אולי אפשר לעשות פגישה ב-Skype או Whatsapp. תגידי אם את מעוניינת ואני אנסה לברר. או אם את משתמשת בפייסבוק תשלחי לי את הקישור לפרופיל שלך למסר אישי ואצרף אותך לקבוצה של יועצות.
הסתגלות לחתול חדש.
- פותח הנושא g l o r y
- פורסם בתאריך
גורדיאן-II
Active member
לא עניתי עד עכשיו כי לא יכולתי בכלל להיכנס לפורום.
4 חודשים זה גיל צעיר מכדי לדעת איזה אופי יהיה לו כשיגדל, וחודשיים וחצי הם פרק זמן קצר מכדי לתסגל אותו לחיים אצלכם.
בקיצור - כל מה שאתם צריכים זה רק סבלנות, יחס חם וסובלני ולפנק אותו, ככל שהוא יהיה רגוע ומרוצה יותר כך הוא גם יהיה ידידותי יותר.
בקשר להרמה על הידיים - רוב החתולים שהכרתי לא באמת אוהבים את זה, לא לפרק זמן ארוך, כי הם אוהבים להיות בשליטה.
מתוך שלושת החתולים שלי שניים אוהבים מאוד לרבוץ על הברכיים שלי, והשלישית ממש לא, האם זה אומר שאותה שלישית לא ידידותית? ההפך, היא הכי חנפנית והכי מתרפקת מכל החבורה, ככה זה עם חתולים, יש להם טעם אישי וצריך לזרום עם זה.
חייבת להוציא קצת קיטור, סליחה על הrant
אאאז, רובכם יודעים שלא מזמן איבדתי את הג'ינג'י הכלייתי שלי, והצלחתי להישאר חתוללס בערך חודשיים עד שלא יכולתי לסבול את זה יותר וקפצתי על ההזדמנות הראשונה שהצלחתי להתגבר על הוטו המשפחתי כדי להביא חתלתול חדש הביתה. מצאו אות עם עוד שתי גורות בבור בכפר בצפון, הוא היה באומנת יונקים עם אחיותיו וברגע שנגמל פרסמו אותו אצל הווט שלי והשאר הסטוריה.
עכשיו, ג'וני הוא לא הגור הראשון שאנחנו מגדלים, הוא השלישי. כל השלושה הם (והיו) סינגלטונים יונקים, כלומר חתולים יחידים שגודלו בהאכלת יד. לצערי אין לי אופציה לחתול נוסף כרגע.
וג'וני... הוא חתול שונה. הוא מתנהג אחרת מטום וג'רי, והוא מגיב אחרת לנו ואחרת לבית.
עכשיו, ברור לי שכל חתול הוא שונה ויש לו אופי משלו, אבל אני תקועה עם הרגשה מאוד לא נעימה של השוואה לא הוגנת בין ג'וני לג'רי. וזה לא הוגן. מצד שני, אני חווה הרגשה גדלה והולכת שג'וני הוא בעל אופי בעייתי אפילו עבור חתול.
הבעיה מתחילה בזה שג'וני, מהרגע הראשון, לא ממש אוהב שמחזיקים אותו. הוא לא סובל שמחזיקים אותו בעורף ומתחיל להשתולל (מה שהופך את הביקורים אצל הווט לנוראיים). הוא לא סובל שמרימים אותו ומחזיקים אותו על הידיים, ובאופן כללי לא ממש אוהב שנוגעים בו אלא אם הוא במצב רוח ממש טוב באותו רגע ומסכים שילטפו אותו עד שנמאס לו. מעולם לא נתקלתי בהתנהגות כזאת אצל גור ביתי, בטח לא האכלת יד. (ייתכן וחלק מהבעיה היא שנאלצנו לעשות לו אמבטיות רפואיות כל כמה ימים לפטריה בשבועות הראשונים, אני לא יודעת. אבל זה מאוד מתסכל). הוא לא עולה ומתכרבל איתנו וולונטרית, הוא לא מתכרבל איתנו במיטות אלא, אם הוא כבר עולה, הוא יישן או ליד הרגליים או בקן משלו שלא נוגע בנו.
מעבר לבעיה הזאת, הוא גם מאוד מקובע אוראלית. הוא נושך הכל, ומנסה לינוק הרבה דברים. הוא לא מצליח לתפוס שלנשוך ידיים ורגליים זה רע, הוא לא מגיב לדי, או ל"איי", או לקולות כאב אנושיים או חתוליים, או לעזיבה שלי את המקום (הוא רודף אחרי). אי אפשר לכוון אותו לצעצוע או חכה במקום. למעשה, אפילו כשאנחנו משחקים בטוב בחכה והכל סבבה, הוא יכול פתאום לכוון את עצמו מחדש לרגל שלי ושום דבר לא יעזור, הוא יתעלם מצעצוע. אפילו לדחוף אותו לא עוזר, או לסגור את עצמי בחדר ולצאת, או לעשות קול של נשיפה, או לעשות לו "פו בפרצוף. אם מנסים לעצור אותו בדרך כלשהי הוא מגביה את האוזניים באיום, עומד בתנוחה של "זכר ערס", מוציא יללה עצבנית וננעל עלי חזרה מיד.
מכיוון ואין לנו אופציה לעוד חתול בית, ניסינו להכיר לו חלק מחתולות החצר. יש כמה, חלקן קבועות יותר, חלקן פחות, וכולן בעלות אופי נעים, לפחות לבני אדם. ג'וני מתעניין בהן אבל רק כשהוא מרחרח אותן מאחור. ברגע שהן רוצות לגעת אף באף, או להתקרב אליו, הוא נושף עליהן ומנסה להרביץ להן. ניסינו יום יום במשך שבועות, גם בבית וגם בחצר, והוא פשוט לא יודע מה לעשות עם חתולים אחרים ואיך להתנהג איתם. יש 2 חתולות שמכפכפות אותו (בקטנה) ולא ממש סובלות אותו יותר אחרי שהידידות הראשונית נענתה ככה על ידו, ויש שתי חתולות ממש צעירות שממש רוצות לשחק איתו, עושות את כל התנועות הנכונות, לא מגיבות כשהוא נושף עליהן וממשיכות לגשת אליו בנסיונות משחק או בשפת גוף עדינה וידידותית והוא כאילו לא מבין את השפה ולא מבין מה הן רוצות. הוא נע בין פחד ודחיה.
הווט והאחות הווטרינרית במרפאה טוענות שהאופי שלו פשוט בעייתי ויש חתולים שנולדים ככה. (כשהוא מגיע לווט אי אפשר לגעת בו בכלל בלי לפחות לעטוף אותו בתוך שמיכה. הוא משתולל ומוציא קולות אימים כמו שלושה זכרים שרבים עד המוות. הוא קרע את הידיים של הווט, של האחות ושלי בשלוש הזדמנויות שונות והוא לא בורח כשעוזבים אותו, אלא מנסה לקפוץ על מי שנמצא בחדר ולתקוף.) הן אמרו לי שאני לא ארגיש רע עם זה ושאם הוא לא ירגע עד גיל שנה כדאי לשקול אולי להפוך אותו לחתול חצר וזהו. (האחיות שלו, אגב, גדלות יחד בבית מאמץ אחר ונאמר לי שוב ושוב שהן מקסימות, מה שמוסיף לתסכול שלי)
ורע לי, רע לי עם זה גם כי זה מרגישה שאולי עשיתי בחירה לא טובה, כי זה החתול הראשון שבחרתי במודע לאמץ ולא נפל עלי פתאום כי הצלתי אותו, ואולי הייתי צריכה לחכות שייפול עלי עוד אחד במקום להגיד "כזה אני רוצה", וגם בגלל שזה מרגיש כמו כישלון, כאילו אני אחראית לזה שהוא לא "הצליח". אני מפחדת שהוא אכן לא ירגע ויהפוך לחתול אלים, ואני מנסה הכל כדי להבין אותו, אבל אני לא מרגישה שזה באמת עובד.
הכי רע לי כי יש שעות ביום שהוא כן חמוד, וכן מנסה להתלטף בקטנה (מתקמר ליד הרגליים וכאלה)ואני לא מפסיקה לתהות אולי הוא פשוט החליט איכשהו שלנשוך ולתקוף זו דרך לגיטימית לבקש דברים כי הוא לא מצליח להביע את עצמו אחרת, והוא פשוט לא מובן. ואולי במקום כלשהו אני עושה השוואה לא הוגנת בין חתול שאהבתי כל כך והבנתי והבין אותי ברמות מטורפות, ובין גור שלא אשם בציפיות היסוד הלא הוגנות שלי. ואולי אנחנו פשוט לא מתאימים, והייתי עושה לו טובה אם לא הייתי מאמצת אותו ונותנת לו להגיע לבית אחר? אבל עכשיו זה לא פייר עבורו לוותר עליו כי הוא בעייתי, ואני לא מוכנה לעשות לו דבר כזה.
יש לי רגעים של תסכול בל יתואר במהלך כל יום, במיוחד כשאמא שלי מתעצבנת עליו וצועקת עליו כי הוא נכנס לקריז ונושך. כי אני לא רוצה להתייאש ממנו רק כי הוא "בעייתי". זה לא פייר כלפיו. אבל אני לא מצליחה לשנות את ההתנהגות שלו כהוא זה, והיא תיעשה בעייתית יותר ויותר ככל שהוא ייעשה גדול יותר ויותר ויעשה יותר נזק.
בקיצור, הייתי חייבת לפרוק. אני משתדלת להישאר חיובית ולזכור שהוא גור וההתנהגות שלו עשויה להשתנות, אבל שני החתוז"לים מעולם לא התנהגו ככה, גם כגורים ואני מודאגת.... מודאגת שלעולם לא יהיה לי קשר איתו כמו שהיה עם השניים הראשונים, שהוא יהיה חתול שכל מה שעושים איתו זה להאכיל אותו ולעזוב אותו בשקט, ושיהיה להורים קשה להתמודד איתו כשאני לא בבית.
אוף.
אאאז, רובכם יודעים שלא מזמן איבדתי את הג'ינג'י הכלייתי שלי, והצלחתי להישאר חתוללס בערך חודשיים עד שלא יכולתי לסבול את זה יותר וקפצתי על ההזדמנות הראשונה שהצלחתי להתגבר על הוטו המשפחתי כדי להביא חתלתול חדש הביתה. מצאו אות עם עוד שתי גורות בבור בכפר בצפון, הוא היה באומנת יונקים עם אחיותיו וברגע שנגמל פרסמו אותו אצל הווט שלי והשאר הסטוריה.
עכשיו, ג'וני הוא לא הגור הראשון שאנחנו מגדלים, הוא השלישי. כל השלושה הם (והיו) סינגלטונים יונקים, כלומר חתולים יחידים שגודלו בהאכלת יד. לצערי אין לי אופציה לחתול נוסף כרגע.
וג'וני... הוא חתול שונה. הוא מתנהג אחרת מטום וג'רי, והוא מגיב אחרת לנו ואחרת לבית.
עכשיו, ברור לי שכל חתול הוא שונה ויש לו אופי משלו, אבל אני תקועה עם הרגשה מאוד לא נעימה של השוואה לא הוגנת בין ג'וני לג'רי. וזה לא הוגן. מצד שני, אני חווה הרגשה גדלה והולכת שג'וני הוא בעל אופי בעייתי אפילו עבור חתול.
הבעיה מתחילה בזה שג'וני, מהרגע הראשון, לא ממש אוהב שמחזיקים אותו. הוא לא סובל שמחזיקים אותו בעורף ומתחיל להשתולל (מה שהופך את הביקורים אצל הווט לנוראיים). הוא לא סובל שמרימים אותו ומחזיקים אותו על הידיים, ובאופן כללי לא ממש אוהב שנוגעים בו אלא אם הוא במצב רוח ממש טוב באותו רגע ומסכים שילטפו אותו עד שנמאס לו. מעולם לא נתקלתי בהתנהגות כזאת אצל גור ביתי, בטח לא האכלת יד. (ייתכן וחלק מהבעיה היא שנאלצנו לעשות לו אמבטיות רפואיות כל כמה ימים לפטריה בשבועות הראשונים, אני לא יודעת. אבל זה מאוד מתסכל). הוא לא עולה ומתכרבל איתנו וולונטרית, הוא לא מתכרבל איתנו במיטות אלא, אם הוא כבר עולה, הוא יישן או ליד הרגליים או בקן משלו שלא נוגע בנו.
מעבר לבעיה הזאת, הוא גם מאוד מקובע אוראלית. הוא נושך הכל, ומנסה לינוק הרבה דברים. הוא לא מצליח לתפוס שלנשוך ידיים ורגליים זה רע, הוא לא מגיב לדי, או ל"איי", או לקולות כאב אנושיים או חתוליים, או לעזיבה שלי את המקום (הוא רודף אחרי). אי אפשר לכוון אותו לצעצוע או חכה במקום. למעשה, אפילו כשאנחנו משחקים בטוב בחכה והכל סבבה, הוא יכול פתאום לכוון את עצמו מחדש לרגל שלי ושום דבר לא יעזור, הוא יתעלם מצעצוע. אפילו לדחוף אותו לא עוזר, או לסגור את עצמי בחדר ולצאת, או לעשות קול של נשיפה, או לעשות לו "פו בפרצוף. אם מנסים לעצור אותו בדרך כלשהי הוא מגביה את האוזניים באיום, עומד בתנוחה של "זכר ערס", מוציא יללה עצבנית וננעל עלי חזרה מיד.
מכיוון ואין לנו אופציה לעוד חתול בית, ניסינו להכיר לו חלק מחתולות החצר. יש כמה, חלקן קבועות יותר, חלקן פחות, וכולן בעלות אופי נעים, לפחות לבני אדם. ג'וני מתעניין בהן אבל רק כשהוא מרחרח אותן מאחור. ברגע שהן רוצות לגעת אף באף, או להתקרב אליו, הוא נושף עליהן ומנסה להרביץ להן. ניסינו יום יום במשך שבועות, גם בבית וגם בחצר, והוא פשוט לא יודע מה לעשות עם חתולים אחרים ואיך להתנהג איתם. יש 2 חתולות שמכפכפות אותו (בקטנה) ולא ממש סובלות אותו יותר אחרי שהידידות הראשונית נענתה ככה על ידו, ויש שתי חתולות ממש צעירות שממש רוצות לשחק איתו, עושות את כל התנועות הנכונות, לא מגיבות כשהוא נושף עליהן וממשיכות לגשת אליו בנסיונות משחק או בשפת גוף עדינה וידידותית והוא כאילו לא מבין את השפה ולא מבין מה הן רוצות. הוא נע בין פחד ודחיה.
הווט והאחות הווטרינרית במרפאה טוענות שהאופי שלו פשוט בעייתי ויש חתולים שנולדים ככה. (כשהוא מגיע לווט אי אפשר לגעת בו בכלל בלי לפחות לעטוף אותו בתוך שמיכה. הוא משתולל ומוציא קולות אימים כמו שלושה זכרים שרבים עד המוות. הוא קרע את הידיים של הווט, של האחות ושלי בשלוש הזדמנויות שונות והוא לא בורח כשעוזבים אותו, אלא מנסה לקפוץ על מי שנמצא בחדר ולתקוף.) הן אמרו לי שאני לא ארגיש רע עם זה ושאם הוא לא ירגע עד גיל שנה כדאי לשקול אולי להפוך אותו לחתול חצר וזהו. (האחיות שלו, אגב, גדלות יחד בבית מאמץ אחר ונאמר לי שוב ושוב שהן מקסימות, מה שמוסיף לתסכול שלי)
ורע לי, רע לי עם זה גם כי זה מרגישה שאולי עשיתי בחירה לא טובה, כי זה החתול הראשון שבחרתי במודע לאמץ ולא נפל עלי פתאום כי הצלתי אותו, ואולי הייתי צריכה לחכות שייפול עלי עוד אחד במקום להגיד "כזה אני רוצה", וגם בגלל שזה מרגיש כמו כישלון, כאילו אני אחראית לזה שהוא לא "הצליח". אני מפחדת שהוא אכן לא ירגע ויהפוך לחתול אלים, ואני מנסה הכל כדי להבין אותו, אבל אני לא מרגישה שזה באמת עובד.
הכי רע לי כי יש שעות ביום שהוא כן חמוד, וכן מנסה להתלטף בקטנה (מתקמר ליד הרגליים וכאלה)ואני לא מפסיקה לתהות אולי הוא פשוט החליט איכשהו שלנשוך ולתקוף זו דרך לגיטימית לבקש דברים כי הוא לא מצליח להביע את עצמו אחרת, והוא פשוט לא מובן. ואולי במקום כלשהו אני עושה השוואה לא הוגנת בין חתול שאהבתי כל כך והבנתי והבין אותי ברמות מטורפות, ובין גור שלא אשם בציפיות היסוד הלא הוגנות שלי. ואולי אנחנו פשוט לא מתאימים, והייתי עושה לו טובה אם לא הייתי מאמצת אותו ונותנת לו להגיע לבית אחר? אבל עכשיו זה לא פייר עבורו לוותר עליו כי הוא בעייתי, ואני לא מוכנה לעשות לו דבר כזה.
יש לי רגעים של תסכול בל יתואר במהלך כל יום, במיוחד כשאמא שלי מתעצבנת עליו וצועקת עליו כי הוא נכנס לקריז ונושך. כי אני לא רוצה להתייאש ממנו רק כי הוא "בעייתי". זה לא פייר כלפיו. אבל אני לא מצליחה לשנות את ההתנהגות שלו כהוא זה, והיא תיעשה בעייתית יותר ויותר ככל שהוא ייעשה גדול יותר ויותר ויעשה יותר נזק.
בקיצור, הייתי חייבת לפרוק. אני משתדלת להישאר חיובית ולזכור שהוא גור וההתנהגות שלו עשויה להשתנות, אבל שני החתוז"לים מעולם לא התנהגו ככה, גם כגורים ואני מודאגת.... מודאגת שלעולם לא יהיה לי קשר איתו כמו שהיה עם השניים הראשונים, שהוא יהיה חתול שכל מה שעושים איתו זה להאכיל אותו ולעזוב אותו בשקט, ושיהיה להורים קשה להתמודד איתו כשאני לא בבית.
אוף.
קודם כל לחתולים שונים אכן יש אופי שונה.
בבית שלי יש חמישה חתולים והם לא דומים זה לזה. רק אחת היא כזאת שאפשר להרים בכל עת ללא התנגדות: כל השאר, בדרגות שונות, לא אוהבים שמרימים אותם בידיים. שניים באים לשבת איתי על הספה ולהתכרבל, אבל הם לא אוהבים שמרימים אותם וגם ההתכרבלות הקיימת הגיעה רק כשגדלו. אחד (ET) נכנס להיסטריה מוחלטת אצל הוטרינר ומטפלים בו בכלוב סקוויז כי אי אפשר להחזיק אותו בידיים. הוא גם מחרבן ומשתין על הוטרינר... בקיצור, יש הרבה גיוון.
שניים, נוניו ומקקוי, השתנו מאוד מאז היותם גורים. שניהם היו "קשים" בגורותם - מקקוי היה פחדן נורא, לא רצה שיגעו בו ונהם ונשך כשניסו לעשות כן (דווקא האחים שלו לשגר כולם היו ידידותיים וחברותיים מהרגע הראשון, הוא היה "הבעייתי"). נוניו היה פחות אנטי סוציאלי, אבל נשך ושרט, הרס דברים והיה באטרף 100% מהזמן עד שפתאום השתנה בגיל שנה. מקקוי הפך לדבק ברמה שלפעמים צריך להעיף אותו (לא עם זרים. רק איתי).
אז האם יתכן שג'וני ישתנה? כן, אבל לא כדאי לבנות על זה. אולי כן ואולי לא. חלק מזה גם תלוי בעד כמה אתם מסוגלים לא להיגרר לאינטראקציות קשות אלא למצוא את הדרך לשמור על קור רוח. גם אם זה אומר לא לנסות כעת דברים שג'וני לא רוצה בהם, כמו חיבוקים והרמה על הידיים. חלק מהעניין זה לא להאכיל בכוח את מי שלא רוצה לאכול.
אני מאוד מנסה לא להיות "אמא לוחצת" וולהכריח אותו. אני לא מרימה אותו בכוח (למרות שאחי דווקא כן עושה את זה ויש לנו וויכוחים על זה.) אני מנסה לתת לו את הספייס שלו ולהגביל תגובות שליליות כשהוא נושך ומשתולל (לצערי לאמא שלי יש פחות סבלנות.) שמתי לב שהוא מגיב חיובית לפעמים למילות "פקודה" כמו "לרדת" כשאני אומרת אותן בדרך חיובית, אז אני מנסה למנף דברים לשם. אני מקווה שבסוף תהיה לזה השפעה חיובית. אבל חלק מהאתגר הוא לחלוטין שאר בני הבית והאינטגרציה שלהם עם החתול. ימים יגידו.
אין ספק שלא פשוט! כל הכבוד על המאמצים!
באשר למי לפנות ומעבר לקו הירוק, אם המרחק לא גדול מדי אולי אין בעיה. לא שואלים - לא יודעים..
גורדיאן-II
Active member
רק כדי להכניס דברים לפרופורציות: בן כמה הוא עכשיו, כמה זמן הוא נמצא אצלך, וכמה זמן עבר מאז סיום הטיפול בפטריות?
הוא בערך בן 4 חודשים עכשיו, אצלי מגיל 6 שבועות בערך, הטיפול היה מגיל 6 שבועות עד גיל.... חודשיים וחצי בערך.
גם לדעתי יועצת חתולים עשויה לעזור.
אם אתם באזור המרכז יש את ד"ר נועה הראל ואת אורלי זכאי.
אגב, אין הפתעות בחוסר הצלחה לחבר בין ג'וני לגורים בחצר. אצל חתולים זה פשוט לא עובד ככה, הם לא יתחברו רק כי העמדת אותם באותו מקום. לזה כבר אין קשר לבעיות האחרות...
האמת לא באמת ציפיתי שאני אניח אותו ליד חתול אחר ותהיה אידיליה. אבל מכיוון והוא נמצא איתם יומיומית ציפיתי שלפחות תהיה נורמליזציה ביחסים בינהם. אבל הוא פשוט מיזנטרופ של חתולים.... הוא גם לא אוהב אנשים זרים אבל זה כבר משהו אחר.
הבעיה שאני גרה מערב לקו הירוק ואנשים לא ממש מתלהבים להגיע מעבר לקו הירוק. אולי יש מישהו באיזור....
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.