העגלה מקרטעת
אני מדמה את הרוקד המצוי לעגלה, עם 4 גלגלים, ושני סוסים
והיא נושאת את משא עומס הריקודים
הגלגלים כבר כמעט יוצאים מציריהם מרוב עומס
ועוד מעט והעגלה תשקע בבוץ, ולא יהא אפשר להניע אותה משם.
רק לתזכורת:
לפני שבוע, מרקיד חביב מאד, לימד אותנו שני ריקודים חדשים, אחד בזוגות ואחד במעגלים
וזאת, בנוסף לכך, ששבועיים קודם למדנו שני ריקודים חדשים
אחד במעגלים והשני בזוגות
וטרם עיכלנו אותם ממש.
ואם חשבנו שאנו זכאים להפוגה -
התבדינו:
בא ערב נוסף, ועוד 2 ריקודים: אחד מעגלים והשני זוגות.
בסך הכל, 6 ריקודים חדשים בתקופת 3 שבועות.
מה קורה?
למה זה מגיע לנו?
האם מישהו מהיוצרים החביבים, בעלי ההשראה האמנותית, זוכר כי הריקוד שהוא כותב לנו
לא חשוב כמה הוא מושקע ( והוא לא מושקע, הוא מחופף...)
יחלוף מן העולם לאחר תקופת חיים של חצי שנה?
שזאת מין מחלה שתוקפת את כל הריקודים החדשים
ועדיין לא נמצא לה תרופה?
אפילו מחלת האבולה, יתרה מזאת: מגפת האבולה - נמצא לה תרופה
אבל החולים על רצפת הריקודים ממשיכים לספוג מכות אדירות על הראש
שכבר מתפוצץ מעומס מאמץ של זכירה.
מתאים ברגע זה לקרוא את דבריה של היוצרת גילה פז
שקטעים מדבריה מצוטטים בשרשור שכתבתי עליה, לפני ימים אחדים
אם יוצרת מוערכת כותבת דברים בגנות ריבוי הריקודים -
מה לנו כי נוסיף על דבריה?
והכי מרגיז:
אין עונה
אין מגיב
אין כתובת
הכל פרוץ.
לתשומחת לב ארגון הרוקדים.
אני מדמה את הרוקד המצוי לעגלה, עם 4 גלגלים, ושני סוסים
והיא נושאת את משא עומס הריקודים
הגלגלים כבר כמעט יוצאים מציריהם מרוב עומס
ועוד מעט והעגלה תשקע בבוץ, ולא יהא אפשר להניע אותה משם.
רק לתזכורת:
לפני שבוע, מרקיד חביב מאד, לימד אותנו שני ריקודים חדשים, אחד בזוגות ואחד במעגלים
וזאת, בנוסף לכך, ששבועיים קודם למדנו שני ריקודים חדשים
אחד במעגלים והשני בזוגות
וטרם עיכלנו אותם ממש.
ואם חשבנו שאנו זכאים להפוגה -
התבדינו:
בא ערב נוסף, ועוד 2 ריקודים: אחד מעגלים והשני זוגות.
בסך הכל, 6 ריקודים חדשים בתקופת 3 שבועות.
מה קורה?
למה זה מגיע לנו?
האם מישהו מהיוצרים החביבים, בעלי ההשראה האמנותית, זוכר כי הריקוד שהוא כותב לנו
לא חשוב כמה הוא מושקע ( והוא לא מושקע, הוא מחופף...)
יחלוף מן העולם לאחר תקופת חיים של חצי שנה?
שזאת מין מחלה שתוקפת את כל הריקודים החדשים
ועדיין לא נמצא לה תרופה?
אפילו מחלת האבולה, יתרה מזאת: מגפת האבולה - נמצא לה תרופה
אבל החולים על רצפת הריקודים ממשיכים לספוג מכות אדירות על הראש
שכבר מתפוצץ מעומס מאמץ של זכירה.
מתאים ברגע זה לקרוא את דבריה של היוצרת גילה פז
שקטעים מדבריה מצוטטים בשרשור שכתבתי עליה, לפני ימים אחדים
אם יוצרת מוערכת כותבת דברים בגנות ריבוי הריקודים -
מה לנו כי נוסיף על דבריה?
והכי מרגיז:
אין עונה
אין מגיב
אין כתובת
הכל פרוץ.
לתשומחת לב ארגון הרוקדים.