הסקרים
בהתבסס על ממצאי הסקרים של מינה צמח, מצביע העיתונאי סבר פלוצקר על העובדה המשתמעת לכאורה מהסקרים, שלפיהם שיעור חסר תקדים של כשבעים אחוז מאזרחי המדינה סבורים שתמורת שלום צריכה ישראל לפנות את רוב ההתנחלויות מיהודה ושומרון ולא רק מעזה (המוסף לשבת, ידיעות אחרונות, 11 יוני 2004). עוד לפני שמדברים על הטכניקה הדמגוגית המובנית בסקרים, יש לבחון את ההיבט המוסרי שלהם. שכן, ישנם סקרי דעת קהל המבליעים בתוכם מסרים פסולים שאינם עומדים במבחן המוסר האנושי. נניח שמכון סטטיסטי בינלאומי היה עורך סקר עולמי בסוגיית קיומה של מדינת ישראל. על השאלה: "האם קיומה של ישראל מוצדק?" היה מרבית הציבור העולמי עונה בלאו מוחלט. כידוע, מרבית אזרחי העולם שוללים את קיומה של מדינת ישראל. רק מכון סטטיסטי בעל אוריינטציה אנטי-ישראלית קיצונית יציג שאלה המתייחסת לזכות קיומה. כלומר, עצם הצגת השאלה בעניין הצידוק לקיומה של ישראל מבליע בתוכו מסר המערער על זכות קיומה של המדינה היהודית. כל הטיעונים נגד עריכתו של סקר בינלאומי בסוגיית קיומה של ישראל תקפים כנימוקים כבדי משקל נגד עריכתם של סקרים על פינוי התנחלויות. סקרי דעת הקהל ביחס לזכות קיומה של ישראל יניבו ממצאים מופרכים מלכתחילה. שכן, התעמולה הערבית האגרסיבית, בסיוע גורמים אנטישמיים וכלי תקשורת מגמתיים, הכפישו את תדמיתה הבינלאומית של ישראל לבלי הכר. באותה מידה אין ערך לסקרים בסוגיית ההתנחלויות. שכן, מתיישבי יש"ע חשופים זה שנים למסע אגרסיבי של רצח אופי, ביזוי תדמיתם ומזעור מפעל ההתנחלות. כשם שהציבור העולמי אינו מכיר את מדינת ישראל אלא את תדמיתה התקשורתית המעוותת, כך גם הציבור הרחב בישראל אינו מכיר את מפעל ההתיישבות ביש"ע אלא את הדימוי התקשורתי המסולף שלו. רובו של הציבור אינו יודע שהמושג "התנחלויות" מקיף ערים, עיירות וכפרים המאכלסים קהילות משגשגות בנות עשרות אלפי תושבים. חזון התעתועים של פינוי התנחלויות זהה לחלוטין לתרחיש הסהרורי של פינוי אזור השרון על עריו, עיירותיו ומושביו. באותה מידה ששוללי ההתנחלויות גורסים כי כספי המדינה אשר הושקעו בהתנחלויות מקנים לאזרחים את הזכות לקבוע את גורלן, יכולים תושבי ארה"ב לטעון שהכספים האמריקאיים שהושקעו בישראל מקנים להם את הזכות לדרוש את פירוקה של המדינה היהודית. כל סקר בינלאומי בסוגיית קיומה של ישראל היה משקף את התגייסותו הטוטלית של הציבור המוסלמי בעולם נגד המדינה היהודית. שוללי הסקר היו טוענים בצדק שעל רקע הקונפליקט הישראלי-ערבי חייבים עורכי הסקרים להתעלם מקולו של הציבור המוסלמי בעולם. באותה מידה, מחויב הציבור הערבי בישראל למחיקת צביונה היהודי של המדינה, וכל "תרומתו" לשיח הציבורי בסוגיית יש"ע נובעת משיקולים זרים. יתרה מזאת, שיתוף הקול הערבי בסקרי ההתנחלויות הוא אמירה אנטישמית, שגורסת כי גם בארצו לא זכאי העם היהודי לקבוע את גורלו הלאומי באופן עצמאי וללא תלות בהכרעתם של עמים זרים. מאז מלחמת ששת הימים מתגייסים שופרות התעמולה של התקשורת להטמעת עמדות השמאל בציבור. זאת למרות שהימין האידיאולוגי צדק לכל אורך הדרך בעניין "השלום", כפי שצדקתו מוכחת בימים אלה בעניין "ההפרדה", וכשם שהוא יצדק בעניין "ההתנתקות". כלומר, התקשורת המובילה הצליחה לעצב פרדוקסים מחשבתיים של תפישת מציאות מעוותת, כך שהעמדות הפוליטיות המשתרשות בציבור הן דווקא אלה הסותרות את לקחי המציאות. סקרי מינה צמח הם חלק בלתי-נפרד מהמתקפה התקשורתית לערפול תודעתו הקיומית של הציבור. זרעי הפורענות, שטמנו כלי התקשורת בקרקע הלאומית, מצמיחים כיום את הפירות הבאושים שמעמידים בסימן שאלה את עצם קיומה של מדינת ישראל. כפי שמעידה מגמת הסקרים, הציבור המבולבל שוב אינו מסוגל להפיק את הלקחים הקיומיים המתחייבים מתוצאותיהן הרות-האסון של ההרפתקאות המדיניות. הסקרים עצמם - מסולפים, מגמתיים ודמגוגיים - אינם מוכיחים דבר פרט למבוכתו של הציבור הרחב.
בהתבסס על ממצאי הסקרים של מינה צמח, מצביע העיתונאי סבר פלוצקר על העובדה המשתמעת לכאורה מהסקרים, שלפיהם שיעור חסר תקדים של כשבעים אחוז מאזרחי המדינה סבורים שתמורת שלום צריכה ישראל לפנות את רוב ההתנחלויות מיהודה ושומרון ולא רק מעזה (המוסף לשבת, ידיעות אחרונות, 11 יוני 2004). עוד לפני שמדברים על הטכניקה הדמגוגית המובנית בסקרים, יש לבחון את ההיבט המוסרי שלהם. שכן, ישנם סקרי דעת קהל המבליעים בתוכם מסרים פסולים שאינם עומדים במבחן המוסר האנושי. נניח שמכון סטטיסטי בינלאומי היה עורך סקר עולמי בסוגיית קיומה של מדינת ישראל. על השאלה: "האם קיומה של ישראל מוצדק?" היה מרבית הציבור העולמי עונה בלאו מוחלט. כידוע, מרבית אזרחי העולם שוללים את קיומה של מדינת ישראל. רק מכון סטטיסטי בעל אוריינטציה אנטי-ישראלית קיצונית יציג שאלה המתייחסת לזכות קיומה. כלומר, עצם הצגת השאלה בעניין הצידוק לקיומה של ישראל מבליע בתוכו מסר המערער על זכות קיומה של המדינה היהודית. כל הטיעונים נגד עריכתו של סקר בינלאומי בסוגיית קיומה של ישראל תקפים כנימוקים כבדי משקל נגד עריכתם של סקרים על פינוי התנחלויות. סקרי דעת הקהל ביחס לזכות קיומה של ישראל יניבו ממצאים מופרכים מלכתחילה. שכן, התעמולה הערבית האגרסיבית, בסיוע גורמים אנטישמיים וכלי תקשורת מגמתיים, הכפישו את תדמיתה הבינלאומית של ישראל לבלי הכר. באותה מידה אין ערך לסקרים בסוגיית ההתנחלויות. שכן, מתיישבי יש"ע חשופים זה שנים למסע אגרסיבי של רצח אופי, ביזוי תדמיתם ומזעור מפעל ההתנחלות. כשם שהציבור העולמי אינו מכיר את מדינת ישראל אלא את תדמיתה התקשורתית המעוותת, כך גם הציבור הרחב בישראל אינו מכיר את מפעל ההתיישבות ביש"ע אלא את הדימוי התקשורתי המסולף שלו. רובו של הציבור אינו יודע שהמושג "התנחלויות" מקיף ערים, עיירות וכפרים המאכלסים קהילות משגשגות בנות עשרות אלפי תושבים. חזון התעתועים של פינוי התנחלויות זהה לחלוטין לתרחיש הסהרורי של פינוי אזור השרון על עריו, עיירותיו ומושביו. באותה מידה ששוללי ההתנחלויות גורסים כי כספי המדינה אשר הושקעו בהתנחלויות מקנים לאזרחים את הזכות לקבוע את גורלן, יכולים תושבי ארה"ב לטעון שהכספים האמריקאיים שהושקעו בישראל מקנים להם את הזכות לדרוש את פירוקה של המדינה היהודית. כל סקר בינלאומי בסוגיית קיומה של ישראל היה משקף את התגייסותו הטוטלית של הציבור המוסלמי בעולם נגד המדינה היהודית. שוללי הסקר היו טוענים בצדק שעל רקע הקונפליקט הישראלי-ערבי חייבים עורכי הסקרים להתעלם מקולו של הציבור המוסלמי בעולם. באותה מידה, מחויב הציבור הערבי בישראל למחיקת צביונה היהודי של המדינה, וכל "תרומתו" לשיח הציבורי בסוגיית יש"ע נובעת משיקולים זרים. יתרה מזאת, שיתוף הקול הערבי בסקרי ההתנחלויות הוא אמירה אנטישמית, שגורסת כי גם בארצו לא זכאי העם היהודי לקבוע את גורלו הלאומי באופן עצמאי וללא תלות בהכרעתם של עמים זרים. מאז מלחמת ששת הימים מתגייסים שופרות התעמולה של התקשורת להטמעת עמדות השמאל בציבור. זאת למרות שהימין האידיאולוגי צדק לכל אורך הדרך בעניין "השלום", כפי שצדקתו מוכחת בימים אלה בעניין "ההפרדה", וכשם שהוא יצדק בעניין "ההתנתקות". כלומר, התקשורת המובילה הצליחה לעצב פרדוקסים מחשבתיים של תפישת מציאות מעוותת, כך שהעמדות הפוליטיות המשתרשות בציבור הן דווקא אלה הסותרות את לקחי המציאות. סקרי מינה צמח הם חלק בלתי-נפרד מהמתקפה התקשורתית לערפול תודעתו הקיומית של הציבור. זרעי הפורענות, שטמנו כלי התקשורת בקרקע הלאומית, מצמיחים כיום את הפירות הבאושים שמעמידים בסימן שאלה את עצם קיומה של מדינת ישראל. כפי שמעידה מגמת הסקרים, הציבור המבולבל שוב אינו מסוגל להפיק את הלקחים הקיומיים המתחייבים מתוצאותיהן הרות-האסון של ההרפתקאות המדיניות. הסקרים עצמם - מסולפים, מגמתיים ודמגוגיים - אינם מוכיחים דבר פרט למבוכתו של הציבור הרחב.