שלי (2014) פעילות על טבעית 5 Paranormal Activity: The Marked Ones
למרבה ההפתעה, מהמוצלחים בז'אנר סרטי הפאונד פוטג', במיוחד בשל העובדה כי הוא די חורג מהמסגרת
של ארבעת הסרטים הקודמים (רק השני היה ראוי לצפייה) ובכל זאת יש לו קשר עלילתי מפתיע לסך הסדרה.
הלוקיישן, הדמויות, הסיפור - כולם עובדים היטב כמקשה אחת יחד עם מרכיבים נכבדים של מתח ובהלה. מומלץ.
10/7
(2013) In Fear
מותחן אירי שהוקרן בסאנדנס וזכה להערכה הצופים והביקורת, קראתי המלצה עליו דרך אור סיגולי בבלוג סריטה והלכתי לנסות.
זוג צעיר שזה עתה הכיר נוסע לפסטיבל מוזיקה ומשנה תכניות, הם הולכים לאיבוד ברכבם ביער (הלוקיישן, אוי כמה יופי, אני כ''כ
עושה שם קמפינג מתישהו) ואז מתחילה ליפול עננת פחד ואימה על הדמויות המבולבלות. ממש אהבתי את התסריט של שלושת
רבעי הסרט הראשונים, כתיבה מעולה של דיאלוגים ואיפיון דמויות, הזכיר לי לא מעט דברים שיצא לי לכתוב בעצמי. ואז, אחרי
שחווינו איתם פאניקה ומסתורין מחרידים, בלי שכלום יקרה בכלל, רק היער סביבם והם נוסעים ונוסעים, קורה משהו שמשבש את
כל משמעות הסרט וזה חירב לי את ההנאה. תראו בעצמכם, מעניין לראות תגובות אחרות ונוספות של אנשים לסרט.
10/6
(2012) Confession Of Murder
נואר דרום קוריאני מודרני עם אובר דוז של אקשן. שנים רבות אחרי שורה של מעשי רצח מזוויעים, צעיר מציג בפני התקשורת
ספר וידויים בו הוא פורש את כל עלילותיו כרוצח סדרתי, מציג פרטים וראיות המצביעות כי הוא אכן האיש הנבזה. עפ''י חוק
התיישנות, אין מה לעשות כנגדו ולכן התקשורת מצידה עפה עליו והופכת אותו לגיבור תרבות בין לילה. מנגד, משפחות הקורבנות
ושוטר ותיק מצולק (תרתי משמע) מאחד המקרים בו רדף אחרי אותו רצח בעבר, כל אחד מהצדדים שואף למצות את הדין עם
מר וידויים בכל דרך אפשרית. אני לא יודע מה שמים במים של ברזיות מוסדות האקדמיה לקולנוע בדרום קוריאה כי גאד דאמיט,
הבימוי פה פוצץ לי את המוח לחתיכות קטנות וחיבר אותן מחדש מבלי שהרגשתי בכלל. הלוואי שהסרט היה נשאר בגבולות הנואר
ומחפש להיות אפלולי יותר ויותר אבל גם כדרמת פעולה הוא מצליח למדי במשימה.
10/7
(2010) Cold Fish
הרבה זמן רציתי לראות לראשונה סרט של סיון סונו, אחד הקולות המוכרים והמשפיעים ביותר היום בקולנוע היפני. הוא ידוע כאחד
שאוהב לגעת בחומרים של נוארים ולהזריק להם סממנים של אימה. לא התלהבתי במיוחד מהדוגמה הזו לסך יצירתו, אנסה אחרים.
הבעיה שלי הייתה שהדמויות היו מעצבנות וחסרות היגיון, מה שאמור להיות בכלל מבוסס על סיפור אמיתי. יש אלימות גראפית שלא
לצורך, כולל סצינות עם ניחוח פרוורטי מיותר. היו גם כמה דברים טובים, כמו הדמות הראשית המצחיקה של הזקן והומור שחור כיפי.
10/5
(1973) המבט Don't Look Now
סרטו הידוע של ניקולס רוג עם ג'ולי כריסטי ודונלד סאת'רלנד, כזוג השוכל את ביתם ונוסע לונציה המופלאה על מנת להתרכז בעבודה.
תעלומת רציחות מעיבה על שגרת אחד הפרברים, מוליכה את הזוג למקומות שהתודעה לא מזהה ומסרבת להכיר בהם. האווירה בנויה
כעילוי בפני עצמה, מצמררת וחסרת רחמים. הסרט מעט התיישן ולא חקק בי שינוי נפשי כלשהו אחרי צפייה. עם זאת, מאוד מרשים.
חוסר היכולת להתמקם מבחינה רגשית בעלילה נובע בעיקר בגלל צבעים מפחידים המותזים על המסך בלי אותות אזהרה, עריכה לא
קוהרנטית (לפרקים מבריקה אבל רק לפרקים) ומבוך מטאפיזי שקשה להיחלץ ממנו. סרט טוב, חרף ההשגות שיש לי כלפיו.
10/7
זה המקום לספר...