים לכך ולא לתת לה להשפיע על זו היוצאת מאיתנו. יש לדעת גם לא לתת לה לחדור אלינו ולהשפיע עלינו.

בשורה התחתונה - אני יותר מאמין בכיוון של החלשת הכוונה, מאשר בעיין הרע או אנרגיה שלילית.

הנושא שהעלית, מעסיק אותי הרבה בבחינת ההתנהלות בחיים ובעשייה.
אני לומד לאפשר לעצמי לדבר מבלי לגרוע מכח העשייה. ואף יותר מכך היום - הדיבור נותן לי כח לראות את עצמי ולומר לעצמי (תרתי משמע) מה לעשות. הוא מאפשר להשפיע על הסביבה ולא ההפך. כשאני אומר להשפיע על הסביבה, הכוונה היא בכיוון של הבריאות ומודעות העצמית שלה ולא במובן של השגת מטרותיי האישיות.
 
למעלה