הרביעית
בגלל שינוי האווירה, משב רוח רענן חדש שנכנס לסדרה, בגלל "המזוודה".. העונה הזו פשוט הצליחה בפעם הראשונה לייצר אצלי הזדהות עמוקה עם דון וגם עם עוד המון דמויות. תמיד חשבתי שזה החיסרון הכי גדול של "מד מן" מאז שהתחלתי לצפות בה - כלומר, יש בה דיאלוגים מבריקים, שנינות מעולה, מראה נהדר ואפילו שחקנים טובים. אבל.. הממ, איכשהו אף פעם לא נוצרה אצלי הזדהות עמוקה לדמויות אחרות, אולי חוץ מלפגי.
העונה החמישית והחדשה, מבחינה זו, עוד יותר עוצמתית. יש ממש סערת רגשות אצל כמה דמויות, וכך גם אצל הצופים. אלא שהעונה הזו מרגישה טיפה פחות מעודנת ומאופקת מהאחרות, אזי אצטרך להמתין עד תומה בשביל להחליט האם היא הכי אהובה עליי עד כה.