ראיתי (2014) 300: עלייתה של אימפריה Rise of An Empire
מאוד אהבתי את הסרט הראשון, ראיתי אותו כעיבוד שהצליח לתרגם קומיקס לשפה קולנועית יוצאת מגדר הרגיל.
האסתטיקה הגראפית אמנם הקצינה את קילוחי הדם ואף נדמיתה כמתענגת על האלימות הברוטאלית, אבל הייתה
גלומה בה גם הנאה רבה. כל הויזואל המלאכותי והמונוכרמטי היה מהפנט ובלתי נשכח, כמו ספקטקל עוצר נשימה שנתן
הצצה לסיפור דגול מהעבר ויחד עם זאת ביקר את הגלוריפיקציה שעושה האנושות למלחמות וגיבורים מאצ'ואיסטיים.
זה עירב לא מעט טענות שהפנו אצבע מאשימה כלפיי הטון הפאשיסטי אבל הסרט שבר את האצבע ועשה את מה
שהגיע לעשות: אנטרטיינמנט מושלם על חשבון אחריות מוסרית. סרט ההמשך מתקיים פחות או יותר במקביל ואחרי
אירועי הסרט המקורי, לוקח אותנו לחזות בנפלאותיה של אווה גרין כשחקנית והיא גונבת את ההצגה בין מפלים של
דם ואקסטזה אפית. אחשוורוש ממשיך להיות דמות מסתורית שכנראה תקבל סרט משלה בשנים הקרובות, שכן פרנק
מילר הודיע לא מזמן על נובלה חדשה בכיכובו של חנות התכשיטים המהלכת וחמורת הסבר. הקרבות הימיים מתמשכים
וחוזרים על עצמם והם אלו שגורמים לכל הטוב והרע בסרט וזה עדיין מרשים למדי.
10/7
(2013) מצ'טה הורג Machete Kills
בסרט הראשון רוברט רודריגז סיפק גייזרים של סטייל עם מחוות מגניבות לסבנטיז. ההמשכון מרגיש ממוחזר ולא קולע,
העלילה מטומטמת והטראש איבד מהחן שלו. מצ'טה דונט טוויט, אה? שיהיה.
1/04
(2013) מת לחיות 5 A Good Day Die to Hard
פאק יו, הוליווד! הלוואי שתישרפי! צריך לפטר את התחת הארור של מי שכתב את הדמות של ג'ון מקליין עבור הסרט.
10/3
(2011) המכונאי The Mechanic
טוב, אם מישהו אי שם צריך לעשות סרטי ג'ייסון סתאטהם אז אין מישהו יותר מתאים לעבודה מאשר האיש בכבודו ובעצמו.
חייב לומר, הופתעתי לטובה. אלימות מסוגננת מצוינת ובסיס דרמתי מהורהר תמיד הולכים טוב ביחד.
10/7
(2011) הסגת גבול Trespass
כן, קטלו לסרט את הצורה. בגלל זה באתי עם אפס ציפיות. קיבלתי מותחן פלישה ביתית הרבה מעל הממוצע, עם העדפה
תסריטאית לתסבוכות מוסריות וטוויסטים לא גסים מדי. ניקולס קייג' לא טוב במיוחד (שוקינג) וניקול קידמן עדיין נראית מדהים
בגילה, עדיין אחת הנשים הכי יפות בעולם, ניתוחים פלסטיים או לא. המשחק המוגזם שלה ושל כולם לא הרגיש לי מציק בכלל
כי העלילה דורשת מהם להתנהג כאילו עולמם הופך להינמק מהנקודה בה מתגלות עוד ועוד שכבות של סיפור שוד/בגידה אינטנסיבי.
10/7
(2011) רודף צדק Seeking Justice
ז'אנר סרטי ניקולס קייג' לא מפסיק וסובל מאינפלציה מאולצת, כי כידוע קייג' מצוי בחובות עצומים ומעדיף לא להסתכן ופשוט לקחת
כל מה שנותנים. כל תסריט הולך. חבל שהבחירה הספציפית הזו היא לא יותר מניסיון פתטי של במאי ותיק (רוג'ר דונלדסון) לחקות
את המורכבויות הדרטמיניסטיות של 'הארי המזוהם 2' לכדי סרט שטחי ומופרך. מדי פעם אפשר לאתר עליות קטנות בערימת המורדות.
10/4
(2011) מרדף עצבני Drive Angry
אוף, הטריילר בזמנו הבטיח לי סרט מגניב. ניקולס קייג' (כן, שוב) מתבזה ביצירה שהייתה אמורה להיות טראש טהור וכיפי ובמקום זאת
הצטמקה מדקה לדקה למימדים של צעצוע דבילי ושחוק. אחרי שעה זה מתחיל לשעמם והיה לי קשה להמשיך לראות עד הסוף (החביב, לציין).
10/3
(1974) התינוק It's Alive
אימה קאלט של לארי כהן. זוג מצפה לילדם השני והלחמנייה בתנור הופכת לפיתה! התינוק מתברר כיצור מעוות ורצחני שבורח ומתנהל
אחריו מרדף. לא אהבתי. יבש, מחוסר מטרה, חובבני ולוקח את הזמן. למה לא. תירו בי וזהו. בקושי רואים את המפלצתון כי בשאר הזמן
יש ''דיאלוגים'' וסצינות מעבר שלא משכו את תשומת הלב ווטסואבר.
10/3
(1967) התקרית The Incident
סרט קצת נשכח מהסיקסטיז וחבל שכך. שני צעירים (אחד מהם הוא מרטין שין) עם אופי קרימינלי ואנרכיסטי נכנסים לרכבת לילה
ומתחילים להציק ולהטריד את הנוסעים. בהדרגה, מתלהטות הרוחות ומתחת לפני השטח יש חשש והיסוס מהבאות. סרט מטלטל
שמצולם כמעט כולו בקרון הרכבת והפוך את הקלאסטרופוביה לסיר לחץ חברתי העומד בפני פיצוץ. זה הזכיר לי את '12 המושבעים',
אמנם לא בתימות בהן עוסק אבל רוחו שורה מעליו. דיון נוקב שחותר תחת ערכי אמריקה הכל יכולה, מזדעק על הצביעות וזועק על
האדישות לנוכח פראים מבית (כי פראים מבחוץ - ויאטנם למשל - קל כביכול למגר). מיקרוקוסמוס של עוולות.
10/7
לינק לצפייה/הורדה -
https://www.youtube.com/watch?v=a3NspheBymc
יום שישי ה13 הגיע....