ממקור ראשון
במקרה הזה: ראיונות עם ווטרס, על היצירה, שנערכו במהלך השנים. אגב, יתכן שהיום יש לו מושג מה הוא רצה להגיד ב"החומה", אבל בזמן כתיבת היצירה, המושג שלו היה, אעפס, קלוש. ואני ארחיב: לווטרס היו מספר רעיונות אותם רצה להעביר, אך לא היה ממש קשר ביניהם: - הכוח הרב שניתן לאמני רוק ע"י קהלם. - אמנים רגישים עלולים להשתגע. - מערכת החינוך האנגלית בשנות החמישים לא היתה פיקניק. - העולם הוא אכזר. - אף אחד לא מבין אותי. - אבא שלי מת - וזה נורא! ועוד. ווטרס, כאמן מוכשר, הצליח לטוות רעיונות אלו לסיפור שבו עלילה, פחות או יותר. לא עלילה לינארית, אבל עלילה. הוא נעצר, אבל, שלב אחד לפני הסוף. לו עצמו לא היה ברור כיצד הסיפור "מסתיים". היינו, האם יש הפי אנד? האם "פינק" חוזר לחיק החברה? האם הוא נשאר מבודד? האם הוא נשאר מטורף או חוזר לשפיות? לכן, סיום היצירה הוא מעורפל. ווטרס סרב בתוקף להתייחס לסיום, בראיונות שנתן כאשר האלבום יצא. בראיונות מאוחרים יותר, הוא אמר שהוא "קצת מבין יותר" את מה שהולך שם, אבל גם כאן, הוא סרב להבהיר את הדברים. לאחרונה הוא סיפר, שהוא מעבד את "החומה" כמחזמר לברודוויי, עם חוש הומור. יתכן שכאן, אולי, נבין יותר טוב מה הוא רצה מאתנו - ומעצמו. ועוד משהו לגבי אי הבהירות: לדעתי, היא נובעת לא רק מזה שווטרס היה מסוכסך עם עצמו (בנוסף להיותו מסוכסך עם שאר העולם) באותה תקופה, אלא גם מכך שדמותו של "פינק" מבוססת לא רק על ווטרס עצמו, אלא גם על סיד בארט, עמו הזדהה ווטרס עד כדי טשטוש ההבחנה ביניהם. דהיינו, גורלו של "פינק" ב"החומה" הוא לא רק גורלו של ווטרס, אלא גם גורלו של סיד. כל עוד גורל זה לוטה בערפל, גם גורלו של "פינק" המסכן, אינו ברור.