הסלמונלה של ארז
המשפט שאני הכי לא אוהב לשמוע - `גם זה יעבור` אני מחזיק את ארז בשרותים, הוא מקיא, או יותר נכון הבטן שלו מתכווצת ברצון להקיא ולא יוצא לו כלום מהבטן. יוצאים לו כל מיני קולות של הקאה וריח של הקאה והוא מכווץ בתנוחת הקאה וכל מה שקשור להקאות, אבל קיא לו יוצא לו, בחוץ אני שומע את סעיד שואל אם הכל בסדר, אני אומר לו שכן, ארז מביט אלי ואומר שהוא צריך לחרבן. גם כן חופשה... זה היה בסיני. אני וארז ישבנו על חוף הים וצפינו בקרני האור המתיזים מגופה של תיירת מאירופה. אני בטוח שהיא שמה כבר לב אלינו, אני לא יודע אם אלו היו הגלים או הרצון הטוב שלה, שדאג לכך שהחזה החשוף שלה יהיה לכיוונינו. אין מילים לתאר פטמה זקורה רטובה המחזירה קרני אור של שמש שוקעת, אנחנו אהבנו את העולם באותם רגעים והעולם אהב אותנו. היא יצאה מהמים כשהיה חשוך כבר ואנחנו התחלנו לפטפט כדי להראות שאנחנו מתעלמים ממנה. אני יכול להשבע שהיא חייכה אלי בזווית העין. סעיד הגיש לנו את האוכל, סעיד היה המלצר, הטבח, האחראי ניקיון, בעל המקום וסוחר הסמים המקומי. מעל ענני העשן של החשיש, עונש המוות המוטל על סוחרי סמים במצרים, נראה רחוק והזוי מפה. לי ולארז תמיד היו שיחות נפש שכאילו היה לנו מנהג קבוע, היינו עולים למונית בתל אביב ומתחילים לזיין את הסכל ברמות, היינו שואלים את הנהג מה דעתו על הדברים ולא מאפשרים לו לענות, הכי כייף היה כשהיינו לוחצים עליו לקבוע עמדה לגבי דברים דבילים כמו איזה סוג של עגבניות נוח יותר לאחסן מבחינת נפח - שרי או רגילות,הפעם אני וארז דיברנו על גוף האדם, ארז שיתף את התיירת בהתלבטות, אני לא יודע אם זה היה מהסמים או כי סתם היה לה משעמם, אבל נפתח שם דיון רציני אני טענתי שאין שוני בין גוף לגוף, אני יכול בטעות ללטף רגל של בחור ושזה היה ממש נעים וארז טען שזה ממש לא אפשרי להנות מזה כי מרגישים את ההבדל, התיירת צחקה רוב הזמן ואמרה שאנחנו זייני סכל. בתור חלק מהוויכוח ערכנו ניסוי - אני, ארז, והתיירת. הרעיון היה שכל אחד מלטף רגל של שני אנשים ורואים אם מוצאים הבדל בין התחושות. ארז היה ראשון קשרנו לו את העיניים עם חולצה - אני חשפתי רגל ראשון אחר כך התיירת חשפה רגל, זה הרגע להעיר שיש מקומות באירופה שבהם לא מורידים שערות מהרגליים, ארז בדק את הממצאים ולבסוף אמר ששתי הרגלים הם שלי ושאנחנו בכלל מנסים לעבוד עליו, כשהוא הוריד את החולצה מהראש וראה את גידולי השיער הוא התחיל להתגלגל מצחוק ואנחנו נדבקנו אחריו. הלכנו לישון אחרי שראינו את הזריחה. לא הצלחנו להרדם, לשנינו היו כאבי בטן כאלה שזה היה מעצבן ממש, ארז טען שזה מהחומוס ואני טענתי שזה מהפול, את הוויכוח לגבי מה זה היה סיימנו בשרותים כשהקאנו את הנשמה שלנו וממנה צפו חתיכות של חומוס ופול. את זמן החופשה הקצוב שלנו ביזבזנו בשוחה, בלילה האחרון כבר יכולנו להסתובב קצת, התיירת לא הייתה שם, סעיד אמר שהיא נסעה לבי"ח בסביבה הקרובה, הוא התנצל המון והביא לנו חמישים גרם של חשיש בשביל הסולחה. בטח שסלחנו לו. בלילה לא יכולתי להרדם, הבטן עדין הציקה לי, התהפכתי המון וניסיתי להיות בשקט כדי לא להעיר את ארז, הבטן לא נרגעה, החלטתי לתקוף בחזרה - בהתחלה דחפתי אצבעות ליד הטבור, שם הכי כאב לי, היה מעין רעש פנימי מהבטן והרגשתי לרגע הקלה, אבל מה שזה לא היה - זז ימינה והתחיל לכאוב שם. אז הזזתי את האצבעות ימינה, והוא זז שמואלה ואני אחריו האצבעות שלי נדחפו בכל מקום בבטן, זה כאב אבל היה נראה לי שהצלחתי להזיז דברים, השתדלתי לנשום בשקט וגרם כשהיו פרצי כאב נאנחתי בשקט, התחלטי להזיז את הידים יותר מהר, התיאוריה שלי הייתה להזיז את הכאב כמה שיותר מהר מצד לצד כך שהוא לא יכאב. זה לקח כמה דקות. עד שלבסוף הרגשתי גרפס אדיר עולה לקנה הוושט, התרכזתי ממש חזק, ולבסוף הצלחתי להוציא אותו במסוואה של אנחה. ארז לא זז. חזרתי לישון חופשי ומשוחרר. כל בדרך חזרה ארז היה שקט, ניסיתי לשוחח איתו ולשעשע אותו והוא אמר שהוא לא מרגיש טוב. מידיי פעם היינו מתבדחים על סיני, על התיירת ועל הסלמונלה שחטפנו, לגבי הסמים היינו מזכירים אותם באם האווירה הייתה מתאימה. אתמול הלכתי עם ארז לקנות לחברה שלי טבעת, אני לא בטוח מה דחף אותי, האהבה, אבא שלה, אמא שלי או הפנצ`ר. מה שבטוח זה שחילקנו הזמנות לחתונה. ארז התחיל גם כן בתקופה חדשה בחיי, הוא יצא מהארון, כל כמה זמן הייתי רואה אותו עם בחור אחר, החברה שלי אומרת שאני צריך ללמוד ממנו, "תראה איזה גוף יפה יש לו ולך יש כרס קטנטנה", לא רציתי להזכיר לה שגם לה יש כרס קטנטנה. בלילה הייתה מסיבת רווקים, השתכרנו המון, ובסביבות אחד עשרה ארז ליווה אותי הביתה. כשהגענו לדלת של הבית שלי, הזמנתי אותו להכנס, הוא אמר שכדי שאני אבלה קצת כמה זמן לבד, זה יהיה הדבר שהכי חסר בנישואין, חייכתי אליו. ואז הוא הביט בי ושאל אותי אם הוא אי פעם סיפר לי איך הוא גילה שהוא הומו, שנינו ידענו שלא שאלתי אותו, אני לא רציתי שהוא ירגיש שאני שופט אותו ורציתי לתת לו את הזמן, כעבור כמה שנים זה הפך להיות מאוחר מידיי לשאול אותו ולא רלוונטי, אז שאלתי אותו איך הוא גילה. "אתה זוכר שליטפתי את הרגליים שלך ושל התיירת בסיני?" הנהנתי בראשי, "ובכן הרגשתי הבדלים, לך היה עור מחוספס ולה היה עור חלק כזה ואני לא יודע למה אבל העור שלך הרגיש לי נעים יותר..." הוא השתתק וחייך במבוכה. "אבל הכי גרם לי להבין זה כשאוננת בלילה." לקח לי רגע להזכר במה מדובר, נשפכתי על הרצפה מצחוק, וככול שראיתי את מבט התמיהה הגדל של ארז, כך גם הצחוק שלי גדל. זה היה כאב הבטן, האצבעות הרצות והכאב שזז מצד לצד.
המשפט שאני הכי לא אוהב לשמוע - `גם זה יעבור` אני מחזיק את ארז בשרותים, הוא מקיא, או יותר נכון הבטן שלו מתכווצת ברצון להקיא ולא יוצא לו כלום מהבטן. יוצאים לו כל מיני קולות של הקאה וריח של הקאה והוא מכווץ בתנוחת הקאה וכל מה שקשור להקאות, אבל קיא לו יוצא לו, בחוץ אני שומע את סעיד שואל אם הכל בסדר, אני אומר לו שכן, ארז מביט אלי ואומר שהוא צריך לחרבן. גם כן חופשה... זה היה בסיני. אני וארז ישבנו על חוף הים וצפינו בקרני האור המתיזים מגופה של תיירת מאירופה. אני בטוח שהיא שמה כבר לב אלינו, אני לא יודע אם אלו היו הגלים או הרצון הטוב שלה, שדאג לכך שהחזה החשוף שלה יהיה לכיוונינו. אין מילים לתאר פטמה זקורה רטובה המחזירה קרני אור של שמש שוקעת, אנחנו אהבנו את העולם באותם רגעים והעולם אהב אותנו. היא יצאה מהמים כשהיה חשוך כבר ואנחנו התחלנו לפטפט כדי להראות שאנחנו מתעלמים ממנה. אני יכול להשבע שהיא חייכה אלי בזווית העין. סעיד הגיש לנו את האוכל, סעיד היה המלצר, הטבח, האחראי ניקיון, בעל המקום וסוחר הסמים המקומי. מעל ענני העשן של החשיש, עונש המוות המוטל על סוחרי סמים במצרים, נראה רחוק והזוי מפה. לי ולארז תמיד היו שיחות נפש שכאילו היה לנו מנהג קבוע, היינו עולים למונית בתל אביב ומתחילים לזיין את הסכל ברמות, היינו שואלים את הנהג מה דעתו על הדברים ולא מאפשרים לו לענות, הכי כייף היה כשהיינו לוחצים עליו לקבוע עמדה לגבי דברים דבילים כמו איזה סוג של עגבניות נוח יותר לאחסן מבחינת נפח - שרי או רגילות,הפעם אני וארז דיברנו על גוף האדם, ארז שיתף את התיירת בהתלבטות, אני לא יודע אם זה היה מהסמים או כי סתם היה לה משעמם, אבל נפתח שם דיון רציני אני טענתי שאין שוני בין גוף לגוף, אני יכול בטעות ללטף רגל של בחור ושזה היה ממש נעים וארז טען שזה ממש לא אפשרי להנות מזה כי מרגישים את ההבדל, התיירת צחקה רוב הזמן ואמרה שאנחנו זייני סכל. בתור חלק מהוויכוח ערכנו ניסוי - אני, ארז, והתיירת. הרעיון היה שכל אחד מלטף רגל של שני אנשים ורואים אם מוצאים הבדל בין התחושות. ארז היה ראשון קשרנו לו את העיניים עם חולצה - אני חשפתי רגל ראשון אחר כך התיירת חשפה רגל, זה הרגע להעיר שיש מקומות באירופה שבהם לא מורידים שערות מהרגליים, ארז בדק את הממצאים ולבסוף אמר ששתי הרגלים הם שלי ושאנחנו בכלל מנסים לעבוד עליו, כשהוא הוריד את החולצה מהראש וראה את גידולי השיער הוא התחיל להתגלגל מצחוק ואנחנו נדבקנו אחריו. הלכנו לישון אחרי שראינו את הזריחה. לא הצלחנו להרדם, לשנינו היו כאבי בטן כאלה שזה היה מעצבן ממש, ארז טען שזה מהחומוס ואני טענתי שזה מהפול, את הוויכוח לגבי מה זה היה סיימנו בשרותים כשהקאנו את הנשמה שלנו וממנה צפו חתיכות של חומוס ופול. את זמן החופשה הקצוב שלנו ביזבזנו בשוחה, בלילה האחרון כבר יכולנו להסתובב קצת, התיירת לא הייתה שם, סעיד אמר שהיא נסעה לבי"ח בסביבה הקרובה, הוא התנצל המון והביא לנו חמישים גרם של חשיש בשביל הסולחה. בטח שסלחנו לו. בלילה לא יכולתי להרדם, הבטן עדין הציקה לי, התהפכתי המון וניסיתי להיות בשקט כדי לא להעיר את ארז, הבטן לא נרגעה, החלטתי לתקוף בחזרה - בהתחלה דחפתי אצבעות ליד הטבור, שם הכי כאב לי, היה מעין רעש פנימי מהבטן והרגשתי לרגע הקלה, אבל מה שזה לא היה - זז ימינה והתחיל לכאוב שם. אז הזזתי את האצבעות ימינה, והוא זז שמואלה ואני אחריו האצבעות שלי נדחפו בכל מקום בבטן, זה כאב אבל היה נראה לי שהצלחתי להזיז דברים, השתדלתי לנשום בשקט וגרם כשהיו פרצי כאב נאנחתי בשקט, התחלטי להזיז את הידים יותר מהר, התיאוריה שלי הייתה להזיז את הכאב כמה שיותר מהר מצד לצד כך שהוא לא יכאב. זה לקח כמה דקות. עד שלבסוף הרגשתי גרפס אדיר עולה לקנה הוושט, התרכזתי ממש חזק, ולבסוף הצלחתי להוציא אותו במסוואה של אנחה. ארז לא זז. חזרתי לישון חופשי ומשוחרר. כל בדרך חזרה ארז היה שקט, ניסיתי לשוחח איתו ולשעשע אותו והוא אמר שהוא לא מרגיש טוב. מידיי פעם היינו מתבדחים על סיני, על התיירת ועל הסלמונלה שחטפנו, לגבי הסמים היינו מזכירים אותם באם האווירה הייתה מתאימה. אתמול הלכתי עם ארז לקנות לחברה שלי טבעת, אני לא בטוח מה דחף אותי, האהבה, אבא שלה, אמא שלי או הפנצ`ר. מה שבטוח זה שחילקנו הזמנות לחתונה. ארז התחיל גם כן בתקופה חדשה בחיי, הוא יצא מהארון, כל כמה זמן הייתי רואה אותו עם בחור אחר, החברה שלי אומרת שאני צריך ללמוד ממנו, "תראה איזה גוף יפה יש לו ולך יש כרס קטנטנה", לא רציתי להזכיר לה שגם לה יש כרס קטנטנה. בלילה הייתה מסיבת רווקים, השתכרנו המון, ובסביבות אחד עשרה ארז ליווה אותי הביתה. כשהגענו לדלת של הבית שלי, הזמנתי אותו להכנס, הוא אמר שכדי שאני אבלה קצת כמה זמן לבד, זה יהיה הדבר שהכי חסר בנישואין, חייכתי אליו. ואז הוא הביט בי ושאל אותי אם הוא אי פעם סיפר לי איך הוא גילה שהוא הומו, שנינו ידענו שלא שאלתי אותו, אני לא רציתי שהוא ירגיש שאני שופט אותו ורציתי לתת לו את הזמן, כעבור כמה שנים זה הפך להיות מאוחר מידיי לשאול אותו ולא רלוונטי, אז שאלתי אותו איך הוא גילה. "אתה זוכר שליטפתי את הרגליים שלך ושל התיירת בסיני?" הנהנתי בראשי, "ובכן הרגשתי הבדלים, לך היה עור מחוספס ולה היה עור חלק כזה ואני לא יודע למה אבל העור שלך הרגיש לי נעים יותר..." הוא השתתק וחייך במבוכה. "אבל הכי גרם לי להבין זה כשאוננת בלילה." לקח לי רגע להזכר במה מדובר, נשפכתי על הרצפה מצחוק, וככול שראיתי את מבט התמיהה הגדל של ארז, כך גם הצחוק שלי גדל. זה היה כאב הבטן, האצבעות הרצות והכאב שזז מצד לצד.