הסעות

[ikatz2]

הסעות

הגרוש שלי התחתן ועבר לבית של אשתו המרוחק כחצי שעה מאיתנו. עד המעבר הבנים ישנו אצלו לילה באמצע השבוע וכל סופשבוע שני. מאז המעבר הוא אינו רואה אותם באמצע השבוע, נשאר רק כל סופשבוע שני. גם פעם בשבועיים קשה לו לקחת ולהחזיר אותם. הם משתמשים רק ברכב של אשתו, ועל פי דבריו היא מסרבת לתת לו את האוטו כדי שיקח ויחזיר את הבנים. בהתחלה אני נהגתי להסיע ולהחזיר, וכשהודעתי שלא עוד התחיל מין סידור שאנחנו מתחלקים, הוא עושה צד אחד ואני את הצד השני. לפעמים הוא נאלץ להגיע בתחבורה ציבורית כי היא לא נותנת לו את האוטו, אבל אני עדיין חושבת שזו אחריות שלו לקחת ולהחזיר כי הוא זה ששינה את הסטטוס קוו ועזב את העיר שלנו. כשגר בעיר שלנו, הוא לקח והחזיר. הילדים גם ככה פגועים שהם כבר לא רואים אותו באמצע השבוע ואני חוששת שאם אתעקש שהנסיעות יהיו רק עליו הוא יתחיל לוותר על סופי שבוע איתם.
עיצות?

 

[kisslali]

להיות חכם או להיות צודק

השאלה הראשונה היא בני כמה ילדים.
ברור שהאחריות להסעות צריכה להיות של בעלך: הוא בחר את המצב והבחירה שלו משקפת את סידרי העדיפות השגויים שלו.
כמה זה נורא שהוא אוסף ומחזיר את הילדים בתחבורה ציבורית?

למרות שזו אינה אחריותך, אני חושבת שמאחר והילדים חשובים לך ואת אינך רוצה שיפגעו, אם לא מדובר בהשקעה מטורפת, אני הייתי מסיעה אותם לפחות עד שיגיעו לגיל שיוכלו לסוע לבד.

ללי

 

[זהב טה ו ר]

נכון שהאחריות להסעות לגמרי עליו, אבל...

מה זה הקטע הזה שיש לו אוטו אבל הוא לא משתמש בו (כך ניתן להבין מדברייך)?
ושאשתו לא מרשה לו להשתמש באוטו כדי להביא את הילדים????
ואם זו הגישה שלה, איך היא מתייחסת לילדים כשהם בביתה?
&nbsp
יש פה הרבה דברים שאני הייתי בודקת לפני שהייתי טורחת להסיע הלוך חזור.

 

[kisslali]

אני הבנתי שאין לו רכב משלו

ובלי קשר, את צודקת, גם אותי היה מטריד איך מתייחסת בת הזוג לילדים לפי מה שתואר כאן.

ללי

 

[ikatz2]

הבנת נכון

יש רק את האוטו של אשתו.
היחס שלה לבנים דווקא בסדר והם מחבבים אותה.
אני אגיד עוד משהו. אני כועסת עליו ולא עליה.
אני מאמינה לו שהיא לא מוכנה לתת לו את האוטו, אבל הוא צריך להתמודד עם זה ולא לזרוק את זה עלי.
להגיע תמיד בתחבורה ציבורית, לקנות אוטו ישן העיקר שנוסע. אני חושבת שזה דווקא נוח לו שהיא לא נותנת לו את האוטו כי כך לפחות צד אחד אני עושה. הוא טיפוס די נצלן ודי פסיבי. אני בינתיים ממשיכה להסיע צד אחד כדי לא לפגוע עוד בילדים, אבל באמת שהייתי רוצה שהוא יקח אחריות לפתור את הבעיות שלו בלי לזרוק אותן עלי.

 

[מ י ר י 2 2]

את יודעת מה הכי עצוב בעיני?

שהבנים מבינים שאבא שלהם מעדיף על פניהם אישה שלא תומכת בקשר שלו איתם.
אני חושבת שהוא צריך לקחת אחריות על הבחירות שלו
אני חושבת שיכול להיות שאתם יכולים להסכים על כך שתעזרי לו בהסעות אם זו נקודת קושי, אבל זה צריך לכלול גם צד שני כלומר גם עזרה שלו אליך בדברים מסויימים (מה שתחליטו עליו)
אני חושבת שזה ממש גרוע שהוא לא רואה אותם באמצע השבוע, הוא לא חייב לקחת אותם לישון, הוא יכול לבוא באוטובוס לעיר שלכם, להוציא אותם לבילוי קצר ולהחזיר אותם הבית. אפילו לא כל שבוע. אבל שהם יקבלו את המסר ש*הוא* עושה את המקסימום למען הקשר שלו ושלהם (ולא שאת עושה)
אני חושבת שזה ממש לא נורא שהם יסעו בתחבורה ציבורית
&nbsp
בשורה תחתונה - הוא חייב לקחת אחריות על היחסים איתם, את לא צריכה וגם לא יכולה לעשות את זה במקומו. את יכולה לעזור ככל שאת מרגישה אבל לא לקחת אחריות.

 

[ikatz2]

ניסיתי לשכנע אותו

להמשיך להיפגש עם הילדים באמצע השבוע, זה גדול עליו. הוא העתיק את מקום עבודתו ליד הבית החדש ועובד שעות ארוכות, ונולדה להם תינוקת לא מזמן, כך שמבחינתו הוא עמוס ולא יקרה כלום אם יפגש איתם פעם בשבועיים. הם מיוזמתם מתקשרים אליו הרבה בטלפון מאז שהביקורים באמצע השבוע פסקו והוא תמיד מתפנה לשוחח איתם. אבל עדיין.

 

[מ י ר י 2 2]

עכשיו יש לך עבודה בשני מישורים

הראשון - עם עצמך: להבין שזה לא בידיים שלך, שהוא אדם מבוגר וזכותו לחרב את היחסים שלו עם הילדים שלו, הוא לא הראשון ולא האחרון שעושה את זה (גם במשפחות שלמות יש הרבה הורים כאלה).
&nbsp
השני - עם הילדים: לתת להם הרבה אהבה, לא לנסות להסביר אותו מצד אחד ולא לשפוט אותו בפניהם מצד שני. לתמוך בהם במה שהם מרגישים ולסמוך עליהם שיש להם את כוחות הנפש להתמודד.
&nbsp
אם היית אשתו היה לך מקום לנסות לשנות את האופן שבו הוא נוהג. לי ברור שאני תומכת בקשר של בעלי עם ילדיו בכל הכח. אבל עכשיו את כבר לא שם. לא פשוט כשאת מבינה מה זה עושה לילדים שלך, אבל אין לך ברירה אלא לקבל את זה.

 

[koryz]

חשוב שלא תחיי בחששות.

היי ikatz.
הגרוש שלך לא רק התחתן ועבר בית אלא הרחיב את המשפחה. הוא מצליח במקביל למעבר הדירה והתקת מקום העבודה לעבוד יותר שעות ולתפקד במשפחתו, מכיוון שהוא לוקח אותם כמצב נתון ומתכוונן לגביו.
יכול להיות שכאן המפתח. ברגע שהוא יקבל את חובותיו לבדו, כלפי הילדים המשותפים שלכם, כמצב נתון, אז תהיה לו סיבה למציאת פתרון קבוע.

בקריאה ראשונה הגרוש נשמע חלש, לנסוע בתחבורה ציבורית רק בשביל לא להתוכח עם אשתו? ובמקביל הוא מכיר אותך ושאת חוששת שיזנח את ילדייך או שיסעו בתחבורה ציבורית ושתציעי להשתתף בעול ההסעות. למה הוא צריך לסרב לעזרה מיוזמתך?

את מעורבת רגשית לדעתי את סובלת מזה. הוא אולי מנצל את זה אבל את משתתפת פעילה.
חלוקת זמן הנסיעה ברכב בינו לאשתו נראית לי עניינם.
איך הוא מגיע זה לא עניינך.
שיגיע אם הוא רוצה או חייב בתחבורה ציבורית מה רע? תסמכי עליו קצת.
מצטערת אבל איך הוא מגיע - לא רלוונטי.
לא לעניין להציע לו לרכוש רכב, אם את לא משלמת עליו.

כבר הסכמתם - על לינה באמצ"ש וגם כל סופ"ש שני.
זו החלטה שלך איך להגיב. נראה לי שאת מנסה להיות עדינה, ומתחשבת ואם לא תתעקשי הוא באמת יכול לוותר. אין לך סיבה טובה לוותר לו בקלות כזאת. גם שינויים לגיטימי שיעשו אם צריך ביניכם תוך כדי שיחה. בהחלטה משותפת. וגם בשביל הילדים, נראה לי שחשוב שידעו מה קורה איתם.
אז קודם כל הבסיס זה ליזום שיחה ישירה ועניינית מולו.


חשוב שתדעי מה קורה בחיים שלך ושל הילדים שלך. מבחינתי חוסר ידיעה גרוע יותר מהידיעה ולכן עימות אם נדרש טוב משקט מלאכותי אבל זו כמובן החלטה שאת צריכה לשקול האם נכונה עבורך.

יש לך כמובן אופציות נוספות:
- להמשיך לקחת ולהחזיר מדי פעם, צד אחד כל סופ"ש שני. לקוות שזה יהיה לא מכביד מידי
- לא להחזיר ולקחת את הילדים כלל ומבלי ליזום שיחה ולקחת בחשבון שהקשר עלול להתנתק בהדרגה