היה מ-ד-ה-י-ם
ביום הראשון (יום ג') לא הייתי, כי הטיסה שלנו נחתה מאוחר בערב ולא הצלחנו להגיע, רק קיבלתי SMSים שאלכס עלה לגמר בקרב-רב ובקרקע ושהייתה תחרות יפהפיה. ביום ד', של המוקדמות נשים, שנערכו בין השעות 10 בבוקר ל-10 בלילה רצוף, קמנו ממש מוקדם, תיקתקנו את הארוחת בוקר והנסיעות, אבל "נתקענו" מלא זמן בדוכנים של GK ושל אדידס ובדוכנים של המכירות של התחרות. פשוט לא יכולנו לעזוב את זה... כל-כך הרבה מבחר, כל כך הרבה דברים... אומנם מחירים יקרים פחד, אבל בסוף הגענו לתחרות בחצי שעה איחור עם בגדי גוף חדשים, מתנות, מחזיק מפתחות בצורת עוריות, תיקים, חולצות ועוד. המחירים, אני חוזרת, היו יקרים שלא מהעולם הזה, למשל, טישירט (רגילה, קצרה) של התחרות עלתה 100 ש"ח, בגד גוף קצר מהזולים עלה 250 ש"ח ועוד. לצערי הקנייה הזאת הייתה אפילו יותר יקרה, כי פיספסנו את הסבב הראשון ולא ראיתי את הקפיצה של הדס. על כל המכשירים התחרו במקביל, מה שדי הקשה על הצפייה, כי הכל היה כל כך יפה ומעניין, שממש לא ידעתי על מה להסתכל... אז התמקדתי במתעמלת אחת, ופתאום שמעתי מחיאות כפיים סוערות אז הפניתי את המבט למכשיר אחר, וככה הסתכלתי למעשה על הכל בבת אחת ולא ראיתי כלום... המקומות שלנו היו ממש טובים- מושבי "זהב" (הרמה הכי גבוהה), שורה 4 מהפודיום! ביום של המוקדמות היינו בצד הנכון, אבל היו ימים שיצא לנו לשבת בצד שממול, וזה קצת באסה שרואים בטקס את כל המתעמלות מהתחת (למרות שלכולן היה תחת ממש יפה...). אני די התמקדתי ביום הזה בישראליות, ואפילו הייתה לי תקווה קטנה להפתעה משמיים... הדס הייתה הראשונה שהתחרתה, כאמור את הקפיצה שלה פיספסתי, אבל בשאר המכשירים הרעתי לה ועודדתי אותה כמו משוגעת... אפילו התיידדתי עם עוד כמה חברה והם עזרו גם לעודד אותה. גם הבאתי דגל ישראל ענקי, אבל לא בכל הימים הוא היה איתי, כי לא תמיד באתי לתחרות מהמלון. לרוע המזל, בזמן שהדס התחרתה, רוני הייתה בחימום לתחרות שלה (שהייתה בבית האחרון) באולם האימונים, ולכן הדס לא הייתה עם זהבה המאמנת שלה (שהייתה כנראה עם רוני בחימום) אלא עם אפרת מקריית אונו שהייתה בתחרות שופטת על מכשיר הקורה. לצערנו להדס לא הלך כל-כך במקבילים, אך בקורה, המכשיר החזק שלה, היא עשתה תרגיל יפהפה בלי נפילות וכמעט בלי שגיאות. הדס נראתה ממש יציבה על הקורה ועבדה נהדר, כל הכבוד! בקרקע, כנראה מהתרגשות, היא עפה מהמשטח בדאבל סלטה לאחור בקיפול, למרות שתמיד היא מבצעת את זה ממש טוב... כמובן שקפצתי והקפצתי גם את כל הקהל בזמן שהיא עלתה, עד שמורן ממש התביישה להיות לידי... וכמובן יש קטע בתרגיל שלה שצריך לצעוק ווווווווו אז אמרתי לכמה אנשים לצעוק איתי כשאסמן להם וצעקנו לה כמו שהיא רגילה שעושים לה בישראל... אח"כ גם פגשתי אותה אישית- והיא הייתה כזאת מתוקה! בבית הבא הייתה את ואלריה, שגם היא הייתה עם המאמנת מזכרון (ילנה?) שאני לא יודעת עד כמה היא באמת המאמנת האישית שלה. ואלריה נפלה בקורה, שהיה המכשיר הראשון שלה, אבל מכיוון שיש לה אופי חזק, היא לא נתנה לזה להשפיע לה על שאר התחרות. את שאר המכשירים היא עשתה נחמד, אבל לא להיט, אבל בקפיצות היא ממש התבלטה. בקפיצות היא הפציצה, וגם הייתה במקומות הראשונים בתחרות במשך הרבה שעות. בסוף עקפו אותה, כי באמת היו שם מתעמלות מעולות בצורה לא אנושית. היא זכתה בקורה במקום ה-12 והמכובד. (מקום 12 בעולם!!!). רוני הייתה המתעמלת המצטיינת שלנו והצדיקה את תואר אלופת ישראל. רוני עשתה 4 תרגילים ללא דופי. תרגילים טובים ויפים, בקצב טוב, בחן ובריכוז רב. שום נפילה בשום מכשיר, שום פאדיחה או פאשלה, ואפילו בלי טעויות גדולות או משמעותיות. פשוט הייתה יציבה ועשתה כל מה שהייתה צריכה לעשות. "רק" מה שהיה חסר, זה דרגות קושי... למשל- קפיצת היורצ'נקו עם סלטה בגוף ישר אותה ביצעה רוני בתחרות, הייתה קפיצת החימום הראשונה (מבין 2 קפיצות חימום) של הרבה מתעמלות. הפאשלה היחידה שלה הייתה בחימום, כשהיא רצתה לעשות את היורצ'נקו גוף ישר שלה לגב, ובטעות נפלה על הראש. כבר פחדנו שהיא נפגעה או שהקפיצה שלה תיפגע, אבל רוני התגברה, למרות שהיא החזיקה את הראש וראו שכאב לה. שאר המתעמלות היו יפות, כי הן מתעמלות, וכל המתעמלות יפות, אבל המתעמלות לא ממש השקיעו את כל כולן בתחרות המוקדמות ושמרו הפתעות לגמר. הרבה מתעמלות שבניתי עליהן אפילו די איכזבו, כמו למשל ברידג'ט סלואן ובת' טוואדל, שכידוע שמרו את כוחן לגמר. הכי אהבתי לראות הסיניות, כמו בובות מתוקות כאלו שבא לארוז אותן במזוודה ולהביא הבייתה. פתאום באמצע התחרות, שתי שורות לפניי וכמה מקומות מימיני, אני קולטת בקהל את דומיניק מוצ'יאנו! חשבתי שאני הוזה, שזה לא אמיתי, אבל אז נזכרתי שהיה כתוב בטוויטר שלה שהיא באה לתחרות, אז וידאתי עם עצמי כמה פעמים שזאת באמת היא, ואז ניגשתי אליה. איזה נחמדה היא הייתה... כזאת חמודה. הצטלמתי איתה והחתמתי אותה (לא בשבילי) ואח"כ היא קצת דיברה איתי איזה כמה דקות, ממש התעניינה בי, ובישראל. היא גם מכירה את הדס (שבאותו זמן סיימה להתחרות) ואת ישראל וממש שמחה לשמוע שאנחנו מכירים אותה פה ושיש לה מעריצים. אח"כ היא אמרה לי שלום ומה העניינים עוד כמה פעמים במהלך התחרות, וגם כשנפגשנו בדוכן של הצ'יזבורגר הדוחה שהיה בתחרות. בכלל האוכל שם היה מתחת לכל ביקורת, והמחירים, כמו ארוחת גורמה במסעדה הכי פלצנית שאתם מכירים. גם אין קולרים, ובקבוק מים חצי ליטר עולה יותר מ-15 שקל. בדיוק מלפניי ישבו ההורים של המתעמלת מונצואלה, וכשהיא סיימה להתחרות היא באה לשבת שם עם המאמנת שלה וההורים שלה, ונשנשה סוכריות, שוקולדים וממתקים בלי היכר... הבגדי גוף במוקדמות היו מזעזעים, טוב שלא באו להתחרות עם פיג'מות. והכי מצחיק- השיער. כל אחת שם דפקה כזה קוקו עקום, כאילו כולן קמו עכשיו מהשינה ורצו לתחרות בלי להסתרק. אבל אל דאגה- בגמר הכל הסתדר! הרמה בתחרות הייתה סבירה, אך אף מתעמלת לא הייתה הרבה יותר מהאחרות, אף אחת לא עשתה איזה תרגיל חדש ונראה שחסרה לנו איזו "מלכה". אולי מפני שזו שנה אחרי האולימפיאדה, שהיא שנה של ירידה יחסית. טוב, זה היה היום הראשון, וגם הוא היה על קצה המזלג... פשוט היו כל כך הרבה חוויות- אז צפו להמשכים!
