העולם המטריאליסטי מאיין את הרוח.

[מולוקו]

העולם המטריאליסטי מאיין את הרוח.

רבים מן הפילוסופים הגדולים, החל מאפלטון דיקרט ועוד טענו לרוח המפעמת באדם. היינו האדם הינו בעל תחושות חוויות, רצונות משלו ועוד. משום כך יצאה להם מסקנה שהגוף הינו נפרד מן הרוח, וכתוצאה מכך הרוח מתקיימת ללא גוף. אם נטען את הטענות אחת לאחת נקבל כך: 1.אדם הינו חומר. 2.לאדם רצונות וחוויות שזה בעצם הרוח. 3.הגוף נפרד מן הרוח. 4.הגוף הינו חומר מתכלה. מוכח. 5.הרוח אינה חומר ואינה מתכלה. מסקנה: הרוח ניצחית ויכולה להתקיים ללא גוף. השאלה שלי היא כזאת: האם גם החומר יכול להתקיים ללא רוח, במידה והרוח יכולה להתקיים ללא חומר? הרי אם הנחנו שהרוח מתקיימת ללא גוף יכול לצאת מכאן שהגוף יכול להתקיים ללא רוח. שאם לא כך הנחתנו שגויה. או, שהעולם המטריאליסטי מסב את האדם לטובתו וכך יוצא שהאדם הוא רק חומר ללא רוח. מה אתם אומרים ?

 

[hilabarak]

תראה, מבין גדול בפיסיקה אני לא.

אבל אני חושב שאתה שואל שאלה מזווית ראייה שהיא מוגבלת (לא שלך כמובן, אלא שלנו כרגע כחברה אנושית). אני אנסה להסביר דרך האינטואיציה. בוא נתאר לשנייה שלוש פריצות דרך מדעיות (שוב בפשטות לצורך קלות הדיון) : 1. ניוטון והחברה של הרנסס שגילו כוחות אנרגטיים. הם הבינו שיש תחליפיות של אנרגייה וחומר. ניוטון הבין שתפוח על העץ, תחליפי למכה על הראש (אנרגייה קינטית שווה לפוטנציאלית). כשהאנרגייה שאפשרה זאת היא כוח הכבידה. אני לא זוכר מי גילה שלחץ וחום הם תחליפיים ונפח וחום וכולי. 2. פריצת דרך בהבנת המולקולות - מפרקים מים מקבלים חמצן ופחמן. אולי ידעו זאת הרבה שנים קודם, אבל טרם הבנת הכימיה ונושא המולקולות בטח לא היתה הבנה מה לעזאזל קורה כאן. 3. תורת היחסות - הבנת היכולת להמיר חומר ואנרגייה, דרך פירוק אטום. עכשיו, אני בטח לא ממש ממש מדייק, אבל זה לא העניין. בעיני הכל זה רק זוויות הסתכלות. השאלה האם מים זהים לפחמן וחמצן, ברורה לך היום. זו רק שאלה של הסתכלות, דרך מיקרוסקופ, אין מיים יש מולקלוקה של חמצן ומימן. אבל זה רק בזכות פריצה מספר 2. לפני זה היא לא היתה ברורה. אדם במאה ה17 לא יכול היה להבין על מה אתה מדבר, הוא היה שואל "מה זאת אומרת, מיים זהים לחמצן ומימן?". ההבנה שחומר ואנרגייה זה רק צורות שונות של הסתכלות, ברורה היום בזכות הנוסחא של איינשטיין. אני בטוח שלפני 150 שנה אנשים שאלו "רגע האדם הוא חומר או אנרגייה ?". היום אתה עונה בפשטות "גם וגם תלוי מהיכן מסתכלים". בראיית אנפרא אדום כולנו סתם צבירי אנרגייה, בראייה אופטית כולנו נראים חומר. הכל שאלה של זווית. לדעתי הלא מבוססת חומר ורוח הם רק זווית שונה של הסתכלות. זה חייב להיות ככה, כי ככה זה כל דבר אחר. לדעתי חסר לנו רק איינשטיין או ניוטון או כל איש מדע שיסביר זאת. אני מניח שמכינקת הקוונטים, כשתתפתח מספיק תראה זאת.

 

[ערש ברדש]

היא כבר מראה את זה...

הגדולה של אינשטיין היא שיישם את תורתו של קאנט למתודה מדעית שהתאימה לתוצאות הניסויים האמפירים. אבל כמו שאתה אומר, אכן הבעיה כיום היא "להטמיע" את הידע הזה בקרב האנשים, כמובן שלפחות באלו שמתענינים בנושא... חשוב אבל לזכור שמתוך זה שהרוח היא נצחית, צריך לצאת לשני מסקנות חשובות: נצחי הוא ההווה, נצחי לא מתקיים בזמן, אלא הזמן הוא תופעה שלו. ונצחי גם הוא שונה מ"אין-סופי" בכל שהוא יחיד, אבל אם רק הוא קיים, אז גם אחד הוא לא אלא פשוט הכל, לנצח. ללא ריבוי, ללא זמן, ללא השתנות או סיבתיות עומדת "הרוח הנצחית" שלנו, ואכן מהווה רק נקודת מבט אחת על העולם, שהוא (מכיוון שהיא הכל, וכל תנועה או השתנות היא אשלייה), העולם הנצפה, בעצם הרוח עצמה, כאשר היא צופה על עצמה, דבר נצחי, דרך חושים מוגבלים שהופכים את ה"נצחי" ל"אין-סופי".

 

[PUDOV]

אהבתי את התשובה של שניכם

אני שמח שגיליתי את הפורום הזה מהצצה ראשונית עולה שאנשים פה מלאים...

 

[מולוקו]

תפיסה פרמנידית מובהקת.

אולי כדי שתרחיב על הנצח.

 

[ערש ברדש]

את הנצח אי אפשר להרחיב...

 

[מולוקו]

האם חומר ורוח חד הם ?

ורק זווית ההסתכלות מכוננת את ההבדל.

 

[hilabarak]

על פי ההתבוננות שלי על העולם כן.

מכיוון שאינני יודע מהי רוח בדיוק, ואין לי גם הוכחה לאותו דבר שאינני יודע מהו (אנרגיית חיים או כוחות בריאה או מקור החיים), אז אני אישית נוטה לעזוב את הדיון. בעיני זה כמו לעשות ניתוח פסיכולוגי לייצור שאינך יודע אם הוא אדם או דג או כלב. זה קצת חסר טעם.