הסרט GAMER
כבר שנים שאני מנסה לראות את הזה וכל פעם נאלצת להפסיק. כנראה שצריך שותף מתלהב לידך כדי להתמיד בצפיה.
אם אני זוכרת נכון, הדעות עליו היו פושרות ומטה, ואני מבינה למה.
מייקל סי הול (דקסטר) היה נוראי.
הילדה בסוף חייכה כאילו לא נרצחו לנגד עיניה ובוססו בדם, מספר אנשים, ועוד אבא שלה אחראי לזה...
האלימות ואווירת הסדום ועמורה קשים לצפייה.
אבל, היו רעיונות שאהבתי.
הכי הרבה אהבתי את היות אשתו שחקנית במשחק society. השבב הזה שתול בה, היא נשלטת ע"י אחרים, היא כאילו לא קשורה ולא אחראית למעשים הנוראיים שהיא נאלצת לעשות או לעבור.
וזה הזכיר לי קצת את עניין הדוגמנות היום. כאילו הדוגמניות הן בובות על חוטים בידי מוחות אחרים, וכל עוד זה רשמי, משולם טוב, אז זה תקין.
וכשחשבתי על דוגמניות, חשבתי עלינו האנשים הרגילים. אמנם אין שבב אבל יש איזושהי שטיפת מוח שבגללה קל לא לקחת אחריות על מה שאנחנו עושים. היום לא מדובר על דברים כל כך מזעזעים כמו בסרט, אבל הרעיון דומה.
כבר שנים שאני מנסה לראות את הזה וכל פעם נאלצת להפסיק. כנראה שצריך שותף מתלהב לידך כדי להתמיד בצפיה.
אם אני זוכרת נכון, הדעות עליו היו פושרות ומטה, ואני מבינה למה.
מייקל סי הול (דקסטר) היה נוראי.
הילדה בסוף חייכה כאילו לא נרצחו לנגד עיניה ובוססו בדם, מספר אנשים, ועוד אבא שלה אחראי לזה...
האלימות ואווירת הסדום ועמורה קשים לצפייה.
אבל, היו רעיונות שאהבתי.
הכי הרבה אהבתי את היות אשתו שחקנית במשחק society. השבב הזה שתול בה, היא נשלטת ע"י אחרים, היא כאילו לא קשורה ולא אחראית למעשים הנוראיים שהיא נאלצת לעשות או לעבור.
וזה הזכיר לי קצת את עניין הדוגמנות היום. כאילו הדוגמניות הן בובות על חוטים בידי מוחות אחרים, וכל עוד זה רשמי, משולם טוב, אז זה תקין.
וכשחשבתי על דוגמניות, חשבתי עלינו האנשים הרגילים. אמנם אין שבב אבל יש איזושהי שטיפת מוח שבגללה קל לא לקחת אחריות על מה שאנחנו עושים. היום לא מדובר על דברים כל כך מזעזעים כמו בסרט, אבל הרעיון דומה.