העולם בזכותו של מי קיים?

[מוגג]

העולם בזכותו של מי קיים?

השבעתי מורה לספרות שתחדיר את מילון אח"לה לשיעוריה ובתמורה התחייבתי לשאול בשמה: זי"ע - זכותו יגן עלינו? למה לא תגן? ובאותו עניין, האם כל שמות הפעולה נקבות? גם החדשים כגון "חיברות"? או שאני מקשקש וזה בכלל משהו אחר? אנא הושיטו עזרה.

 

[אוֹחַ]

כי זה "זכרו".

 

[מוגג]

בטוח?

בכל אופן הביטוי הוא "זכותו יגן עלינו". יכולהיות שיש ביטוי אחר, אך איני מכירו. מה גם שהזכות מגינה ולא הזֵכר. יש צדיק שזכרו לברכה וויש צדיק שזכותו יגן עלינו. וחזרה הקושיה ל(מ)דוכתה.

 

[אוֹחַ]

צודק.

בדקתי בספר ראשי תיבות: זי"ע - זכותו יגן עלינו, זכותו יעמוד עולם. זיע"א - זכותו יגן עלינו אמן. זיעועכי"א - זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן. זיעכ"י - זכותו יגן על כל ישראל. זיע"ל - זכותו יגן עלינו. ועכשיו השוס: זי"ר - זית רענן, זה יצא ראשונה. אולי כמו ש"זכותו יעמוד עולם" = (ב)זכותו יעמוד עולם, כך גם כאן - (ב)זכותו יגן עלינו. אולי.

 

[אנטוניה2]

אולי זה בסגנון "מוישה-זכותו"

"מוישה-זכותו" יגן עלינו? כלומר, מוישה, שהיה צדיק ולכן יש לו זכויות, הוא הצפוי להגן עלינו ולא הזכות צפויה להגן. בעצם זה אותו פתרון כמו של אוח. חוץ מזה, למה אלוהים זה בזכר?

 

[גנגי]

גם מוישה - יש לו זכות ולא זכו.

ולכן גם מוישה - זכותו תגן עליו או על מי שיבחר. כי זכות היא נ', למרות שמוישה הוא זכר מסוקס ורב-טסטוסטרון-ראשי. ואגב מוישה, מוישלה ייארז איפשהו בסביבות הצהריים שלכם מחר (שאצלי זה יהיה בוקר מאוד מושכם), הוא וכל הציוד הנלווה (המדפסת ציפורה, הצורב יתרו והרמקולים אהרונצ'יק ועגל-זהבוש) ויישלח אחר כבוד לבטן האונייה שתסיע אותו לארץ ישראל, ציוני שכמותו. שלא תגידו שלא הזהרתי. נשיקות רשמיות - רק אחרי חצות הלילה אצלי. לא מנשקת באור יום.

 

[אוֹחַ]

זכותו תהא מגן וצינה עלינו.

משום צינת הפרט, אני לא אשאל מה מקור הצינה הנושבת מהמחשב שלך (מוישה, כאמור). ואכמ"ל. אגב, הוא יהיה לבד בבטן האוניה? (בחושך?) מתי הנשיקות הלא-רשמיות? יותר מעניין.

 

[כנף]

עיצמי עינייך עד בוא המועד ../images/Emo25.gif

שימרי על תלתלייך, אישה, פן שוב ידבק בהם אבק הדרכים דאשתקד. ובלי תירוצים הפעם. (טרם שכחתי לך את סירחון מדורת ל"ג בעומר תשס"[ב?])

 

[גנגי]

יום אחד אולי

ניפגש ונצחק על כל אלה.

 

[החטא והשופטת]

יום אחד אולי

תפרשו כנפיים.

 

[sailor]

יותר הגיוני שיום אחד הם יפרסו כנפים

 

[שבולת ירוקת העין]

צודק

אולי. נשמע הסבר מתקבל על הדעת, ואולי גם כי בעברית של ימי הביניים לא היתה הקפדה גדולה בענייני זכר ונקבה. אני מניחה שהסיבה היא השפעת לשונות שבהן לא קיימת הבחנה כזאת (בנטיית הפועל, למשל). מוגג, לשאלתך השנייה: שאלת אם אתה מקשקש? התשובה: כן.

ובמילים אחרות: מערבב מין בשאינו מינה שאלתָ האם כל שמות הפעולה הם נקבה? ודאי שלא! ריקוד, למשל, הוא שם פעולה שאינו נקבה. אבל אני מניחה שאת זה אתה יודע, ולא זה מה שהתכוונת לשאול. האם שמות הפעולה המסתיימים בצורן -וּת (כגון: התעמלות, הינתקות וכו') הם נקבה? התשובה: כן. וגם מילים בסיומת -וּת שאינן שמות פעולה: איכות, יהירות, דקדקנות וכו'. אבל לא כל המילים המסתיימות ב-וּת בעברית הן נקבה: עִברות, תִכנות, צִיות, בִיות ועוד – ה-ת שלהן שורשית ולא מציינת את הנקבה. ואל תגיד לי שלא עניתי על חִברות. אניודעת.

 

[מוגג]

פקחת את עיניי

מכאן אני מסיק שהשרש של חיברות (סוציליזציה) הוא תנייני ורבוע - חבר"ת. ~לך תחברת את המחפשים שלך~

 

[שבולת ירוקת העין]

אז זהו ש

כן אבל לא ברור לי מה קדם למה, והאם חִברות הוא זכר או נקבה (כלומר האם דינו כדין עברות ותכנות, או כדין איכות וידידות) במילונים מצאתי מחלוקת, וטרם ביררתי את העניין במגדל השן בינתיים אפשר פשוט לומר 'תהליך החִברות' ולצאת מהסבך

 

[sailor]

זכותו הוא כנראה

תואר למי שיגן עלינו, כמו - כבודו מגן על הנאשם. לא הכבוד של עוכר הדין מגן, אלא עוכר הדין גופו (או פיו).