העולם העצוב של היוצאים לשאלה .....

[avely.]

העולם העצוב של היוצאים לשאלה .....

אני חושב שהבעיה העיקרית של החוזרים בשאלה היא , בעיקר הבדידות ואני אומר את זה מניסיון אישי , כשחזרתי בשאלה לא היה לי אף אחד שיתמוך בי, יעזור, או יתן אוזן קשבת אגודת ה.ל.ל היתה אז לא ממש מוכרת ואכן היתמודדתי עם החיים לבד ללא אחים הורים או מישהוא מהמשפחה שהסכים להכיר בי והכי מתסכל היתה התגובה בציבור "החילוני" שהיתה משהוא כמו " מה היתה בישיבה ? למה עזבת ידעתי שמשהוא איתך לא בסדר.?" ----- ומשום כך תמיד הצנעתי את עצם היותי חוזר בשאלה מחשש עוינות מהחברה אליה באתי.. אין לכם מושג איך זה ללמוד מחדש את כל השנים שהחסרתי ללמוד את השפה "סלנג" של הבחורים להוכיח שאתה כמו כולם -לא חריג - לא מוזר " כמו שאמרתי בתחילה העולם העצוב של החוזרים בשאלה ... :{

 

[continiu]

דע מאין באת

מה זה החברה החילונית? ומי זה? יש כ,כ הרבה אנשים מסוגים שונים לחוזרים בתשובה גם מתיחסים אצל הדתיים באופן חשדני. מסיבה פשוטה שהחילונים מיחסים לדתיים מוזרות ושונות ובצדק, ולכן זה שחזרת בשאלה לא הופך אותך לאדם אחר ואתה נשארת עם החבילה הדתית, למשל אם יהיו לך ילדים מצבם ישתנה, כי הם יגדלו מהתחלה כחילוניים והרי זה בעצם כל הענין חילוני שגדל בחברה מסוימת יש לו את החברים והסביבה. לך אם היו חברים הרי שהם הדתיים שעזבת ,ועכשיו להתחיל לבנות חברה וחברים זה קשה, אפשר כמובן למצא כל מיני חברים וכן להצליח ,אבל זה שונה לחלוטין ממי שגדל בחברה. אין סיבה שמישהו ימוך בך, כי חופש פירושו גם בניגוד לדת שבנויה על תמיכה זה ליצור בעצמך ולדאוג לעצמך. ברור שכמי שחונך בתמיכה קשה לו לקבל מציאות חדשה ,הסיבה שאתה מתבייש איננה בגלל שחזרת ,אלא בגלל שהיית פעם דתי כלומר מי שנחשב בעיני החברה הנוכחית שלך מוזר ומשונה, עצתי לך לא להסתיר את מוצאך כי זה רק יכביד עליך כל הזמן.

 

[אלי פלס]

הבדידות...

אני לא חושב שיש קשר בין ההבנה של הציבור החילוני לבין הבדידות שלנו. אני לא רוצה להכליל אבל אצלי לפחות, למרות כל הטאראראם שאני עושה, חלק מהותי ואינטגרלי מהאופי שלי הוא הצורך והרצון להיות בודד. נכון שאני מוקף בהרבה אנשים, נכון שאני מתלבט, נכון שיש לי הרבה חברים אבל עדיין, אני יותר ויותר בודד. זה חלק ממני. אני לא בטוח שאם זה לא היה חלק ממני, הייתי עומד בתהליך היציאה.

 

[augustus]

בדידות עשויה להיות חלק מהמציאות

של כל אדם ששינה את סביבתו. גם אני חוויתי תקופות של בדידות בחיים, בפעם האחרונה זה קרה כשעברתי לת"א מצפון הארץ כדי ללמוד באוניברסיטה. לכל אחד, גם אם הוא חברותי ברמה יוצאת דופן, לוקח זמן לטפח חברים אליהם אפשר להתקשר בשתיים בלילה כדי להגיד "בעסה לי..."

 

[שושנת העמקים]

עברו כמעט עשר שנים מאז שאני....

יצאתי מהבועה של העולם החרדי ואני מוצאת את עצמי עם חורים בידע שלאחרים זה ברור, אני עדיין בנושאים מסויימים שותקת...כי עדיין לא הדבקתי את הקצב

 

[פיניע]

הבדידות למה...

לדעתי הסיבה העיקרית לבדידות היא האינדודואליות, כשחוזרים בתשובה מקבךים כולם את אותם התשובות, היוצאים, יש להם כל אחד שאלות אחרות, ואני מכיר כמה וכמה שנמצאים בשלבים שונים, אז אחד קשה לו עם כשרות אז הוא מוכן לאכול לא כשר אבל שבת זה יפה ומסורת והוא מאוד מקפיד, ואילו חברו יחלל שבת אבל לעולם לא ילך לסרט כי זה לא צנוע וכו´ וכו´ ובכל השלב הזה של המעבר אין להם שפה ("עבירה") משותפת. זה כך גם באידאולוגיה, לאחד מפריע שהרבנים... והאחר לא יכול לקבל את היחס לנשים ואילו שלישי הדבר היחידי שמפריע לו זה הפרזיטיות וכו´ וכו´

 

[אלי פלס]

יש שפה משותפת...

שפת השוני... שפת השינוי... או אם תרצה, שפת ה"אני לא מוכן לשבת במקום כל החיים". אני שמח לראות אותך כאן.