הסתירות שקיימות בצבא
אין כאן מישהו שלא שמע על זה. אתה חייל צעיר שתופס מוצב. תמיד יש מחסור בסד"כ אז אתה עושה 4-4 מגדל וש"ג במשך 11-14 ימים ואז יוצא ל 3 ימי התרעננות בבית.
עכשיו אתה צעיר, אתה לא באמת נח ב 4 השעות הפנויות שיש לך. אתה הולך עם הרס"פ לעבודות תחזוקה של המוצב לנקות בדלים לפרוק ולהחזיר מכולה, לבנות חניה למ"פ מאבנים וכל מיני שטויות כאלה שכשאתה בן 18 מספרים לך שזה למשמעת וזה חשוב. בוא נגיד שב 4-4 יש לך שעה שינה במקרה הטוב, כי חוץ מהקידורים של הרס"פ אתה גם רוצה להתקלח ולאכול משהו כדי להרגיש בנאדם אחרי הכל.
ואז אתה חוזר לש"ג, שמירת לילה, ואתה נרדם (בנאדם אמרנו?). דוקא אז עובר המ"פ ואתה מבין שהעונש המינימלי שלך הוא לפחות שבת.
ועכשיו לשאלה - איך מצפים חייל יעשה את המשימה שלו על הצד הטוב ביותר כשלא נותנים לו לנוח? הרי זה לא פריווילגיה לנוח, הגוף שלנו חייב את זה וכל בר דעת יודע את זה. ואז מה שקורה זה שחיילים נרדמים בשער, במגדל, במארב, לא כי הם חיילים לא טובים - כי אותו צבא שאמור לדאוג להם הורג אותם. זה דו"צ אחד גדול מה שקורה בצבא.
סיימתי סדיר, השתחררתי, ועכשיו אני כבר 3 ומשהו שנים עושה מילואים כמו גדול למרות שאני לא רוצה ולא סובל את הצבא וכו'. אבל עדיין עושה מילואים. בסדיר כל החיילים שומעים סיפורים על מה זה להיות מילואימניק. חולצה בחוץ בלי גומיות עושה מה שבא לו מדבר איך שבא לו, מחפף. בגדול מה שהחייל בסדיר שומע זה שהמילואימניק שכונה ולצבא כמערכת זה מספיק טוב (אחרת הגוף הזה היה עושה משהו כדי לשנות את זה) כל עוד אותו מילואימניק ממשיך להגיע. ככה אני חשבתי בתוך חייל סדיר בכל אופן ואני לא מחשיב את עצמי לטיפש או אחד שמעופף יותר מדי.
אחרי פעמיים-שלוש של מילואים הבנתי שאצלי לפחות זה לא ככה ואין לי בעיה עם זה. מקפידים על גומיות, חולצה בתוך המכנסיים, נראות כמו שצריך. להראות חייל. אבל לצערה של המערכת, אחרי שאתה עובר את הגיל הזה 18-19-20 אתה כבר לא קונה את הלוקשים של "נראות" ו"משמעת". אם בנאדם בן 34 לא התחנך עד עכשיו, כנראה שהחודש מילואים הזה בשנתיים לא יצליח לחנך אותו גם. אתה מבין שיש דברים יותר חשובים מנראות, למשל לדאוג לבעיות של האנשים שבאים למילואים. שמשקיעים מזמנם ובאים למרות שהרבה פעמים זה לא נוח, ותכלס, מי שלא רוצה לעשות מילואים לא עושה.
יש לי מילואים אוטוטו ל20 וכמה ימים, השתחררה קצינת הקישור שלי ומשום מה לא הביאו מחליפה עדיין (יש דבר כזה? יכול להיות שביבי יסיים את תפקידו בתור ראש ממשלה ויעברו איזה חודשיים שלושה עד שיביאו מחליף?), מי שמעליה יש לו אגו יותר גדול מהגירעון התקציבי שלנו.
ועכשיו עוד שאלה - כל החפירה הארוכה והמייגעת הזאת אני מתאר בקווים נורא כלליים שאם יש מישהו שמותר לו להיות שכונה (מותר זה לא מדוייק, אבל מתקבל על הדעת בוא נגיד) זה המילואימניק הפשוט, ולא לצבא.
אז למה המערכת מצפה ממני להגיע לכל הזימונים, לתת מעצמי 100%, להגדיל ראש, לעזוב לימודים/עבודה/משפחה, לסכן את החיים שלי במידת הצורך... כשהצבא לא עושה את המינימום?
במילים אחרות, למה אני צריך להיות המבוגר האחראי והצבא הגדול יכול להיות שכונה?
אין כאן מישהו שלא שמע על זה. אתה חייל צעיר שתופס מוצב. תמיד יש מחסור בסד"כ אז אתה עושה 4-4 מגדל וש"ג במשך 11-14 ימים ואז יוצא ל 3 ימי התרעננות בבית.
עכשיו אתה צעיר, אתה לא באמת נח ב 4 השעות הפנויות שיש לך. אתה הולך עם הרס"פ לעבודות תחזוקה של המוצב לנקות בדלים לפרוק ולהחזיר מכולה, לבנות חניה למ"פ מאבנים וכל מיני שטויות כאלה שכשאתה בן 18 מספרים לך שזה למשמעת וזה חשוב. בוא נגיד שב 4-4 יש לך שעה שינה במקרה הטוב, כי חוץ מהקידורים של הרס"פ אתה גם רוצה להתקלח ולאכול משהו כדי להרגיש בנאדם אחרי הכל.
ואז אתה חוזר לש"ג, שמירת לילה, ואתה נרדם (בנאדם אמרנו?). דוקא אז עובר המ"פ ואתה מבין שהעונש המינימלי שלך הוא לפחות שבת.
ועכשיו לשאלה - איך מצפים חייל יעשה את המשימה שלו על הצד הטוב ביותר כשלא נותנים לו לנוח? הרי זה לא פריווילגיה לנוח, הגוף שלנו חייב את זה וכל בר דעת יודע את זה. ואז מה שקורה זה שחיילים נרדמים בשער, במגדל, במארב, לא כי הם חיילים לא טובים - כי אותו צבא שאמור לדאוג להם הורג אותם. זה דו"צ אחד גדול מה שקורה בצבא.
סיימתי סדיר, השתחררתי, ועכשיו אני כבר 3 ומשהו שנים עושה מילואים כמו גדול למרות שאני לא רוצה ולא סובל את הצבא וכו'. אבל עדיין עושה מילואים. בסדיר כל החיילים שומעים סיפורים על מה זה להיות מילואימניק. חולצה בחוץ בלי גומיות עושה מה שבא לו מדבר איך שבא לו, מחפף. בגדול מה שהחייל בסדיר שומע זה שהמילואימניק שכונה ולצבא כמערכת זה מספיק טוב (אחרת הגוף הזה היה עושה משהו כדי לשנות את זה) כל עוד אותו מילואימניק ממשיך להגיע. ככה אני חשבתי בתוך חייל סדיר בכל אופן ואני לא מחשיב את עצמי לטיפש או אחד שמעופף יותר מדי.
אחרי פעמיים-שלוש של מילואים הבנתי שאצלי לפחות זה לא ככה ואין לי בעיה עם זה. מקפידים על גומיות, חולצה בתוך המכנסיים, נראות כמו שצריך. להראות חייל. אבל לצערה של המערכת, אחרי שאתה עובר את הגיל הזה 18-19-20 אתה כבר לא קונה את הלוקשים של "נראות" ו"משמעת". אם בנאדם בן 34 לא התחנך עד עכשיו, כנראה שהחודש מילואים הזה בשנתיים לא יצליח לחנך אותו גם. אתה מבין שיש דברים יותר חשובים מנראות, למשל לדאוג לבעיות של האנשים שבאים למילואים. שמשקיעים מזמנם ובאים למרות שהרבה פעמים זה לא נוח, ותכלס, מי שלא רוצה לעשות מילואים לא עושה.
יש לי מילואים אוטוטו ל20 וכמה ימים, השתחררה קצינת הקישור שלי ומשום מה לא הביאו מחליפה עדיין (יש דבר כזה? יכול להיות שביבי יסיים את תפקידו בתור ראש ממשלה ויעברו איזה חודשיים שלושה עד שיביאו מחליף?), מי שמעליה יש לו אגו יותר גדול מהגירעון התקציבי שלנו.
ועכשיו עוד שאלה - כל החפירה הארוכה והמייגעת הזאת אני מתאר בקווים נורא כלליים שאם יש מישהו שמותר לו להיות שכונה (מותר זה לא מדוייק, אבל מתקבל על הדעת בוא נגיד) זה המילואימניק הפשוט, ולא לצבא.
אז למה המערכת מצפה ממני להגיע לכל הזימונים, לתת מעצמי 100%, להגדיל ראש, לעזוב לימודים/עבודה/משפחה, לסכן את החיים שלי במידת הצורך... כשהצבא לא עושה את המינימום?
במילים אחרות, למה אני צריך להיות המבוגר האחראי והצבא הגדול יכול להיות שכונה?