הססתי הרבה לפני שכתבתי

[בתה של]

הססתי הרבה לפני שכתבתי

ולמעשה אני עדיין מהססת.... אימי חולה זו הפעם השניה בסרטן שד, עם גרורות לריאות. כבר למעלה משנה שהיא בטיפולים, אבל לא נראה שיפור כי אם התפשטות. עכישו היא אמורה להתחיל טיפול ב GEMZAR (שאם אני לא טועה אינו נמצא בסל הבריאות, נכון?) והאמת היא שנראה לי שדי הרמנו (בני המשפחה) ידיים. ואני לא יודעת אם אני בסדר במחשבות האלה שלי, בתבוסתנות הזאת. כל מה שאני חושבת הוא שאני מקווה שמה שנותר מחייה יהיה משמח ומספק, ושלא תסבול מכאבים, חולשות ושאר מרעין בישין. קשה לי אפילו לכתוב את זה. הצלחנו ליצור קשר לפני מספר חודשים עם הרב פירר ששוחח איתה, ולמעשה אמר לה שהיא מטופלת כרגע בדרך הטובה האפשרית. אותי זה די דיכא. הדרך הכי טובה כרגע? ואין שום שיפור? אז מה הלאה? האם זה באמת תחילת הסוף? יכולה להיות תקווה? לאימי אין כח להלחם, אני מכירה אותה. כל טיפול קונוונציונלי שיציעו לה - היא תיקח, אבל לא תחפש בעצמה אפיקים אחרים. אין לה כח.... האמת היא שהסיפור המשפחתי הוא קשה אף יותר. ביחד עם אימי בפעם הקודמת, חלתה אחותי (בגיל די צעיר, מתחת ל 30) ומאז טפו טפו. אחותי איננה נשואה למרות רצונה העז להקים משפחה, ועכשיו היא אפילו "סחורה פגומה" (אני מקווה שאתם מבינים שאני חס וחלילה לא חושבת כך, אבל לכל הרוחות - כך חושבים רבים ורעים אחרים!!!!!) יש עוד הרבה דברים לא פשוטים בסיפור המשפחתי שלי, אבל די לעכשיו. גם החשיפה הזו קשה לי. תודה, הבת של...

 

[עוסית1]

היססת הרבה לפני שכתבת

וטוב שכתבת... לפעמים אנו מרשים לעצמנו לבטא בכתיבה מה שקשה לנו... לפעמים קל יותר לשתף בפורום של אנשים שאיננו מכירים, בעודנו יושבים מול המסך מאשר לדבר פנים מול פנים. קראתי את דבריך ואני מרגישה עד כמה המצב קשה לך... חוסר הוודאות, היאוש ויסורי המצפון על מחשבות התבוסתנות,,,, אני חושבת שזוהי תגובה נורמאלית למצב שהוא לא נורמאלי ולכן אל נא תהיי נוקשה עם עצמך... תני לעצמך להרגיש את מה שאת מרגישה ולבטא זאת... בדיוק כפי שעשית כאן. אני שולחת לך

גדול וטיפ קטן - קבוצת תמיכה יכולה מאד לעזור... תמשיכי לכתוב ואל תהססי יותר... הגעת למקום הנכון

 

[ציפורלילה]

הדרך הטובה

כל דרך שתבחרי היא הדרך הטובה. כל מה שיכול לעזור לאמא שלך ולמשפחה לעבור את התקופה הזו הוא דבר טוב. אמא שלך עדיין לא מוותרת כי היא מוכנה לקבל עוד טיפול שהציעו לה, בזמן שאתם, המשפחה, קצת ויתרתם, וחבל. כי היא זקוקה לתמיכה שלכם כדי להמשיך ולא לוותר. אני מאד מבינה את התחושה הזו של יאוש וחוסר ישע, ונראה לי שכולכם יחד צריכים תמיכה ולכן אני מאד מסכימה עם מה שכתבת עוסית1 לפניי. יש קבוצות תמיכה גם לחולה עצמו וגם לבני משפחה ואין שום פסול או סימן לחולשה בבקשת עזרה ותמיכה, זה מצב באמת לא רגיל ולצערנו הוא לא בא עם חוברת הדרכה. אז כן אפשר להשען על מי שכבר עשה את הדרך, שיוכל לכוון אתכם למציאת כוחות חדשים וגם לתת לכם מקום לפרוק בו את כל העצב והצער ומשם לקום מחוזקים יותר. ולגבי אחותך - אני גם חליתי לפני גיל שלושים, וכן היתה לי תקופה שהרגשתי שאני "מקולקלת" אבל היום אני מרגישה שההתמודדות עם המחלה וכל מה שסביב לה נתן לי כלים וחוכמת חיים שלא הייתי מקבלת בשום דרך אחרת. ומה שיש לי היום שהוא שלי לכל החיים, יש כאלו שלעולם לא יבינו כי הם לא עמדו במקום בו אני עמדתי. אני לא "סחורה פגומה" וגם אחותך לא. ואם הסרטן גורם לאנשים להתרחק ממנה אז אולי זה סוג של ניפוי שמרחיק ממנה אנשים שלא באמת היו יכולים להיות לצידה כי הם חלשים מדי או פחדנים מדי ובראיה שלי - הרווח שלה. היא וודאי אדם חזק וזקוקה לבן זוג שבאמת יהיה כעזר כנגדה ולא יחוויר בכל פעם שישמע את המילה "סרטן". אני מאחלת לה שימצא אותה אדם שיאהב אותה כמו שהיא ושיחד יבנו זוגיות שתיתן להם להתפתח לתוך יחד מאפשר ואוהב. ותודה תודה שחשפת, אני מקווה שאת כבר יותר שלמה עם ההחלטה הזו

גלי

 

[kety2]

אולי זה יעודד אותך קצת :

התרופה ניתנת בחינם ואין לה בדר"כ תופעות לוואי קשות (כמו בחילות, נשירת שיער וכו')

 

[מיליתו]

קצת תוספת וגם חזרה

קודם כל, טוב שכתבת. אם לא תתבטאי כאן, אז איפה? האמת היא שאת יכולה לפנות לח.ס.ן -לבד או עם אמך ואחותך (הקבוצות מיועדות גם לבני משפחה, ואפילו ל"סתם" חברים. א. יש עוד המון שיטות טיפול לא קונוונציונאליות, ואני לא מדברת על אנריות וכו', שלמרות שאני מאמינה בהם, אני יודעת שלרבים קשה לתפוס איך זה משפיע. אני מדברת על תרופות סיניות יעילות למדי שהוכחו כבר במחקרים, אך עדין לא עומדות בקריטריונים של המחקר המדעי הרפואי, בגלל כל מיני חוקים מדעיים, שלדעתי לא ממש רלוונטים (ואני אישית עוסקת במחקר המוח בשיטה הקונוונציונאלית, כך שאני מכירה אותם היטב). ב. אם אתם חושבים שזה הסוף, וגם אם לא ממוךץ לקרוא את "ספר המתים והחיים הטיבטי", זה מציג דרך אחרת לחלוטין לחשוב על החיים שלנו (לא בהכרח על המוות). כדאי גם לקרוא את "אהבה, רפואה וניסים" של ברני סיגל. אם את רוצה עוד פרטים, שלחי לי מסר. ודבר חשוב נוסף - את לא רק "הבת של" - את אדם בפני עצמך שעובר חוויה קשה ומנסה להתמודד איתה. את הרבה מעבר.

 

[רמי28]

שלום לך הבת של...

אצלי התגלה לפני שנה וחצי גידול בושט, בעקבותיו עברתי ניתוח, כימותרפיה והקרנות. חצי שנה לאחר סיום הטיפולים, ביקורת CT שגרתית גילתה גרורות בריאות. במקביל לטיפול כימותרפי שהומלץ לי לעבור, החלטתי לנסות גם טיפול אלטרנטיבי שנקרא היפרתרמיה. היפרתרמיה למי שלא יודע מה זה, זה טיפול בחום ע"י אלקטרודה אשר מחממת את אזור הגידול לטמפרטורה של 45 מעלות, כאשר מחקרים הראו שתאים סרטנים לא עמידים בטמפרטורה כזאת וככה יעילות הטיפול הכימותרפי עולה. רבים מלוחמי השייטת שחלו בסרטן טסו לגרמניה לקבל טיפולים כאלה. בארץ יש מכון שמנהל אותו דוקטור יוסף ברנר, מנהל המחלקה האונקולוגית בוולפסון. הטיפול לא כואב ואין לו שום תופעות לוואי. יום חמישי הקרוב יהיה הטיפול האחרון שלי (הטיפול הכימותרפי האחרון היה היום) ולאחריו נעשה CT ונראה מה התוצאות. אולי זה נשמע כאילו אני עושה פרסומת, מי שמכיר אותי פה מהפורום יודע שזה הכל מתוך נכונות לעזור. דיברתי במכון עם אנשים שהיו במצב קשה מאד והחלימו לחלוטין, זה נותן המון תקווה וכוח להמשיך. לפני שבועיים עשיתי CT ו גילו שחל שיפור משמעותי בגידולים, חלק ניכר נעלם ומה שנשאר הוא נורא מזערי. כיום אני ממשיך עדיין עם כימותרפיה והיפרתרמיה ומאמין מאד ש ב CT הבא כבר לא יראו כלום. הספקנים ישאלו אותי, מאיפה הביטחון שמה שעזר זה הטיפול האלטרנטיבי ולא הקטנבנציונלי. להגיד לך את האמת? זה ממש לא מעניין אותי, מה שבאמת חשוב שיש תגובה לטיפולים. רפואה שלמה לכולם. רמי

 

[בתה של]

תודה לכולכם ../images/Emo51.gif

אתם באמת נותנים המון כח ותקווה. אני מודה לכל אחד מכם. אני אנסה קצת לברר לגבי הטיפולים שהוצעו כאן, ושוב אני מודה לכם. אני אשמח לשמוע על אנשים שהיו במצבים דומים ויצאו מזה. כל סיפור מוסיף עוד נדבך של תקווה. המון בריאות לכולנו!

 

[elylan]

תקווה זה הדבר האחרון שמאבדים../images/Emo70.gif

לאחותי גילו סרטן עצמות

והיא רק בת 20. היא מאוד חזקה, אבל לפעמים היא נשברת (כמו כל בן אדם). ואני( אחותה- למי שעוד לא יודע) תמיד מעודדת אותה. וזה מאוד מאוד עוזר לה.התקווה והאמונה "חוזרות" עליה אחרי שאני מספרת לה סיפורי הצלחה של אנשים שהיו חולים והבריאו... אז עצתי לך ולבני משפחתך לעולם לא להרים ידיים, תחזקו ותעודדו אותה. תזכרו תמיד יש תקווה,אל תאבדו אותה!!!!!!!! תאמינו ותצליחו!!!