הסנה בוער והשונית גוועת
משרד התחבורה הפך תחת השר אפרים סנה למשרד מוביל בפגיעה בסביבה בהיעדר אופוזיציה לוחמת, כמקובל במדינות דמוקרטיות, הוקם בממשלת האחדות הלאומית משרד חדש - המשרד לפגיעה בסביבה. המשרד היעיל הזה פועל מלשכתו של שר התחבורה, ומצליח לנצל את הכלים שהופקדו בידיו לקידום התחבורה בישראל, כדי לטרפד החלטות של גופים ממשלתיים מקצועיים. לאחרונה החליט השר להשתמש בסמכותו גם לפגיעה בסביבה שאיננה קשורה לתחבורה אף למראית עין. כידוע, "נמל אילת" כולל (ללא כל צורך כמובן) את כל המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל במפרץ אילת. רשות הנמלים והרכבות מהווה למעשה מינהל מקרקעי ישראל של ים סוף. אמנם הזיכיון שניתן לרשות הוא "לצרכים נמליים", אך גם במקומות שאין צרכים נמליים כלל, עושה הרשות בים כבשלה, מאפשרת זיכיונות לעסקים פרטיים, וגוזרת קופונים שמנים. עסק אחד כזה הוכרז על-ידי כל הגורמים כמפגע סביבתי אדיר. היום כבר אין ספק, שכלובי הדגים של החברות "ער-דג" ו"דג סוף" מחסלים את שונית האלמוגים. כ-80% מהאלמוגים בשונית כבר מתים וקצב התחדשותם אפסי. המועצה הארצית לתכנון ולבנייה החליטה שלא לאפשר את הפעילות ההרסנית הזאת בתוכנית המתאר הארצית לחופים (תמ"א 13). עיריית אילת, מודאגת מהנזק הכלכלי הצפוי לענף התיירות עקב הפגיעה בשונית האלמוגים, מתמודדת עם בעיות ביוב חמורות, ואילו כלובי הדגים ממשיכים לזהם את הים כמו ביוב של עיר בת 30 אלף תושבים. ועדת הערר המחוזית של משרד הפנים העניקה לחברות הדגים אורכה לשימוש חורג בכלובים בניגוד לתכניות התקפות, עד ה-18 ביולי. בצר להם פנו כרישי הדגים לשר החקלאים, וזה פנה לידידו השר לפגיעה בסביבה. גם הפעם השתמש השר סנה בסמכותו, תוך עקיפת החלטות רשות הנמלים והרכבות, כדי לאפשר פגיעה נוראית בסביבת ים סוף ובכלכלת העיר אילת. הוא הורה לרשות הנמלים והרכבות להתיר את המשך פעילותן של חוות הדגים בים סוף עד שתתקבל החלטת ממשלה בעניין, גם מעבר ל-18 ביולי. שוב הוכח מה מקור הריח, גם אם הגוף באילת והראש בירושלים
משרד התחבורה הפך תחת השר אפרים סנה למשרד מוביל בפגיעה בסביבה בהיעדר אופוזיציה לוחמת, כמקובל במדינות דמוקרטיות, הוקם בממשלת האחדות הלאומית משרד חדש - המשרד לפגיעה בסביבה. המשרד היעיל הזה פועל מלשכתו של שר התחבורה, ומצליח לנצל את הכלים שהופקדו בידיו לקידום התחבורה בישראל, כדי לטרפד החלטות של גופים ממשלתיים מקצועיים. לאחרונה החליט השר להשתמש בסמכותו גם לפגיעה בסביבה שאיננה קשורה לתחבורה אף למראית עין. כידוע, "נמל אילת" כולל (ללא כל צורך כמובן) את כל המים הטריטוריאליים של מדינת ישראל במפרץ אילת. רשות הנמלים והרכבות מהווה למעשה מינהל מקרקעי ישראל של ים סוף. אמנם הזיכיון שניתן לרשות הוא "לצרכים נמליים", אך גם במקומות שאין צרכים נמליים כלל, עושה הרשות בים כבשלה, מאפשרת זיכיונות לעסקים פרטיים, וגוזרת קופונים שמנים. עסק אחד כזה הוכרז על-ידי כל הגורמים כמפגע סביבתי אדיר. היום כבר אין ספק, שכלובי הדגים של החברות "ער-דג" ו"דג סוף" מחסלים את שונית האלמוגים. כ-80% מהאלמוגים בשונית כבר מתים וקצב התחדשותם אפסי. המועצה הארצית לתכנון ולבנייה החליטה שלא לאפשר את הפעילות ההרסנית הזאת בתוכנית המתאר הארצית לחופים (תמ"א 13). עיריית אילת, מודאגת מהנזק הכלכלי הצפוי לענף התיירות עקב הפגיעה בשונית האלמוגים, מתמודדת עם בעיות ביוב חמורות, ואילו כלובי הדגים ממשיכים לזהם את הים כמו ביוב של עיר בת 30 אלף תושבים. ועדת הערר המחוזית של משרד הפנים העניקה לחברות הדגים אורכה לשימוש חורג בכלובים בניגוד לתכניות התקפות, עד ה-18 ביולי. בצר להם פנו כרישי הדגים לשר החקלאים, וזה פנה לידידו השר לפגיעה בסביבה. גם הפעם השתמש השר סנה בסמכותו, תוך עקיפת החלטות רשות הנמלים והרכבות, כדי לאפשר פגיעה נוראית בסביבת ים סוף ובכלכלת העיר אילת. הוא הורה לרשות הנמלים והרכבות להתיר את המשך פעילותן של חוות הדגים בים סוף עד שתתקבל החלטת ממשלה בעניין, גם מעבר ל-18 ביולי. שוב הוכח מה מקור הריח, גם אם הגוף באילת והראש בירושלים