הסמכות ההורית
- פותח הנושא פריאל 12
- פורסם בתאריך
זה נתקע
לי כל הזמן
אבל אני לא אאשים את 'כולם', להוציא את המחשב ה"קומי" שלי, מלשון "קומה"
ולעניינינו, אין ספק שהאחריות היא על ההורים, ועדיין, הנוער מושפע מהסביבה בכלל, הווה אומר חברים (שאת אלה קצת ייקשה על ההורים לבחור עבור הילדים), טלוויזיה? בואו נהייה מעשיים... איזה הורה יכול לעקוב בכל רגע נתון או בשעות הערב/לילה, במה הילד שלו צופה...
לטעמי לא צריך להיות שוטר ,ולבצע אחרי הילדים מעקבים נוסח עם מי דיברת ובמה אתה צופה, אלא יותר לשוחח איתם ולפרוס בפניהם את הסכנות שטמונות באינטרנט, ובהשפעה חברתית.
לא קל להיות הורה, אני תמיד אומרת שלו נולדו עם הוראות שימוש, יכול היה להיות הרבה יותר קל.
לי כל הזמן
אבל אני לא אאשים את 'כולם', להוציא את המחשב ה"קומי" שלי, מלשון "קומה"
ולעניינינו, אין ספק שהאחריות היא על ההורים, ועדיין, הנוער מושפע מהסביבה בכלל, הווה אומר חברים (שאת אלה קצת ייקשה על ההורים לבחור עבור הילדים), טלוויזיה? בואו נהייה מעשיים... איזה הורה יכול לעקוב בכל רגע נתון או בשעות הערב/לילה, במה הילד שלו צופה...
לטעמי לא צריך להיות שוטר ,ולבצע אחרי הילדים מעקבים נוסח עם מי דיברת ובמה אתה צופה, אלא יותר לשוחח איתם ולפרוס בפניהם את הסכנות שטמונות באינטרנט, ובהשפעה חברתית.
לא קל להיות הורה, אני תמיד אומרת שלו נולדו עם הוראות שימוש, יכול היה להיות הרבה יותר קל.
הזכרת מעקב אחר הרגלי הצפייה של הילדים?
זה נחשב ל"קטן" בעיני ההורים שאציין מה תיארו:
חברותיי מספרות לי שברשותן רשימות טלפונים של החברים/ות של ילדיהם ושל הוריהם,
ואלו ההורים שילדיהם עדיין מדווחים להם למי הם הולכים, עם מי, ומתי הם חוזרים (מפליא,
אך לא מדובר בילדים בגיל יסודי אלא בתיכון).
משהו קיצוני יותר? - הורים סיפרו לי שהם עוקבים אחר ילדיהם בלילות. בצורה פיזית ממש,
לוקחים את הרכב ומתצפתים על ילדיהם בזמן שהם יוצאים. לדבריהם, הם סומכים על ילדיהם
שיפעילו שיקול דעת נכון בסיטואציות שונות, אך על חבריהם הם סומכים פחות...
אגב, הילדים לא מודעים לתצפיות אלו.
זה נשמע לגמרי קיצוני (או שבימינו ההגדרה 'קיצוני' גמישה משהייתה בעבר) אך נראה לי,
שאותם הורים ישנים טוב יותר בלילות.
זה נחשב ל"קטן" בעיני ההורים שאציין מה תיארו:
חברותיי מספרות לי שברשותן רשימות טלפונים של החברים/ות של ילדיהם ושל הוריהם,
ואלו ההורים שילדיהם עדיין מדווחים להם למי הם הולכים, עם מי, ומתי הם חוזרים (מפליא,
אך לא מדובר בילדים בגיל יסודי אלא בתיכון).
משהו קיצוני יותר? - הורים סיפרו לי שהם עוקבים אחר ילדיהם בלילות. בצורה פיזית ממש,
לוקחים את הרכב ומתצפתים על ילדיהם בזמן שהם יוצאים. לדבריהם, הם סומכים על ילדיהם
שיפעילו שיקול דעת נכון בסיטואציות שונות, אך על חבריהם הם סומכים פחות...
אגב, הילדים לא מודעים לתצפיות אלו.
זה נשמע לגמרי קיצוני (או שבימינו ההגדרה 'קיצוני' גמישה משהייתה בעבר) אך נראה לי,
שאותם הורים ישנים טוב יותר בלילות.
את יודעת מה
ההורים האלה צודקים.
בפסח הייתי בים, ילדים בני 15,16 עם בקבוקי אלכוהול, סיגריות.
שיכורים, אלימים, מדברים שטויות, בנות עם בגדי ים שלא משאירים מקום לדמיין.
נראה לי מוקדם מדי להתנהלות שכזו.
בואי נגיד שאחרי שהתפרסמה פרשת אייל גולן וההתעסקות עם ילדות בנות 14, איבדתי את התמימות והבנתי שזה דור אבוד עם הורים שהם בעצמם אבודים, שלא מחנכים את הילדים, ללא ערכים, וכן גם אני ביניהם, אבל נכנסים לאיזה לופ שקשה לצאת ממנו.
לצערי
ההורים האלה צודקים.
בפסח הייתי בים, ילדים בני 15,16 עם בקבוקי אלכוהול, סיגריות.
שיכורים, אלימים, מדברים שטויות, בנות עם בגדי ים שלא משאירים מקום לדמיין.
נראה לי מוקדם מדי להתנהלות שכזו.
בואי נגיד שאחרי שהתפרסמה פרשת אייל גולן וההתעסקות עם ילדות בנות 14, איבדתי את התמימות והבנתי שזה דור אבוד עם הורים שהם בעצמם אבודים, שלא מחנכים את הילדים, ללא ערכים, וכן גם אני ביניהם, אבל נכנסים לאיזה לופ שקשה לצאת ממנו.
לצערי
מודעת לזה
לצערי זה קיים בכל עיר ובכל מקום. לא ידעתי על גודל הזוועה, עד שסיפרו לי מה הולך מאחורי בתי הספר, בלילות שישי
לשמחתי, אני לא במקום שצריך לדאוג( תודה לאל), למרות שאני מגדלת מתבגרת. לשמחתי, היא לא חיית מסיבות, ואם היא יוצאת, זה בד"כ לבית של חברים, שם כולם מתאספים.
מלחיץ, אין ספק.
לצערי זה קיים בכל עיר ובכל מקום. לא ידעתי על גודל הזוועה, עד שסיפרו לי מה הולך מאחורי בתי הספר, בלילות שישי
לשמחתי, אני לא במקום שצריך לדאוג( תודה לאל), למרות שאני מגדלת מתבגרת. לשמחתי, היא לא חיית מסיבות, ואם היא יוצאת, זה בד"כ לבית של חברים, שם כולם מתאספים.
מלחיץ, אין ספק.
ההשוואה לימי 'אנו באנו' בלתי נמנעת:
אני זוכרת שאבי נהג לומר לנו, שכל עוד אנחנו חיים תחת קורת הגג
וזו קורת הגג שלו ושל אימי, אנחנו נפעל לפי הכללים שהם מכתיבים.
שעת חזרה הבייתה מיציאה הייתה 'בלוק', ואם העזנו לחרוג מהשעה הנקובה - סנקציות.
שלא נדבר על כך שאם מישהו טען שהאוכל לא לטעמו, התגובה הייתה: "זה האוכל שאוכלים כאן,
ואם לא מוצא חן בעינייך - יש למטה מסעדה"
הרעיון ברור... הגבולות היו מאוד ברורים בחינוך, ועם זאת לא החסירו מאיתנו דבר, ותמיד חשנו
מוגנים ועטופים באהבה.
אני זוכרת שאבי נהג לומר לנו, שכל עוד אנחנו חיים תחת קורת הגג
וזו קורת הגג שלו ושל אימי, אנחנו נפעל לפי הכללים שהם מכתיבים.
שעת חזרה הבייתה מיציאה הייתה 'בלוק', ואם העזנו לחרוג מהשעה הנקובה - סנקציות.
שלא נדבר על כך שאם מישהו טען שהאוכל לא לטעמו, התגובה הייתה: "זה האוכל שאוכלים כאן,
ואם לא מוצא חן בעינייך - יש למטה מסעדה"
הרעיון ברור... הגבולות היו מאוד ברורים בחינוך, ועם זאת לא החסירו מאיתנו דבר, ותמיד חשנו
מוגנים ועטופים באהבה.
ולסיום (לא חותמת על זה
)
תגובות של הורים שחוזרות ונשנות:
אין לי כוחות להתמודד מולו
הילד לא שומע לנו ועושה מה שבראש שלו
כל החברים שלו ככה, איך אנחנו יכולים לצפות ממנו להיות שונה?
אנחנו כבר לא מסוגלים להשפיע עליו, הוא גדול.
צודקים, התהליך היה חייב להתחיל מגיל 0. זה הגיע למצב של חוסר שליטה בדיוק בגלל
שאז לא חשבו על זה, או גרוע מכך - חשבו שיותר חשוב להיות חבר של הילד במקום ההורה שלו.
אם ההורה מסוגל להיות חבר ובו בזמן קובע גבולות ברורים, זה אידיאלי.
תגובות של הורים שחוזרות ונשנות:
צודקים, התהליך היה חייב להתחיל מגיל 0. זה הגיע למצב של חוסר שליטה בדיוק בגלל
שאז לא חשבו על זה, או גרוע מכך - חשבו שיותר חשוב להיות חבר של הילד במקום ההורה שלו.
אם ההורה מסוגל להיות חבר ובו בזמן קובע גבולות ברורים, זה אידיאלי.
לא מדויק
לדעתי המרדף אחר הכסף מתיש ומעייף אותנו ולא נשאר לנו כח לגדל ילדים.
אני אתן דוגמא, בשבת בכיתה של הבן שלי הוזמנו 10 ילדים ליום הולדת מתוך 35 ילדים. המורה בתחילת השנה ביקשה שזה לא יהיה, דיברתי על כך עם איזו אמא והיא ענתה לי, מה את רוצה, הילדה לא רצתה את כל הכיתה. פה מקום ההורים להסביר לילדה שזו התנהגות לא מקבלת ומאוד מעליבה ואגואיסטית, אך האמא אמר לי שאין להם כח להתמודד עם זה, זה מה שהילדה רצתה.
אני מכירה מקרים רבים מאוד שההורים פשוט מוותרים ומעדיפים לא לבזבז זמן ולחנך את הילד בגלל שאין כח להתמודד עם התגובה שלו.
אני רואה דור של ילדים אגואיסטית וסוציומטים שרואים רק את עצמם ולא את האחר, ואנחנו ההורים לא עושים כלום. מעניין מה יקרה לאותם הורים כשיזדקנו, וגידלו ילדים אגואיסטים שלא ידאגו להם, אבל אז זה יהיה מאוחר מדי.
לדעתי המרדף אחר הכסף מתיש ומעייף אותנו ולא נשאר לנו כח לגדל ילדים.
אני אתן דוגמא, בשבת בכיתה של הבן שלי הוזמנו 10 ילדים ליום הולדת מתוך 35 ילדים. המורה בתחילת השנה ביקשה שזה לא יהיה, דיברתי על כך עם איזו אמא והיא ענתה לי, מה את רוצה, הילדה לא רצתה את כל הכיתה. פה מקום ההורים להסביר לילדה שזו התנהגות לא מקבלת ומאוד מעליבה ואגואיסטית, אך האמא אמר לי שאין להם כח להתמודד עם זה, זה מה שהילדה רצתה.
אני מכירה מקרים רבים מאוד שההורים פשוט מוותרים ומעדיפים לא לבזבז זמן ולחנך את הילד בגלל שאין כח להתמודד עם התגובה שלו.
אני רואה דור של ילדים אגואיסטית וסוציומטים שרואים רק את עצמם ולא את האחר, ואנחנו ההורים לא עושים כלום. מעניין מה יקרה לאותם הורים כשיזדקנו, וגידלו ילדים אגואיסטים שלא ידאגו להם, אבל אז זה יהיה מאוחר מדי.
נראה לי שכאן יותר מדובר באחריות הורית
הכי מצחיק אותי האמהות שמזועזעות שהגננת צועקת על הילד שלה, אבל היא בבית ממש נופת צופים, לא מרימה את הקול. ממש.
כן, איבדנו את זה, בגלל הרצון לפצות על כל מה שאנחנו לא נותנים לילדים מבחינה חומרית ועל זה שבסופו של יום אין לנו כח לחנך את הילדים.
צודקת.
הכי מצחיק אותי האמהות שמזועזעות שהגננת צועקת על הילד שלה, אבל היא בבית ממש נופת צופים, לא מרימה את הקול. ממש.
כן, איבדנו את זה, בגלל הרצון לפצות על כל מה שאנחנו לא נותנים לילדים מבחינה חומרית ועל זה שבסופו של יום אין לנו כח לחנך את הילדים.
צודקת.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.