הסתגלות למצב חדש...

[lonelyrose]

הסתגלות למצב חדש...../images/Emo5.gif

שלום לכולן! אני אמא טרייה (בדיוק חודש היום) וקבלתי המלצות חמות על הפורום הזה מכמה נשים שילדו לפניי. אני חייבת לציין שאני מאוד נהנת לקרוא את ההודעות שלכן ושמח להצטרף. רק רציתי לספר שאני מאוד מופתעת מכל מה שקרה מאז שילדתי. לא ציפתי שיהי לי כל כך קשה...התינוק שלי מדהים ואני אוהבת אותו יותר ממה שחשבתי שאוכל לאהוב אי פעם אבל לא הייתי מוכנה למצב של חוסר שינה טוטלי...וגם להתפרצות של עוצמת רגשות שלא חיוותי קודם לכן. אני סקרנית לדעת איך עבר עליכן החודש הראשון....אני למשל מוצאת שאני מצליחה לצחצח שיניים בפעם הראשונה בסביבות 14:00....אוכלת בפעם הראשונה בערך ב- 16:00 (שזה דווקא לא רע....אני שמנמנה רצינית והספקתי כבר לרדת 14 קילו) אני מוצאת שאני כל הזמן מתנדנדת - גם כשהתינוק לא עליי....פשוט מתוך הרגל שהוא בדרך כלל נמצא עליי.... אני לא לבד נכון???? יש לי הערכה חדשה ומחוזקת לכל האמהות שיש להן 2 ילדים...איך עושים את זה??? ולמרות הכל....אני מוצאת שאני מאוד מאושרת!

 

[sipi1]

מזל טוב, וברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

זה יהיה קל יותר מיום ליום. קחי נשימה עמוקה, ובעוד כמה שבועות תגלי שבעצם הכל כבר הרבה יותר זורם ופשוט לך...

 

[אמאאור]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif איזה כיף שבאת

החודש הראשון הוא בית משוגעים אחד גדול, מלא בעוצמות רגשיות מטורפות, תהפוכות הורמונליות של אפס אנד דאונס, חוסר שינה אדיר, ותחילת עיכול תהליך השינוי הגדול בעצם ההפיכה לאם. איך לומר? רכבת הרים מסחררת

הכל נהיה עוד יותר מורכב אם אין לך הרבה עזרה חיצונית - קניות, כביסות, טיפול בקטנצ'יק וכדומה. זה משתפר, באמת. תחילת סופו של הטירוף הית אצלנו בסביבות גיל 6 שבועות, ומשם - הדברים מתחילים לזרום אחרת. את ממש, ממש לא לבד. כולנו היינו שם, בצורה זו או אחרת. אני שמחה לשמוע שאת כן מספיקה לצחצח שיניים ולאכול בכל יום - אצלי לפעמים היו גם ימים שלמים בפיג'מה

 

[lonelyrose]

אור - את מלאך! ../images/Emo24.gif

את כל כך נהדרת...חזקה ותומכת....אין לי מילים! אני הולכת לקרוא את המאמר שלך עכשיו....דניאל פשוט נשפך מעייפות אחרי לילה של צווחות אז יש לי הזדמנות. תודה על הכל....מלאכית ורטואלית שלי!

 

[אמאאור]

../images/Emo25.gif

מותק, את תראי שיהיה יותר קל. בחיי.

 

[daldan]

מחזקת את דברי אמאאור

אך רק רוצה לומר שלפעמים זה לוקח יותר משישה שבועות (לי לקח שלושה חודשים), אבל לאט לאט בכל משתפר. אומרים שלוקח שנה אחרי לידה שהכל מתאזן (גם בזוגיות) אז צריך לקחת אויר ולדעת שזה הכי נורמלי שבעולם, ועם הרבה סבלנות לזרום עם זה.

 

[נונינקה]

ברוכה הבאה. מזל טוב. זה משתפר

את בהחלט לא לבד. עברנו רובנו דברם דומים, אבל זה נהייה הרבה יותר קל, נבנית שגרה ואתם מתחילים להכיר אחד את השני וזה כמובן אושר צרוף.

 

[ח ת ו ל ה פרסית]

יכולה לומר רק דבר אחד

החודש הראשון זה כמו טירונות, מגוכך לגמרי וחורני למדי, אבל זה עובר. אני גם זוכרת ימים שבקושי אכלתי ולא התקלחתי (אסון - זה הקו האדום שלי) וצחצחתי באמצע היום וצמחו לי שערות ברגליים שלא היו מביישות גורילה בערפל וכו' וכו'. זה עובר ועם כל אתגר שנעלם מגיע אתגר חדש... ברוכה הבאה לעולם המופלא של האמהות

תקחי כל עזרה שאת יכולה בשתי ידיים, אפילו הכי קטנה.

 

[lonelyrose]

תודה על קבלת הפנים החמה ../images/Emo140.gif

מודה לכולכן על המילים התומכות....כנראה שבאמת פתחתי פה מהר מדי כי אתמול דניאל צווח עד 9:00 בבוקר היום..... מעודד לשמוע שאני לא מקרה חריג ושיש תקווה שזה יעבור בקרוב!!!

 

[Dimaya]

ברוכה הבאה!

אני יודעת שקשה להאמין, אבל הדברים משתפרים. באמת. מבטיחה. זה יהיה יותר קל, ואת תתייעלי מאוד: תלמדי לאכול בחצי יד, תלמדי לשתות קפה שהתקרר (כי הרי אי אפשר לשתות קפה חם עם הצאצא על הידיים), תלמדי לנחות לשינה בדרך למיטה, תלמדי לזנק מהמיטה עוד לפני הציוץ הדורש, רק כדי להספיק לתפוס את הרגע הקצר, בו היורש כבר רעב, אבל עדיין מנמנם, אז יש סיכוי שיאכל ויחזור לישוןן מהר יחסית... אני אגיד לך מה עזר לי בחודשיים הראשונים, בהם נשבעתי שאם בעלי ירצה עוד ילד - הוא יצטרך לעשות אותו עם אישה אחרת: - להכין כמה צלחות עם מנות של אוכל במקרר, ואז כשיש לך חצי דקה פנויה - פשוט לקחת צלחת ולשים במיקרו. כי לפעמים רק המחשבה, שצריך להכין ולבשל, או אפילו להוציא מהקופסאות - כבר בא לך לוותר, וזה לא טוב. - ללמוד לנתק טלפונים. אם את חושבת שיהיו אנשים שידאגו (אמא, בעל, חברה) - את יכולה להרים אליהם טלפון ולהגיד, שמעכשיו הטלפון יהיה מנותק ל-X זמן. לכל האחרים את ממש, אבל ממש לא חייבת דין וחשבון. - בבוקר את מתרחצת, מצחצחת שיניים, מסתרקת, מורחת קרם פנים ויוצאת מהפיג'מה. ויישרף העולם - את לא מוותרת על זה. שהבעל יחזיק את הילד - כי זה לוקח לא יותר מ-10 דקות (וכמו שאמרתי - את עוד תתייעלי, וזה ייקח לך 4 דקות ועוד יישאר זמן לפיפי). תאמיני לי, שכשיוצאים מהפיג'מה ונראים פחות או יותר כמו בני-אדם - גם ההרגשה משתפרת וגם המצברים מתמלאים. - אם יש לך אפשרות לצאת החוצה עם התינוק למקום מוצל - תעשי את זה. אין כמו אויר צח ואין כמו יציאה מהבית, בו הקירות בשלב מסוים מסגרים עלייך. גם התינוקות הסוררים ביותר בד"כ די אוהבים להיות בחוץ, ואם תשימי את העגלה מתחת לעץ כך שהעולל יראה ענפים - כנראה שהוא יזכה לבידור חינם (העלים, העלים...) ואת תזכי לקצת שקט נפשי. ואם תביאי איתך תרמוס - תוכלי לשתות קפה חם

יהיה בסדר. מבטיחה.

 

[yaelia]

../images/Emo3.gifקפה חם התחלתי לשתות כשהעולל

התחיל ללכת למשפחתון. עד אז היתה כוס שצתחילה בבוקר ונגררת ע--ד הצהריים וכנ"ל עם הכוס של אחר הצהריים. מה שכן, זה הוריד את כמויות הקפה בצורה משמעותית.

 

[lulyK]

אם את מוצאת שאת מאד מאושרת

אחרי חודש, מצבך מצוין

. אצלי הדברים התאזנו אחרי חודשיים בערך..........

 

[מאיה ורוני]

ברוכה הבאה!

כשאני מדברת עם נשים בהריון על האושר הגדול הצפוי להן ולעומת זאת על הקושי העצום והמפתיע, הן קוראות לי נביאת זעם ומשתיקות אותי. חשוב לדעת, שתינוק, עם כל האושר והשמחה, הוא נטל, הוא לוקח מהאם את העצמאות (לפחות בהתחלה, עד שהיא מסתגלת למצב החדש ולומדת איך להסתדר איתו) , את החופש ובעצם, לוקח ממנה הכל עד שהוא מתחיל להחזיר. תינוק, ואל תכעסו על ההגדרה, הוא פרזיט, הוא מישהו שצריך טיפול וטיפוח 24 שעות ביממה ללא תמורה. בשלב מאוחר יותר מגיעה התמורה הזו בגדול, אבל עד אז.. לכן, במקום להרחיב רק אומר לך שהתופעה מוכרת, ידועה, קשה ו-... עוברת. ועד אז, אנחנו פה בשבילך.

 

[פלגיה]

מזל טוב ../images/Emo95.gif

נראה לי שכבר גילית שאת לא היחידה. עם הזמן זה הולך ומשתפר (בגיל חודשיים העולם נראה יותר ורוד), אבל החיים אף פעם לא יחזרו להיות מה שהיו קודם. אני מצרפת משהו שכתבתי. את מוזמנת להזדהות.

 

[s h i R 1 2 3]

כתבת מקסים...

 

[פלגיה]

תודה רבה ../images/Emo9.gif

 

[simoneta]

אהבתי.

 

[פלגיה]

תודה ../images/Emo142.gif

 

[טלי בארץ הלמה]

ברוכה הבאה!../images/Emo24.gif

הרגשתי כמעט כמוך בהתחלה, אבל אני הייתי קמה מוקדם יחסית ומנצלת את שנת הבוקר הראשונה שלו למקלחת, צחצוח שיניים וארוחת בוקר. הייתי יוצאת המון, ממש מהבוקר, לטיולים (בעיקר עם מנשא). וגם... מאוד התנתקתי. זרקתי את השעון ופשוט חייתי לי ב"זמן אחר", לפי הזמנים שלו והצרכים שלו. וזה עזר לי להתמודד טוב יותר עם השינוי.

 

[luka22]

מזל טוב, מה שאת מתארת מוכר לגמרי,

ככה בדיוק עוברת התקופה הראשונה... אני אנסה לעודד ואומר שחוסר השינה משתפר עם הזמן וממילא תגלי שהגוף שלנו מתרגל להכל, גם לזה, ושאפשר לתקפד גם עם שינה של שעתיים- שלוש בלילה. לגבי הנדנוד- אני הייתי מוצאת את עצמי עומדת בדופר ומנדנדת את העגלה של הסופר... גם זה עובר! ולגבי האושר- זה רק הולך וגדל, תהיי בטוחה. מאחלת לך המון המון בהצלחה, שיעבור בקלות ושתהיה לכם הרבה נחת!