LEATHER REBEL
New member
הסקירה שלי על האלבום "לד זפלין 2"
אזהרה! מתי ג`י קובע כי: מה שנמכר במאות-אלפי עותקים זה כבר לא "מחתרת" ! אחרי האלבום הראשון, שיצא בקול תרועה והפך כמעט במחי-יד את הלהקה למפלצת איצטדיונים בארה"ב (בעוד בבריטניה הם הופיעו עדיין באולמות בינוניים, במקרה הטוב), נראה היה שהעתונים הן בבריטניה והן בארה"ב רבים ביניהם על מי יכסח את זפלין יותר חזק. אמנם, ידוע לכל שקשה להתווכח עם הצלחה, אבל מצד שני זה לא מונע מאנשים לנסות. אני, מן הסתם, שמעתי את האלבום לראשונה למעלה מ 15 שנים אחרי צאתו, כך שקצת קשה לי להבין על מה ולמה המהומה... כי מה שיש לנו כאן זה פצצת רוק ובלוז וגם קצת פולק, ולכן מן הראוי להביא את העניין מנקודת הסתכלות של האזנה למוסיקה ותו לא. אבל מה? העניין העיקרי בכתיבה על המוסיקה של להקה מצליחה כזפלין הוא, שברוב המקרים הכותבים לא מביאים הסתכלות מזווית אובייקטיבית. ההסבר לכך הוא פשוט: לד זפלין זו להקה שהקהל אהב והתקשורת שנאה, ומכיוון שכך הדעות עליה חלוקות גם בין העתונאים. כל כך הרבה מילים נשפכו עליה, לכל הכיוונים, שפשוט קשה להאמין שיש מי שקורא את הרשום כאן אבל -לא מכיר- את האלבום, ומכאן, שבהאזנה חוזרת ונשנית נעשה מאמץ נוסף בכדי להוציא לאור גם דברים שכותבים אחרים נוטים להתעלם מהם אפילו שהם יודעים אותם, כמו למשל זה שלפחות שני שירים לא בדיוק נכתבו ע"י חברי הלהקה, אפילו שהם טוענים שכן... והמגמה הזו ממשיכה את תוכנו של האלבום הראשון. המגמה ממשיכה כמו באלבום הראשון... ואתם ממשיכים לקרוא כאן
אזהרה! מתי ג`י קובע כי: מה שנמכר במאות-אלפי עותקים זה כבר לא "מחתרת" ! אחרי האלבום הראשון, שיצא בקול תרועה והפך כמעט במחי-יד את הלהקה למפלצת איצטדיונים בארה"ב (בעוד בבריטניה הם הופיעו עדיין באולמות בינוניים, במקרה הטוב), נראה היה שהעתונים הן בבריטניה והן בארה"ב רבים ביניהם על מי יכסח את זפלין יותר חזק. אמנם, ידוע לכל שקשה להתווכח עם הצלחה, אבל מצד שני זה לא מונע מאנשים לנסות. אני, מן הסתם, שמעתי את האלבום לראשונה למעלה מ 15 שנים אחרי צאתו, כך שקצת קשה לי להבין על מה ולמה המהומה... כי מה שיש לנו כאן זה פצצת רוק ובלוז וגם קצת פולק, ולכן מן הראוי להביא את העניין מנקודת הסתכלות של האזנה למוסיקה ותו לא. אבל מה? העניין העיקרי בכתיבה על המוסיקה של להקה מצליחה כזפלין הוא, שברוב המקרים הכותבים לא מביאים הסתכלות מזווית אובייקטיבית. ההסבר לכך הוא פשוט: לד זפלין זו להקה שהקהל אהב והתקשורת שנאה, ומכיוון שכך הדעות עליה חלוקות גם בין העתונאים. כל כך הרבה מילים נשפכו עליה, לכל הכיוונים, שפשוט קשה להאמין שיש מי שקורא את הרשום כאן אבל -לא מכיר- את האלבום, ומכאן, שבהאזנה חוזרת ונשנית נעשה מאמץ נוסף בכדי להוציא לאור גם דברים שכותבים אחרים נוטים להתעלם מהם אפילו שהם יודעים אותם, כמו למשל זה שלפחות שני שירים לא בדיוק נכתבו ע"י חברי הלהקה, אפילו שהם טוענים שכן... והמגמה הזו ממשיכה את תוכנו של האלבום הראשון. המגמה ממשיכה כמו באלבום הראשון... ואתם ממשיכים לקרוא כאן