הסערה שאחרי השקט... לאורנה!!!
אני רוצה לשתף אותך אורנה ביום קצת לוחץ, הגם שלא גרוע מאוד כי כבר חוויתי ימים זוועתיים. דיברתי עם חבר עד 3 לפנות בוקר, וכמובן שהתעוררתי מאוחר.התאפסתי על עצמי כדי לא להעביר את הפאניקה לאמא שהרי אם היא חשה שמשהו לא בסדר היא מפסיקה לשתף פעולה ונלחצת.בסופו של דבר הצלחתי. אמא נסעה. אני הבנתי שאני מותשת ודחיתי את הכל ונכנסתי חזרה למיטה וישנתי שינת ישרים... מה שהסתבר כרעיון מעולה. התעוררתי וישבתי מול המחשב נינוחה. קראתי את דבריו של גרשון על הקו של העמותה ונבנסתי לאתר והתחלתי להרשם כחברת עמותה ( גרשון, זהבה או רותי למה לא הצלחתי???????) ואז טלפון, השכנה מבקשת שאקבל את בעלה, חולה אלצהיימר, שמגיע ממרכז יום אחר. דבר שאני עושה די הרבה.תוך כדי שיחה איתה הוא הגיע, הנהג של ההסעה היה עצבני ואחרי ציפצוף אחד נסע להוריד מישהי אחרת. עמדתי שם וחשבתי שהנהג הזה שכבר צעק על השכנה שלי וגרם לה לבכות הוא מופקד על שלום יקירנו. וכשהוא חזר בדיוק ההסעה של אמא הגיעה. לא ידעתי לאיזה רכב לגשת קודם. מאחר וידעתי שלוקח יותר זמן להוריד את כסא הגלגלים של אמא ושבהסעה של מרכז היום שלנו יותר נחמדים נגשתי לשכן. הרקות בראשי התחילו לכאוב והלב פעם מהלחץ.הנהג זירז את שכני אדם מבוגר חולה ועל סף עיוורון.דיבר אליו ואליי בגסות רוח. זה כאב לי כל כך האיש היקר הזה מעבד תמיד קשה והיה עניו וטוב לב צריך לקבל יחס כזה? בינתיים אמא היתה על המדרכה, והם נפגשו ולחצו יד. מחזה קורע לב לכשעצמו איך שני האנשים הנפלאים האלו הפכו צל של עצמם. השארתי את אמא על המדרכה והכנסתי את השכן אלי כדי שלא יברח. אמא חיכתה בסבלנות וליבה הרחב דאב עליו כי הוא "חולה"... היה לו יום קשה לשכני והוא היה נסער. הוא התחיל לבכות ולשאול אותי מה קרה? ואם אמא שלי מתה? ואמא התחילה להכנס מדבריו ללחץ. בקיצור כמה דקות של חרדה וכאב לב גדול. ואמא היקרה שלי עשתה על עצמה את צרכיה, ולמרות שקילחו אותה במרכז היום הייתי חייבת לקלח אותה שוב. בקיצור לטיפול בבית יש את היתרונות שלו, אבל אורנה יקרה זה לא קל. ולך הרי יש בבית גם אמא סיעודית.לפני שאתם מחליטים להחזיר הביתה תבררו טוב טוב.
אני רוצה לשתף אותך אורנה ביום קצת לוחץ, הגם שלא גרוע מאוד כי כבר חוויתי ימים זוועתיים. דיברתי עם חבר עד 3 לפנות בוקר, וכמובן שהתעוררתי מאוחר.התאפסתי על עצמי כדי לא להעביר את הפאניקה לאמא שהרי אם היא חשה שמשהו לא בסדר היא מפסיקה לשתף פעולה ונלחצת.בסופו של דבר הצלחתי. אמא נסעה. אני הבנתי שאני מותשת ודחיתי את הכל ונכנסתי חזרה למיטה וישנתי שינת ישרים... מה שהסתבר כרעיון מעולה. התעוררתי וישבתי מול המחשב נינוחה. קראתי את דבריו של גרשון על הקו של העמותה ונבנסתי לאתר והתחלתי להרשם כחברת עמותה ( גרשון, זהבה או רותי למה לא הצלחתי???????) ואז טלפון, השכנה מבקשת שאקבל את בעלה, חולה אלצהיימר, שמגיע ממרכז יום אחר. דבר שאני עושה די הרבה.תוך כדי שיחה איתה הוא הגיע, הנהג של ההסעה היה עצבני ואחרי ציפצוף אחד נסע להוריד מישהי אחרת. עמדתי שם וחשבתי שהנהג הזה שכבר צעק על השכנה שלי וגרם לה לבכות הוא מופקד על שלום יקירנו. וכשהוא חזר בדיוק ההסעה של אמא הגיעה. לא ידעתי לאיזה רכב לגשת קודם. מאחר וידעתי שלוקח יותר זמן להוריד את כסא הגלגלים של אמא ושבהסעה של מרכז היום שלנו יותר נחמדים נגשתי לשכן. הרקות בראשי התחילו לכאוב והלב פעם מהלחץ.הנהג זירז את שכני אדם מבוגר חולה ועל סף עיוורון.דיבר אליו ואליי בגסות רוח. זה כאב לי כל כך האיש היקר הזה מעבד תמיד קשה והיה עניו וטוב לב צריך לקבל יחס כזה? בינתיים אמא היתה על המדרכה, והם נפגשו ולחצו יד. מחזה קורע לב לכשעצמו איך שני האנשים הנפלאים האלו הפכו צל של עצמם. השארתי את אמא על המדרכה והכנסתי את השכן אלי כדי שלא יברח. אמא חיכתה בסבלנות וליבה הרחב דאב עליו כי הוא "חולה"... היה לו יום קשה לשכני והוא היה נסער. הוא התחיל לבכות ולשאול אותי מה קרה? ואם אמא שלי מתה? ואמא התחילה להכנס מדבריו ללחץ. בקיצור כמה דקות של חרדה וכאב לב גדול. ואמא היקרה שלי עשתה על עצמה את צרכיה, ולמרות שקילחו אותה במרכז היום הייתי חייבת לקלח אותה שוב. בקיצור לטיפול בבית יש את היתרונות שלו, אבל אורנה יקרה זה לא קל. ולך הרי יש בבית גם אמא סיעודית.לפני שאתם מחליטים להחזיר הביתה תבררו טוב טוב.