העבר עולה על גדותיו

[שירה כמים 1959]

העבר עולה על גדותיו
ההווה עולה על גדותיו
לפחות העצים ירוקים בשקט

 

[שירה כמים 1959]

כשפרצה האזעקה
כשפרצה האזעקה התחבאנו ביחד במקלט
כל מיני גבולות נופצו-פוצצו
התלמידה הייתה מגעילה מהרגיל
הפיצוצים היו חזקים
לפתנו זו את זו

 

[שירה כמים 1959]

איך לכתוב לנעמי
שהגורל עשה אותה נעמי
נעמי מעיירת פיתוח בשנות השמונים
שאהבה כל כך נשים
ורצתה כל כך נשים
שהייתה חייבת להטביע את רצונותיה
באוקיינוסים של אלכוהול וסמים
איך לכתוב לנעמי
שהגורל עשה אותה נעמי
ולא הצליחה לצלוח את החיים
ואפילו אני לא הייתי לצדה
ולא אמרתי לה מלה אחת טובה של עידוד
כשהתאמצה כל כך לחלץ את סירתה מהסערה
כשהתאמצה כל כך לא לטבוע
או אם נרפה לרגע מהדימויים
איפה הייתי אני כשנעמי קפצה מבניין גבוה
וכמה קרה הייתי אליה כשנפגשנו בפעם האחרונה לפני שקפצה
וכמה שאני מצטערת
וכמה שכבר אין ממי לבקש סליחה

 

[שירה כמים 1959]

לא רק לחיות כאן אני רוצה.
גם למות.
סופסוף מקום לקרוא לו
בית.

 

[שירה כמים 1959]

בשמש הרכה
המצהיבה את עלי העץ
הסמוך למרפסתי
עם הכרית שהיא דמויית כרית סבתא חנה
עם ציוצי הציפורים
ורעם המכוניות ממרחקים
עם עשבי הירוק
והלחות המתמהמהת

כאן אני רוצה להסתיים.

 

[שירה כמים 1959]

אולי אנחנו הבצק של אלוהים

 

[שירה כמים 1959]

אולי אני חלקיק מהבצק של אלוהים
אלוהים בבקשה תעשה ממני עוגה טעימה
בריאה
טבעונית

 

[שירה כמים 1959]

לנעמי
זה צמח
לא סם
נכון שעם הזמן
אנשים כבר יהפכו אותו
לסם מרע - ישאפו ויחדירו ויטמיעו
העיקר לא להיות בכאב
העיקר לנוע
הלאה, הלאה מכאן
יש עצי ברוש ופרחי לוף
במקום שבו את נמצאת עכשיו?
חבל שאת לא כאן, לידי עכשיו,
מהמרפסת, היית כל כך נהנית

 

[שירה כמים 1959]

שוכבת על צדי
מלקקת גלידה מגביע פלסטיק צבעוני
אוי מותק
כל חבילת הגלידה הארוכה שבפריזר
ממתינה רק לך למחר
אל תדאגי
ואל תהיי קצרת רוח
בנחת תמשיכי לשכב על צדך
וללקק גלידה מגביע פלסטיק צבעוני
בדמיונך

 

[קרנף לבן 1]

נפלא

 

[שירה כמים 1959]

לא בא לי לקום
לא בא לי להתמודד.
העץ שוחר טובות
כך גם ציפוריו

 

[שירה כמים 1959]

הפחד
והנטישה
במוחה של גיברת
כל כך קשישה
שכבר הגיע הזמן
לסיים עם כל זה

 

[שירה כמים 1959]

אני פוקחת עיניים ומגיחה מעולם השינה.
עולם שיש בו דוכסים ורוזנים, נסיכות ומפלצות
והיטלרים בשלל צורות וגוונים, והעולם לוקח אותי ושואב אותי אל תוכו,
ואני לא חושבת אפילו לרגע שיש עולם אחר, שאתעורר מהעולם הזה, האימה
היא תמיד אימת אמת, יהודייה נרדפת, נערה שחובטים אותה שחובטים בה שבורחת
שאין לה כסף, ולפעמים יש כשפים והצלחות ורגעים מרוממים ואני מגיחה מחייכת, לפעמים.
לפעמים. בכל מקרה. לא משנה. העץ מחכה לי פה. שקט. ציוצי הציפורים. השמש הרכה. צרצור
צרצרים מרוחק. אוי השקט הזה. יהלומים.

 

[קרנף לבן 1]

יפה

 

[שירה כמים 1959]

בחלל החדר השקט והמואר בדיוק במידה הנכונה
מרחפים לבבות מאויירים בצבעי פסטל
ואני זוכרת איך ציפור אחת או שתיים
החלה זועקת בקולי קולות
מזמרת עוד לפני שבא
סימן השחר בשמיים

 

[שירה כמים 1959]

השמיים היו כהים לגמרי כשהציפור זעקה את קולות הצימרור שלה
ומישהי ענתה לה, ציפור אחרת. החתול התמתח ורץ למרפסת
שם התמתח שוב ורץ לחדר
היו קולות היכון למלחמה שהרי
המשוררת התכרבלה לנום את שנתה.

 

[ציקימינגו1]

אלוקים שיסלח לי .אני קורא שירה למעלה משמונים שנה.
לא מבין את שיריך. כנראה הזיקנה מכה בי.

 

[שירה כמים 1959]

השמיים היו כהים לגמרי כשהציפור זעקה את קולות הצימרור שלה
ומישהי ענתה לה, ציפור אחרת. החתול התמתח ורץ למרפסת
שם התמתח שוב ורץ לחדר
היו קולות היכון למלחמה שהרי
המשוררת הלכה לנום את שנתה.

אלוקים שיסלח לי .אני קורא שירה למעלה משמונים שנה.
לא מבין את שיריך. כנראה הזיקנה מכה בי.

לא נורא