פונדיצ'רי
Active member
הספר "זקופים"
גמרתי לקרוא לא מזמן את הספר. היו מונולוגים מעניינים יותר והיו קצת פחות. 2 עדויות נחרטו לי בזכרון כי היו מדכדכות במיוחד. הראשונה, של גבר בן 62, שמגיל 50 הוא חווה ירידה באונות. באיזשהו שלב הויאגרה הפסיקה לעבוד והוא עבר להזרקות לפין. ועם הזמן היה צריך להגדיל את המינון. ואז הגיע סרטן הערמונית ומחלה נוספת שהפכה אותו לאימפוטנט באופן סופי. הצער שלו ואי ההשלמה על כך (סקס אוראלי או טנטרי לא משתווים כמובן בעיניו) נוגעים ללב. העדות השניה מעציבה עוד יותר. בן חמישים שמגיל 30 חולה בטרשת נפוצה ומצבו הולך ומתדרדר. בזמן הכתיבה הוא כבר על כסא גלגלים, במוסד שיקומי. יכול להזיז רק את יד שמאל. הוא כותב שהם מקבלים את כל צרכיהם, אבל אין מיניות במוסד. הדבר הקרוב ביותר הוא הטיפול הפיזיותרפי. במקומות כאלה לא נותנים את הדעת על צרכיהם המיניים של המטופלים. פשוט אין. סיפורים כאלה יושבים אצלי בדיוק על החשש לחלות , להזדקן, לאבד, בין השאר , גם את היכולת להנות מסקס. מספיק שתזוז חוליה קטנה בגב או איזו מחלת עור קלה, כדי להשבית שמחות. הכל שברירי, במיוחד מגיל 50.
גמרתי לקרוא לא מזמן את הספר. היו מונולוגים מעניינים יותר והיו קצת פחות. 2 עדויות נחרטו לי בזכרון כי היו מדכדכות במיוחד. הראשונה, של גבר בן 62, שמגיל 50 הוא חווה ירידה באונות. באיזשהו שלב הויאגרה הפסיקה לעבוד והוא עבר להזרקות לפין. ועם הזמן היה צריך להגדיל את המינון. ואז הגיע סרטן הערמונית ומחלה נוספת שהפכה אותו לאימפוטנט באופן סופי. הצער שלו ואי ההשלמה על כך (סקס אוראלי או טנטרי לא משתווים כמובן בעיניו) נוגעים ללב. העדות השניה מעציבה עוד יותר. בן חמישים שמגיל 30 חולה בטרשת נפוצה ומצבו הולך ומתדרדר. בזמן הכתיבה הוא כבר על כסא גלגלים, במוסד שיקומי. יכול להזיז רק את יד שמאל. הוא כותב שהם מקבלים את כל צרכיהם, אבל אין מיניות במוסד. הדבר הקרוב ביותר הוא הטיפול הפיזיותרפי. במקומות כאלה לא נותנים את הדעת על צרכיהם המיניים של המטופלים. פשוט אין. סיפורים כאלה יושבים אצלי בדיוק על החשש לחלות , להזדקן, לאבד, בין השאר , גם את היכולת להנות מסקס. מספיק שתזוז חוליה קטנה בגב או איזו מחלת עור קלה, כדי להשבית שמחות. הכל שברירי, במיוחד מגיל 50.