באמת תודה
אולי אני טועה בגדול במה שאמרתי ואולי אני צודקת ובענק בדעתי הסובייקטיבית מאוד על נושא ההסעות, אבל מצד שני,מי את שתטיפי לי לבגרות כשאת באה ומשתלחת בעצמך? בתור אדם בוגר הייתי מצפה ממך שתזדהי ותכתבי את שמו של בנך כדי שאדע בכלל אם יש סיכוי שאני מכירה אותו או לא. הניסיון להעביר כאן סדרת חינוך היא ניסיון כושל משהו,במיוחד כאשר אני רק ניסיתי להעביר את התחושות והרגשות של הילדים הלומדים ברעות בתור אחת שהייתה חלק מהם,ועכשיו אני כבר לא. אני בעוד כחודשיים מתגייסת לצבא. אין לי ממש מעורבות אישית כרגע בעניין פרט לכך שהסידור של ההסעות השנה נראה לי שגוי לגמרי ולא נכון לחלוטין וימים(או יותר נכון זמנים) יגידו ויראו בדיוק עד כמה הסידור הזה היה חכם. ורק בשבילך,ובכדי להראות עד כמה אני מחונכת גם ככה כיאה לבחורה בוגרת בת 18 שסיימה תיכון והולכת לשרת בתפקיד איכותי מאוד בצבא,אני אענה לך בנקודות בדיוק כמוך,גברת נעמה הכ"כ בוגרת. 1.אף אחד לא אשם כאן בסיפור-משפחתי ואני עברנו דירה באמצע השנה מכורח הנסיבות (שיפוץ שהתמשך) ובנוסף לכך המצב כאן שונה מאשר אם הייתי גרה בתל אביב! מכיוון שהמרחק בין רעות וכפר האורנים קטן מאוד והם נמצאים באותו האיזור ובנוסף לכך יש לא מעט ילדים שגרים בו ולומדים ברעות זה היה נראה סתמי מאוד אם היו מעבירים ילדה באמצע כיתה י"ב ביצפר,לא כך? הדוגמא שנתת בהקשר לתל אביב היא לא נכונה לחלוטין וגם בכלל לא קשורה ורלוונטית לנושא.יותר חכם היה אם היית נותת דוגמא של ילדים שעברו מרעות ללפיד והמשיכו ללמוד ברעות,ללא שום הרמת גבות וגם דוגמא מקומית שאולי תדבר יותר לליבך-ילדים שגרו במודיעין ועברו לגור ביישובנו,והמשיכו ללמוד במודיעין. כיום מוסדות החינוך במכבים-רעות נחשבים חלק אינטגרלי מעיריית מודיעין. לפיכך,למה שלא תהיה הסעה גם לילדים הלומדים ברעות? כמו שיש ילדים ביישוב שלומדים בביה"ס הדמוקרטי במודיעין,שהוא לחלוטין מתוך בחירה ולא מתוך כורח הנסיבות,והם זכאים להסעות,כך גם ילדי רעות. לגבי פעילות הנוער-אני אישית הגעתי ליישוב באמצע השנה,בחודש ינואר,ומהר מאוד השתלבתי והבנתי מה קורה כאן. במשך שנים הייתי פעילה בשבט הצופים ברעות והייתי מדריכה וראשגדית,ובכיתה י"א(לפני כשנה וחצי) אף הדרכתי את חניכי כיתות ז' בשבט שבלפיד במשך כמה חודשים ולמדתי להבין את המצוקה של ילדי לפיד וכפר האורנים בכך שהם מרגישים "תקועים" ולא מקושרים לשומקום. אני באותו הזמן עדיין גרתי ברעות אך כבר אז ידעתי כי במשך השנה הקרובה אנו אמורים לעבור לגור בכפר האורנים,וניסיתי להבין מן הילדים מהו הגורם להרגשה הזו. אחד ההסברים הכי בולטים הוא בכך ששני הישובים האלו נחשבים "מנותקים"-וכאן אני לא באה להביע ביקורת אלא רק לשקף את המצב כפי שהוא כיום-אין סופר,אין בריכה,ובית הספר לא נמצא ביישוב-שאלו שלושה דברים שברעות וגם במודיעין מרכזים מאוד את הילדים סביבם. אומנם אני יודעת שלפחות בכפר האורנים יש לא מעט תוכניות מגירה שעם השנים ירקמו עורות וגידים ויהפכו לפרוייקטים ישוביים להנאת התושבים והילדים בפרט,וכולי תקווה שהילדים הקטנים של היום שכבר נהנים מגן שעשועים מקסים ומטופח,מבית ספר יסודי יפהפה שהולך ונבנה ותנועת נוער נהדרת ימשיכו להנות גם בעתיד מן ה"סיפתח" המרשים הזה שמהמשך פירותיו הם ימשיכו להנות לעוד זמן רב. אך כאמור,נראה שכל ההתחלות קשות ולבני הנוער המעטים שביישוב כיום (ביחס גס מאוד לכמות הילדים והתינוקות המרשימה מאוד ביישוב) יש מספיק על מה לקטר וכמובן שכל משפט מתחיל ב"אני גר בחור שאין בו כלום" אך אם ההשקעה תימשך היא בסופו של דבר תישא פירות! שכבר עכשיו מתחילים להבשיל אבל די בקטן. אני את שלי,גברת נעמה,כבר עשיתי-אני חינכתי וגידלתי וחנכתי ילדים ובני נוער בזמן היותי בתיכון מתוקף תנועת הנוער וגם מרצון והתנדבות אישית שלי. אומנם מרוב פעילותי זו לא נהנה היישוב כיוון שלא התגוררתי בו,אך מהרגע שהגעתי לכאן והתאפשר לי הזמן-בין כל המבחנים,המתכונות והבגרויות המאפיינות את כיתה י"ב הגעתי לאירועים ולפעולות השכב"ג וכן,גם ישבתי לא מעט בקומונה,שמתפקדת גם כתקן המועדון נוער וכל דבר אחר בעצם שעושה כיף בישוב. וכאן המקום גם להגיד תודה לקומונרים המקסימים שהיו כאן השנה וש"סבלו" (במרכאות כפולות ומכופלות!) בהמון חיוך ואהבה את כל מי שהגיע אליהם לקומונה ועזרו המון ביצירת הווי כלשהו של "נוער כפר האורנים". ולסיכום: 1.אין זו אשמת אף אחד-היישובים קרובים והמשך לימודים סדיר באחד התיכונים בהם הוא דבר לגיטימי לחלוטין.יש קבוצה גדולה של תלמידים שצריך למצוא לה הסדר,כשהמצב האופטימלי הוא אולי גם הכי לא ריאלי אבל בסופו של דבר חייבים למצוא סידור שיהיה נורמלי מספיק-וכוונתי כאן הוא להומניות מסויימת כלפי הילדים הלומדים ברעות שיעשו הכל רק בכדי לעלות על הסעה-גם אם זה אומר לקום שעה וחצי יותר מוקדם ולחכות זמן רב בפקקים. 2.הנוהל כיום במשרד החינוך לגבי ילדי כפר האורנים גורס כי איזור הרישום שלהם לבתי הספר הוא מודיעין.רעות נחשבת כיום חלק אינטגרלי ממודיעין.לפיכך-מוסדות החינוך ברעות הם בעצם במודיעין ועל כן הכל טוב ויפה-יכולה להיות הסעה. אולם,לנוכח המציאות של פקקים נוראיים כל יום בבוקר אם יצא אוטובוס משותף לילדי מודיעין ורעות ייקח לו זמן רב מן הנדרש להסיע את הילדים לבתי הספר בגלל הפקקים והעומסים בכל האיזור,וכמובן הזמן היקר של התלמידים המאחרים לשיעור יום ביומו,שזה מצב שבטוח כולם רוצים למנוע. 3.ביישוב פועלים למען הנוער,אך לא מספיק.בתור מישהי שגדלה ברעות אני יכולה להגיד שרעות של לפני האיחוד יכולה להיות מודל נפלא ליישובנו אנו,ובעבר אף ניסיתי "לייבא" כמה רעיונות כאן ליישוב,בדמות "ועד נוער" כלשהו שייצג את כל בני הנוער ביישוב ומועדון נוער פתוח לכולם. בטוחני כי בעתיד ההיצע והביקוש לפעילות נוער רק יעלה מכיוון שכמות בני הנוער ביישוב רק תעלה ובנוסף לכך תנועת הנוער רק תתחזק ותתבסס וכך יווצר מצב אופטימלי לחלוטין של הנוער. עד אז ייקח הרבה מאוד זמן,וכיום הנוער לא רב כך שגם אם יש ילדים ש"יושבים על הברזלים" (שזה אחד הבילויים המרכזיים בערבי החופש הגדול ביישוב) בסופו של דבר גם מצב זה יימנע כי "יהיה מה לעשות"! 4.לסיום,שני דברים- אני מקווה שקצת הבהרתי את הדברים יותר מאשר בהודעה הראשונה-מטרתי היא לא "לכסח" אלא יותר "לפתוח את העיניים" לצידו השני של המתרס. בתור אחת שלקחה יוזמה בעבר,לוקחת יוזמה כיום (עצם כתיבת שורות אלו היא מעורבות חברתית גרידא!) ותמשיך לקחת יוזמה בעתיד,עד הגיוס לצבא וגם לאחריו,אני אמשיך לפעול כדי לקדם את מה שנראה לי חשוב ולגיטימי. וכולי תקווה,גברת נעמה,וכך גם קברניטי היישוב כולו ושאר תושבי היישוב האחרים שקוראים את שורות אלו שחלקם בוודאי הורים-שיגדל כאן דור של ילדים שנוקטים עמדה ודיעה חברתית ומעורבים חברתית בנעשה ביישוב. וד"א,גברת נעמה היקרה-אני תוהה האם והיה והיית פוגשת אותי פנים מול פנים היית עדיין ממשיכה באותו הקו שנקטת בהודעתך זו ואף בהודעות קודמות שלך ומעבירה אותי "סדרת חינוך ובגרות" על רגל אחת. תקוותי היא שאם תראי אותי בעתיד (ויש סיכוי גדול שאפילו ראית אותי בעבר באירועים של היישוב ולא ידעת מי אני) יחסך יהיה שונה.
