snailman100
New member
הסנדלר והגמדים 2014
Version:1.0 StartHTML:0000000167 EndHTML:0000007382 StartFragment:0000000473 EndFragment:0000007366
היה היה גמד קטן שחי יחד עם חבריו הקטנים בין שורשים של עץ גדול במעמקי היער האפל. יום אחד היה לילה והגמדים הקטנים החליטו לצאת לעיר הגדולה. וכך רכובים על סנאי ידידותי הגיעו לעיירה קטנה, שהייתה הדבר הגדול ביותר שראו אי פעם. הסנאי הוריד אותם ליד בר "הסנדלר המאושר" והם נכנסו בצעד בוטח ובלב שמח דרך החריץ תחת דלת הכניסה. הבעיה הייתה שהסנאי הטיפש הוריד אותם ליד הסנדלרייה העירונית ולא ליד בר "הסוס המכוער" כפי שביקשו "ועוד נתתי לו טיפ שמן" התלונן הגמד.
"אין ברירה – כשהחיים נותנים לך פטריות – שים עליהם משחה" ציטט פתגם ילדים ידוע וסימן לחבריו להיכנס בעקבותיו.
מאחר והבינו שבירה כבר לא ישתו היום, הסנאי יגיע לאספם רק בבוקר והם שנאו את הבטלה, החלו הגמדים החרוצים לתקן נעליים שהיו זרוקות על שולחן העבודה ואף תפרו כמה חדשות, רוקמים את צורת כובעם על צדן וכותבים עליהן "הסנאי המנייק". לצערם הספיקו לכתוב רק את ארבע האותיות האחרונות, כאשר הסנאי צפר מבחוץ והם אצו לדרכם.
הסנדלר הזקן היה המום, הוא לא זכר, שתיקן את כל הנעליים ובוודאי לא זכר מתי תפר נעליים כה יפות, ועוד עם בועות אוויר בסוליה!?
הוא ייחס את זה לגילו המתקדם ושמח על הצלחתו החדשה.
גם בערב הבא טעה הסנאי והגמדים המשיכו לתפור נעליים להנאתם. בלילה השלישי כבר ביקשו מראש להגיע לסנדלרייה והמשיכו ליהנות לילה אחרי לילה והסנדלר היה מאושר ועשיר עד שיום אחד הסנדלרייה הייתה סגורה והגמדים קראו על דלתה מודעת אבל, שהודיעה על מותו בטרם עת (לפחות לדעת הגמדים גיל 90 היה צעיר מדי מכדי למות, אצלם בגיל הזה בקושי נגמלו מהמוצץ).
הגמדים הצטערו על מותו של הסנדלר, אך אשתו הצעירה אותה נשא אחרי שהחל להצליח, הייתה מאושרת, היא שמחה על עושרה הרב, שלא הייתה צריכה לחלוק אותו עם איש. וכשמצאה גם דג זהב, שנתן לה משאלות, ביקשה עוד כסף. וכך היא חיה באושר ועושר עד שבסוף גם היא מתה וגם הגמדים מתו וכולם מתו. אפילו הסנאי.
Version:1.0 StartHTML:0000000167 EndHTML:0000007382 StartFragment:0000000473 EndFragment:0000007366
היה היה גמד קטן שחי יחד עם חבריו הקטנים בין שורשים של עץ גדול במעמקי היער האפל. יום אחד היה לילה והגמדים הקטנים החליטו לצאת לעיר הגדולה. וכך רכובים על סנאי ידידותי הגיעו לעיירה קטנה, שהייתה הדבר הגדול ביותר שראו אי פעם. הסנאי הוריד אותם ליד בר "הסנדלר המאושר" והם נכנסו בצעד בוטח ובלב שמח דרך החריץ תחת דלת הכניסה. הבעיה הייתה שהסנאי הטיפש הוריד אותם ליד הסנדלרייה העירונית ולא ליד בר "הסוס המכוער" כפי שביקשו "ועוד נתתי לו טיפ שמן" התלונן הגמד.
"אין ברירה – כשהחיים נותנים לך פטריות – שים עליהם משחה" ציטט פתגם ילדים ידוע וסימן לחבריו להיכנס בעקבותיו.
מאחר והבינו שבירה כבר לא ישתו היום, הסנאי יגיע לאספם רק בבוקר והם שנאו את הבטלה, החלו הגמדים החרוצים לתקן נעליים שהיו זרוקות על שולחן העבודה ואף תפרו כמה חדשות, רוקמים את צורת כובעם על צדן וכותבים עליהן "הסנאי המנייק". לצערם הספיקו לכתוב רק את ארבע האותיות האחרונות, כאשר הסנאי צפר מבחוץ והם אצו לדרכם.
הסנדלר הזקן היה המום, הוא לא זכר, שתיקן את כל הנעליים ובוודאי לא זכר מתי תפר נעליים כה יפות, ועוד עם בועות אוויר בסוליה!?
הוא ייחס את זה לגילו המתקדם ושמח על הצלחתו החדשה.
גם בערב הבא טעה הסנאי והגמדים המשיכו לתפור נעליים להנאתם. בלילה השלישי כבר ביקשו מראש להגיע לסנדלרייה והמשיכו ליהנות לילה אחרי לילה והסנדלר היה מאושר ועשיר עד שיום אחד הסנדלרייה הייתה סגורה והגמדים קראו על דלתה מודעת אבל, שהודיעה על מותו בטרם עת (לפחות לדעת הגמדים גיל 90 היה צעיר מדי מכדי למות, אצלם בגיל הזה בקושי נגמלו מהמוצץ).
הגמדים הצטערו על מותו של הסנדלר, אך אשתו הצעירה אותה נשא אחרי שהחל להצליח, הייתה מאושרת, היא שמחה על עושרה הרב, שלא הייתה צריכה לחלוק אותו עם איש. וכשמצאה גם דג זהב, שנתן לה משאלות, ביקשה עוד כסף. וכך היא חיה באושר ועושר עד שבסוף גם היא מתה וגם הגמדים מתו וכולם מתו. אפילו הסנאי.
