העובד הפיליפיני היגיע סוף סוף לאבא.
ביום ראשון הגיע אד אלינו...בחור נחמד מאוד. זה בהחלט משונה קצת בהתחלה,כי למרות שלא הודתי או הרגשתי בכך,העומס היה רב מאוד...במיוחד הנפשי. ופתאום זהו...יש מישהו שנושא בנטל...הוא ישן עם אבאלה ומטפל בו,מטייל איתו ומחליף לו טיטול,בפעם הראשונה קילחנו את אבאלה ביחד,מן הסתם אצתרך עוד כמה פעמים לעזור לאד עד שיבין את הטכניקה המתאימה לאבאלה לנוחיותו. פתאום אני יכולה לצאת ולעשות סידורים מבלי לדאוג שקרה משהו ...ובכלל. אבל מה שכן...אבאלה לא מחייך,הוא אומנם מקבל את מציאותו של אד,למרות שהוא מגלה התנגדויות מסויימות. הוא רוצה מצד אחד לשמור על עצמאות ,למשל בלבוש...אבל הוא לא מתלבש נכון...ואד לא מתעקש,כי לפי ההבנה שלי לא כדאי להתעקש ,ובטח לא כשאתה אדם זר ...צריך קודם שאבאלה ירגיש ביטחון ,ואז להמשיך הלאה... מה שכן,כואב לי על אד...הוא השאיר בפיליפינים אשה עם תינוקת בת שנה וחדשיים,הוא מאוד מתגעגע...וזה ברור.הצטרפתי למבצע של בזק בינלאומי כדי שהוא יוכל לפחות לדבר פעמיים בחודש למשך 25 דקות בכל פעם עם משפחתו. גם קניתי לו מתנה שיחון עיברי אנגלי...אני מבינה שהעולם הוא מקום דינמי ביותר,ודברים מונעים בכוחות שלעולם לא נבין ובהגיון אלוקי שאין לי שום מושג בו אלא רק לקבל מציאות כפי שהיא ולשמוח במה שיש..ובכל זאת,זה מדהים איך בנאדם נודד מהפיליפינים,עד לאבאלה הצדיק שלי,כביכול על מנת להשיג פרנסה מבחינתו...אבל אני רואה את ההשגחה בצורה בהירה וצלולה...שום דבר לא קורה סתם,פשוט אנו רואים רק חלק קטן מפאזל ענק....זה כמו שאם עומדים ליד ציור קרוב..רואים רק נקודות,אבל כשמתרחקים קצת רואים תמונה מושלמת. אבאלה חולה...וזה בסדר. אני לא בריאה וזה גם בסדר. הפיליפיני נאלץ לעזוב את ביתו לשם פרנסה ולבוא דווקא לאבאלה,וזה גם בסדר...הכל מתוכנן כפי שמתאים לכל אחד ואחד...וזה גורם לי שמחה גדולה והתרוממות רוח ונותן לי ביטחון עצום. אני מאחלת לכלכם להתבונן ממש ממש בפשטות מבלי לשפוט את המציאות כפי שהיא ניגלת לעין...אלא לראות את היופי במציאות שגורמת לנו לרצות לתת...לרצות לפרגן...לרצות לאהוב. כל זאת מבלי לחכות לתמורה,מבחינתי התמורה היא ההבנה עצמה. שיהיה בטוב ובשמחה. שלכם ננה שאוהבת את אבאלה שלה.
ביום ראשון הגיע אד אלינו...בחור נחמד מאוד. זה בהחלט משונה קצת בהתחלה,כי למרות שלא הודתי או הרגשתי בכך,העומס היה רב מאוד...במיוחד הנפשי. ופתאום זהו...יש מישהו שנושא בנטל...הוא ישן עם אבאלה ומטפל בו,מטייל איתו ומחליף לו טיטול,בפעם הראשונה קילחנו את אבאלה ביחד,מן הסתם אצתרך עוד כמה פעמים לעזור לאד עד שיבין את הטכניקה המתאימה לאבאלה לנוחיותו. פתאום אני יכולה לצאת ולעשות סידורים מבלי לדאוג שקרה משהו ...ובכלל. אבל מה שכן...אבאלה לא מחייך,הוא אומנם מקבל את מציאותו של אד,למרות שהוא מגלה התנגדויות מסויימות. הוא רוצה מצד אחד לשמור על עצמאות ,למשל בלבוש...אבל הוא לא מתלבש נכון...ואד לא מתעקש,כי לפי ההבנה שלי לא כדאי להתעקש ,ובטח לא כשאתה אדם זר ...צריך קודם שאבאלה ירגיש ביטחון ,ואז להמשיך הלאה... מה שכן,כואב לי על אד...הוא השאיר בפיליפינים אשה עם תינוקת בת שנה וחדשיים,הוא מאוד מתגעגע...וזה ברור.הצטרפתי למבצע של בזק בינלאומי כדי שהוא יוכל לפחות לדבר פעמיים בחודש למשך 25 דקות בכל פעם עם משפחתו. גם קניתי לו מתנה שיחון עיברי אנגלי...אני מבינה שהעולם הוא מקום דינמי ביותר,ודברים מונעים בכוחות שלעולם לא נבין ובהגיון אלוקי שאין לי שום מושג בו אלא רק לקבל מציאות כפי שהיא ולשמוח במה שיש..ובכל זאת,זה מדהים איך בנאדם נודד מהפיליפינים,עד לאבאלה הצדיק שלי,כביכול על מנת להשיג פרנסה מבחינתו...אבל אני רואה את ההשגחה בצורה בהירה וצלולה...שום דבר לא קורה סתם,פשוט אנו רואים רק חלק קטן מפאזל ענק....זה כמו שאם עומדים ליד ציור קרוב..רואים רק נקודות,אבל כשמתרחקים קצת רואים תמונה מושלמת. אבאלה חולה...וזה בסדר. אני לא בריאה וזה גם בסדר. הפיליפיני נאלץ לעזוב את ביתו לשם פרנסה ולבוא דווקא לאבאלה,וזה גם בסדר...הכל מתוכנן כפי שמתאים לכל אחד ואחד...וזה גורם לי שמחה גדולה והתרוממות רוח ונותן לי ביטחון עצום. אני מאחלת לכלכם להתבונן ממש ממש בפשטות מבלי לשפוט את המציאות כפי שהיא ניגלת לעין...אלא לראות את היופי במציאות שגורמת לנו לרצות לתת...לרצות לפרגן...לרצות לאהוב. כל זאת מבלי לחכות לתמורה,מבחינתי התמורה היא ההבנה עצמה. שיהיה בטוב ובשמחה. שלכם ננה שאוהבת את אבאלה שלה.