הסנדלר הולך יחף

פרוזק

New member
הסנדלר הולך יחף

לכל הרגישים שבנינו זו הוכת להיות עוד אחת מהעודאות הציניות בתרוף שלי אז לבעלי לב חלש כחו מים למעשנים זה הזמן לאדליק סיגריה אז כחה חשבתם פעם על המשפט אזה הסנדלר הולך יחף? בואו אני יספר לכם כמה הוא נכון. לפנאי 8 שנים או משהו כזה אמא שלי הוקפצה לחדר היועץ בבית הספר לשמוע על הרומן הארוך בין השעתיים וחצי שהיה בן הבת היקרה שלה לבין מתנדב של ער´ן עד היום אני לא ממש יודעת איך זה הגיעה בפרות ל כך גדול ובמהירות ליועץ בית הספר אבל תמיד יש הפתעות בערב כבר מצאתי את עצמי יושבת בסלון וחותפת צעקות על כך שלא באתי לדבר איתה ופניתי לאנשים זרים (כבר אז היא לא אבינה אותי) והיום האמא היקרה לי מכל הפכה להיות אותם אנשים זרים שפונים הלייהם ועכשיו אני חייה לי בבית מורעל ער´ן כמו שאני מגדירה את זה תבינו אמא שלי ובעלה הם אנשים כל כך מאושרים וטובי לב שאחליתו לתת מזמנם להקשבה לאחרים אני לשניה אחת לא מזלזלת בזה אבל אממ מרגע מה עם מה שיש לכם בבית? אז אני מאותם ילדים שמסתובבים עם חבילת מדבקות של הידיד שלך בער´ן רוצה לעזור לך בכל בעיה המציקה לך ומדביקים אותם בכל מניי מקומות שונים ומשונים (צעד מחאה קטן שלי הוא מדבקה כזאת מתחת לשלט של הדלת בכניסה לבית ) מכירה את המתנדבים בסניף האזורי בשמותייהם ילדהם וכל מה שאתם לא רוצים לא פעם חזרתי הביתה וגיליתי ישיבת צוות בסלון כמה נחמד. כמה פעמים כבר קרה שאמא שלי חזרה ממשמרת וסיפרה לי על מישהי שהתקשרה ודיברה על אמא שלה ועל זה שהיא לא מתייחסת לא מחבקת ואף פעם אין לה זמן ואני רק חייכתי לעצמי בפנים ותמיד באה השאלה של "נכון שאני לא אמא כזאת רעה?" פעם אמרתי לה שהיא כן אז היא אכינה ארוחת ערב (שיהיה ברור אמא שלי התגרשה מהמטבח הרבה לפנאי שהיא התגרשה מאבא שלי ). ועכשיו אני חוזרת לשאלה המקורית למה לשבת ולאקשיב לאחרים יש לה זמן ולאקפיץ את הבת היקרה שלה לפסיכיאטר זו דרישה מוגזמת. ולמה לאחרים היא יכולה לאמליץ על טיפול ועזרה אפילו בתרופות ועל הבת היקרה שלה היא יורדת על זה שהיא כבר שלוש שנים עם אותה פסיכולוגית ושהיא סתם מפונקת ובכיינית ובכלל לא צריכה את התרופות? אז מתנדביי סהר היקרים כולי תכווה שאתם לא כמו אמא שלי ובעלה
 
פרוזק אספר לך משהו

אמא שלי שנים רבות טיפלה, גידלה ילדים מחודשיים שלושה אחרי שנולדו עד גיל מאוד גדול, כמובם עם השנים פחות שעות. היא ליוותה משפחות שנים, עד היום הם הפכו להיות חלק מהארועים שלנו יודעים הכל עלינו. סתם במקרה שלוש משפחות לפחות שהיא גידלה ילדים, היו שאחד ההורים לפחות פסיכולוג או קשור לרפואה איך שהוא-ורוצה לשמוע משהו? הם קראו לאמא שלי אמא, הם היו בוכים עד גיל ארבע חמש כשאמא שלי היתה עוזבת אותם בסוף יום עבודה. עד היום אני נדהמת הם בחורים ובחורות גדולים רואים אותה ברחוב רצים לחבק הנה המטפלת שלנו-הפסיכולוגית שאלה יום אחד איך זה? אמא שלי אפילו לקרוא ולכתוב בקושי יודעת, אבל ישבה איתם תמיד לעשות שיעורים, ועזרה להם בכישרונה המיוחד. אמא שלי תמיד <עד היום היא איתי ככה>, דאגה לשאול אם רוצים לאכול, לשתות, כל הזמן, לפנק באיזה משהו טוב, ללטף , לחבק לאמר מילה טובה. אמא שלי אדם כזה פשוט , אבל אימהי שאני בכלל לא מתפלא שהילדים אהבו אותה-וזה בפירוש לא בה על חשבון אהבתה אלינו. היא מקרינה אהבה אימהית שלא נגמרת.הייתי בתור ילדה בחופש בגדול, <הייתי הכי קטנה עד שאחי נפטרו> , הולכת להיות עם הילדים שהיא טיפלה בהם תמיד המשפחות הסכימו, הייתי עם הילדים חברה, ולא הרגשתי הבדל ביחסה אלינו אותו דבר, כולנו קיבלנו אותה תצומת לב. אבל אבא שלי-כמו שאת אומרת-לאחרים הוא יתן, הוא יעזור, הוא יבין מצבים, הוא יראה האדם הכי בסדר.....<מניאק גדול>, לילדיו<הדף לא סובל לציין>. לגבי סהר-תמיכה אין לי ספק שאי אפשר להתיחס אליהם כאחד, אין לי ספק שאצליהם לא הכל מושלם, הם בני אדם בדיוק כמו כולם......והמשפט הסנדלר הולך יחף תמיד מתקיים בחלק מהאנשים-לא בהכללה,בכל קבוצת אנשים יש ויש אני חושבת שאמך רואה במצבך , כישלון שלה שהיא לא יודעת להתמודד איתו, ולכן היא מנסה לטייח אותו, פן יראו וידעו וחבל שזה כך, ואפילו כואב. אני פונה אליך חזרה, כשאת תהיי אמא לילדים-תהיי איתם חברה, תהיי חלק מחייהם, תהיי קשובה לכאבם, ולשמחתם. ערב קסום רחל-נשמה
 

פרוזק

New member
אני לא רוצה ילדים

איך אני זו שמעולם לא ידעה מה זו אהבה וארשי לי לצטט אדם גדול (אביב גפן) שאמר "הוא נשלך לפסיכולוג כשהוא רק רצה חיבוק" לא לא נראה לי עדיף שלא יהיו לי ילדים נראה לי יותר בריא לאנושות ברור לי שסהר זה לא אחד אלה רבים ששוים אחד מהשני וברור לי שיש בתים משפחות וילדים שבניגוד עליי כן קיבלו עד היום כשאני רואה משפחות כאלה אני מתפוצצת מקינעה כמה שהפסיכולוגית שלי לא ניסתה לדבר עם אמא שלי לאסביר לה מה המצב ומה היא צריכה לעשות כדיי לעזור לי זה נראה כאילו נכנסס מאוזן אחת ויוצא מהשניה אמא שלי מאמינה שהיא האמא הטובה בעולם מעבר לזה שבישול נהייה עצלה מעיין דרך לפצות אותי כשאני נותנת לה לארגיש רע או שהיא לא איתה בסדר וזה קורה בערך פעם בחודש ותאמיני לי שכשסוף סוף יש אוכל בבית (וזה הזמן לעודות לכל חברות המזון לאכנה במיקרו וכו..) היא בעמת האמא הטובה בעולם ואז נוצרת שוב האשליה של אמא דואגת אוהבת והכלאבל זה עובר מהר. אמא שלי היא מסוג האנשים שרואים את הבת שלהם רק כשמשהו ממש לא בסדר להכין שעורים עם אמא מה זה? שלא תבינו לא נכון אני חולה על אמא שלי מתה עלייה מוכנה לתת לאישה הזאת את הנשמה שלי ואני יודעת במאה אחוז שגם היא אוהבת אותי אבל.... אנחנו לא משדרות על אותו הגל
 

סהר-תמיכה

Active member
מנהל
פרוזק.... ../images/Emo24.gif

כואב כשאמא נותנת מעצמה לאחרים ומחסירה מילדה מתוך ידיעה או לא... לפעמים הורים בטוחים שאצלם הכול בסדר... והרי הבאת דוגמא שאכן היא באה ושאלה..."האם גם אני כזו" לבחון את עצמה...ואת מה שקורה אצלה... אולי מאי ידיעה או מחוסר התבוננות.... כשהסנדלר הולך יחף ...לא תמיד הוא מסתכל לרגליו, אני יודעת שקשה להתנחם בכך, אבל זה כאב ...שצריך להתמודד איתו...
 

פרוזק

New member
סליחה על הציניות

אבל בעמת תודה מעוד מנחם איך לומדים לחיות עם זה איך מפסיקים לצפות שהיא תהפוך לאמא למקום שאפשר לפנות אליו? ותמיד בסוף איך שהוא אני לא בסדר
 
פרוזק אני אספר לך עלי

אני בחיים לא קיבלתי אהבת אבא, תמיד חלמתי לשבת עם אבא ולספר לו דברים. אבא שלא רק יקח אותי לבתי חולים לבדיקות, לטיפולים , ויואמר לי מילים, שהאוזן לא סובלת, אלא אבא שישאל מה שלומי ואיך אני מרגישה. הפסקתי לצפות-למרות שבשיחות פה אני אומרת עוד אבא יבוא לבקש ממני סליחה, בתוכי אני אופטימית למרות שההגיון אומר שזה לא יקרה. אבל מה אני מחפשת באנשים אחרים את מה שלא קיבלתי מאבא, אם זה היה מהבוסים בעבודה, אם זה היה עד היום משניים שלושה רופאים מלווים, אם זה מדודים, אני מוצאת בכל שלב בחיי את הדמות אבא שאני מקבלת ממנו את תחושת האבא שהייתי רוצה, מבחינת דאגה , עזרה, יכולת שלי לפנות אליו, להיפתח אליו על הדברים הכי אישיים בחיי, חוץ מדבר שלעולם כנראה לא אקבל וזה כנראה חוסם אותי חיבוק של אבא שיואמר בת שלי אני גאה ואוהב אותךזה משהו שלא יהיה ומשלימים לאט לאט מסתפקים בתחליפים. אבל לשאלתך איך את שגדלת בלי אהבת תהיי אמא טובה? או יקירי אין לך מושג כמה את טועה, את תהיי אמא מצויינת לילדייך כי את מודעת לצורך הזה.ואהבה טמונה בכל אדם, ולפעמים אנשים שסבלו בילדותם מחסך באהבה , אהבה שטמונה בהם שוקעת, ולפעמים קורה ההפך דווקא אלה שסבלו מחסך בילדותם, האהבה שטמונה בהם פורצת בעוצמה חזקה יותר מאחר-כדי לתת לאחר אפילו משהו שהם לא קיבלו ומשהו שממילא מגיע לו , כלומר כמות אהבה ענקית שהולכת וגדלה ונוצרת ומתמלאה חזרה מאהבת ילדייך אליך. אין כמו אהבת ילד למלא אותך בים אהבה -כשתגיעי לזה , תחווי את זה תביני למה אני מתכוונת.(לי לא היתה הזכות לחוות את זה מילדי שלי, אך מילדי אחותיי שהייתי איתם ממש מרגע הלידה שבועות ובתדירות גבוהה מאוד בעבר, ומילדי חברות בעבר ממש המון) רחל-נשמה
 
למעלה