הסרת אבחון

[dooflesd6]

הסרת אבחון

עם מי אפשר להתיעץ בנוסע אפשרות להסרת אבחון?
גם הבן שלי בשילוב עם חונך אישי.
בן 16 נמצא בכיתה ט במסלול בגרות.
יש אפשרות להסר את האבחון? רוב התופעות טופלו או נעלמו,חוץ מבעיות קשב וריכוז והעובדה שמאוד מפריע בכיתה עם החומר קשה לו, אז יש נוסעים שזקוק ללימוד פרטני. העם יש אפשרות לחונך עבור ילדים עם אבחונים שונים.

מתאים לו גיוס לצה"ל מבחינת קושר גופני, רצון להשקיע וכו'
מאוד מחפשים עם מי להתיעץ בנושא.

 

[חיבוקיתוש]

למה להסיר איבחון?

הוא צריך חונך. כל ילד צריך חונך? לא. יש לו קשיים והוא מקבל עזרה.
להתגייס יוכל להתגייס גם עם הספקטרום. ואז הוא יקבל מסגרת שיותר מותאמת אליו, יותר מתחשבת. אם יוסר האיבחון הוא יתגייס כחייל רגיל ללא הקלות, מה שעלול להקשות עליו לשרוד את המסגרת הזו. צבא זאת מסגרת תובענית, והוא יכול להתקשות להסתדר בה. כמתנדב עלל הספקטרום יהיה לו קל יותר להשתחרר אם יתברר שזה לא מתאים לו. ולא מדובר על קושי גופני. יש גם הרבה קושי נפשי, דרישות משמעת גבוהות, צורך להסתדר עם אנשים רבים, שלא כולם ימצאו חן בעיניו.
ממה שאתה כותב נראה שיש לו עדיין קשיים. אתה לא יודע איך יהיה אחרי התיכון והצבא במידה ויתגייס. האם יצליח לעבוד? אם לא לפחות תהיה קיצבת נכות שתעזור לו.

 

[אחרוןחביב]

כי הוא מסתדר

הוא נמצא בצופים רגלים, יוצא לטיולים. אין קשיים, המדריכים לא יודעים שהוא מאובחן בכלל. משתתף בחוגים רגילים, ללא סיוע, הוא יוזם מפגשים כיתתיים, בשנה האחרונה הפך ממש למוביל חברתי, מאוד אהוב ואפילו מחוזר ע״י הבנות��
&nbsp
הוא מבין סיטואציות, מתמודד בהן טוב. עיקר הקושי הוא בלימודים. בקשב, בהתארגנות. הוא ספורטאי, עם מוטיבציה גבוהה. מעבר לפגיעה בצבא ( שזו תהיה מכה קשה עבורו, כי כבר עכשיו יש לו המון תוכניות והוא מכוון גבוה ).אני תוהה למה להגדיר אותו ״נכה״, אם הוא התקדם מאוד בשנים שעברו מאז האבחון?

 

[חיבוקיתוש]

צבא זאת מסגרת הרבה יותר נוקשה

וקושי בקשב והתארגנות יכול מאד להפריע. הציפיות והדרישות ממנו כחייל ללא לקות יהיו שונות.

 

[גורג42]

קצת מאוחר מדי לחשוב עכשיו על הדברים האלה...

הסרת אבחון לא תמחוק את המסמכים שכבר קיימים, ולא תמנע מהצבא או מגורמים אחרים להניח את הידיים שלהם עליהם (ומצד שני, החדשות הטובות הן שב-99% מהמצבים בחיים קיומו של אבחון לא משנה שום דבר).

אגב, למה את מכוונת כשאת אומרת "יש לו המון תוכניות והוא מכוון גבוה"? את מתכוונת ספציפית לצבא, או באופן כללי?

 

[אחרוןחביב]

מכוון גבוה בצבא ובחיים

ואני חושבת שהוא גם מסוגל ליותר מאשר להיות מתנדב עם פרופיל 45 ( בלי לפגוע במתנדבים)

 

[גורג42]

התכוונתי: האם יש לו איזשהו שאיפה ספציפית שקשורה בצבא?

אני שואל, כי אין שום קשר בין צבא/לא צבא ל"לכוון גבוה בחיים". אני עצמי קיבלתי פטור, וזה מעולם לא מנע ממני לעשות שום דבר (ובוודאי שלא מונע ממני לכוון גבוה).

העניין הוא שחיבוקיתוש צודקת: צבא זה לא פיקניק, ולאף אחד שם לא יהיה סבלנות לצרכים המיוחדים או לחוסר השליטה העצמית שעליו דיברת. אולי הוא יהיה "מסוגל" להסתדר עם זה, אבל צריך סיבה טובה כדי להיכנס לצרה הזאת.

לכן שאלתי האם יש לכם סיבה כזו. משהו שהוא מעבר להרגשה כללית של "צריך, כי ככה כולם עושים" או תפיסה של "מי שלא עושה צבא הוא כלום".

 

[grayart]

הבן שלך יודע על האבחנה?

 

[dooflesd6]

הגדרת אבחון

גם הבן וילדי הבית ספר מדעים שיש לו קשיים חברתיים ולימודים
שזקוק לחונך בכיתה (שאחרים לא זקוקים לו)
ושסובל מהתפרציות גם בזמן הלימודים וגם בסביבה חברתי
ומודעים שאינו משתלת ברגשות שלו
אבל אינו מודעים להגדרה או שם למצב שלו

 

[חיבוקיתוש]

אז מה גורם לך לחשוב שכדאי להוציא את האיבחון?

צבא זה לא גן שעשועים. יש לו קשיים, זקוק לחונך, סובל מהתפרצויות, ואינו שולט ברגשותיו. אתה באמת חושב שהוא יעבור 3 שנים של צבא כחייל רגיל בלי שייגרם לו כל נזק נפשי מהשירות? אתה באמת חושב שיוכל לשרוד שירות צבאי? ועוד בלי שום הקלות שנובעות מהכרה במצבו?
ממה שאתה כותב, אתה תגרום לו נזק אם ילך לצבא. אף אחד בצבא לא יצמיד לו חונך או יסבול את ההתפרצויות שלו.

 

[1smile11]

צבא זה לא קייטנה,
אני יכולה לספר בגדול כמה חרא אכלתי שם בלי שאובחנתי,
ניצלו אותי, וזה עוד במקום שנחשב יוקרתי,
את התמימות שלי
מה לא עשו לי...השתחררתי אחרי שנה על פרופיל 21 לא כל מה שנוצץ זהב אני כל הזמן אומרת את זה חבל שאנשים לא מבינים את זה..
לפעמים לא שווה ללכת אחרי העדר
לא שווה שיתייחסו אייך בזלזול לא שווה לחוות את זה
אתה כהורה כבר לא יכול לעשות כלום אתה לא אבא או אמא שלו אלא הצבא הופ להיות למשך 3 שנים.
בד"כ הצבא עושה עוול גדול לאנשים כאלו מבריקים ככל שיהיו טובים חכמים ולא מורגשים עליהם את האבחנה גם עליי לא,
אבל זה לא הפריע להם לרמוס לי את הנשמה.
למצב שלא יכולתי לנשום.
להיות בצבא זה לא גן עדן זה לא כזה כבוד כמו שהיה פעם תשאל את מי שהתגייס ופתאום גילה שיש לו צרכים מיוחדים המערכת לא יוקרת לכייון שלו
עובדתי כמוני למשל
מי שמתנדב קל לו לברוח
התחננתי לשינוי שיבוץ בכיתי את החיים וזה לא עזר לי
הגשתי פעמיים ושללו לי
הפכתי שולחנות באכא ועדיין מרחו אותי
מחודש זה הפך לחצי שנה וכלום לא זז
התייחסו אליי כמו לזבלל וזה רק החמיר אחרי שידעו שיש לי אוטיזם בצבא
למה באמת אנשים צרכים את זה לעצמם לא מבינה למה לחפש צרות במקום מקום כייפי חוויתי שיתרום למה לחפש את המקומות האלו שלא מכילים שלא מתייחסים אלייך כאל אדם אלא רק מספר