העושק - סיפור קצר של קאפקא שלא פורסם.
פרק א. - ההצעה.
בוקר אחד התעורר השפיון לקול צילצול הטלפון.
והשפיון כידוע הוא טיפוס תם לב, ישר כסרגל, לא מבין חוכמות, רץ 3 פעמים ביום לבית
תפילה כדי להודות לבורא עולם על כך שהוא קיים, נושא בעול הפרנסה של קציצתו
הקבועה והשפיונים הקטנים שהם מגדלים בצוותא, עובד בעבודה מסודרת ואין יותר
נורמטיבי ממנו, עלק. רק מחלה אחת חשוכת מרפא מקננת בו, אספנות אובססיבית
של תקליטים, מחלה שרק אתם, הקוראים החביבים של סיפור קצר זה, מבינים מה היא.
ענה השפיון לטלפון ועל הקו היה המנהל האדיב של הבנק שבו מנהל השפיון את
חשבונו הצנוע ואליו נכנסת כל חודש משכורתו בדייקנות של שעון גרמני.
תגיד שפיון, שואל מנהל הבנק בקול חביב, נודע לבנק שאתה קונה המון תקליטים.
זה נכון, עונה השפיון, אבל מה זה בכלל עניינו של הבנק?
או, אומר המנהל בקול נוטף נופת צופים, יש לבנק הצעה בשבילך.
איזו הצעה? מתעניין השפיון.
הבנק רוצה לתת לך הלוואה לצורך רכישת תקליטים.
לא תודה, עונה השפיון, אני מסודר בחיים ולא זקוק לשום הלוואה מהבנק.
חבל, אומר המנהל בקול מפתה, זאת הלוואה עם תנאים מיוחדים לנקניקים כמוך.
איזה תנאים? מתעניין השפיון.
זאת הלוואה שלא צריך להחזיר, עונה מנהל הבנק.
גירד השפיון את פדחתו בתימהון וענה תן לי לחשוב על זה ואני אחזור אליך.
הלך השפיון והתייעץ עם קציצתו הקבועה והשפיונים הקטנים, והגיעו למסקנה שאם
הבנק נותן הלוואה כזו בכאלה תנאים, אז השפיון יוכל לקנות המון תקליטים, וממשכורתו
הוא יוכל להגדיל את תקציב המזון והשתיה של בני ביתו, לרבות רכישה של תשמישי
קדושה לבית, ספרי קודש וכיו"ב.
הם רק לא קלטו שמדובר בצינור גדול שהם הולכים לאכול.
פרק ב - ההלוואה
לבש השפיון את בגדי החג והמועד שהוא נוהג ללבוש כשהוא רץ לבית התפילה, והתייצב
אצל מנהל הבנק.
ידעתי שתבוא, קיבל את פניו המנהל בחיוך רחב, הבנק כבר הכין לך את כל הניירות
הדרושים. כמה כסף אתה רוצה?
מאה שקל, ענה השפיון.
זה הכל? שאל המנהל, אני יכול לתת לך גם מאה אלף.
אני טיפוס צנוע, ענה השפיון. אפשר לדעת על איזה ניירות מדובר?
אה, אמר המנהל וצחק, זאת סתם פרוצדורה. בוא תחתום כאן וכאן ותיקח את הכסף.
הגיש לשפיון ערימה של ניירות מלאים באותיות קטנות שאי אפשר לראות גם במיקרוסקופ.
חתם השפיון כאן וכאן.
אתה יכול ללכת לפקידה ולקחת מאה שקל, אמר המנהל וחייך חיוך של שביעות רצון.
הבנק אוהב לקוחות כמוך, ולחץ לו את היד.
הלך השפיון ועמד בתור אצל הפקידה, לקח מאה שקל ורץ לחנות התקליטים הקרובה.
הבנק הוא לא רק ידיד, הוא גם חבר, הירהר בינו לבין עצמו והגיע הביתה עם כמה
תקליטים משומשים שהוא קנה במאה שקל.
פרק ג - כעבור שנה.
בוקר אחד התעורר השפיון לקול צילצול הטלפון.
שפיון, נבח מנהל הבנק, מה עם הכסף שאתה חייב לבנק?
אני לא חייב לבנק שום דבר, ענה השפיון בבהלה.
אל תתחכם, נבח מנהל הבנק. לפני שנה ביקשת הלוואה וקיבלת ועד היום לא החזרת.
סליחה, ענה השפיון, אני לא ביקשתי שום הלוואה, אתה היצעת לי, בתנאים מיוחדים.
הלוואה שלא צריך להחזיר.
אל תסתלבט עלי, המשיך מנהל הבנק לנבוח, יש לי כאן את כל הניירות שחתמת עליהם.
איזה ניירות? שאל השפיון.
הניירות שהיועצים המשפטיים שלנו ניסחו ואתה חתום עליהם, ענה מנהל הבנק בצעקות.
אה, אמר השפיון, הניירות האלה שאי אפשר לקרוא מה כתוב בהם?
אל תתלוצץ, צעק המנהל, היועצים המשפטיים שלנו יודעים לקרוא, לא כמו אנאלפאבית כמוך.
מה אתה רוצה ממני?, שאל השפיון ודמעות ניקוו בעיניו.
תגיע מייד לבנק ותביא חמשת אלפים שקל, צעק המנהל.
מה? נדהם השפיון, על מה אתה מדבר, נתת לי מאה שקל בסך הכל.
חחח... צחק המנהל ברישעות, שמעת פעם על ריבית, הצמדה, עמלה, הוצאות, מה אתה
חושב, שהבנק פראייר?
נפל השפיון על הריצפה והתעלף.
פרק ד - פרקליט השטן.
שפיון, אמרה קציצתו הקבועה, תראה מה הגיע היום בדואר.
מה הגיע? שאל השפיון
אני אקריא לך, אמרה.
לכבוד השפיון. התראה לפני נקיטה בהליכים משפטיים.
להווה ידוע לך שאתה חייב למרשי הבנק סך של עשרת אלפים שקלים בגין הלוואה
שלקחת ממרשי לפני יותר משנה ולא החזרת. הנך מוזהר בזאת שאם לא תתייצב
במשרדי תוך שבעה ימים מהיום ותשלשל לידי את הסך הנ"ל בתוספת שכר טירחת
פרקליטים בסך של חמשת אלפים שקלים כולל מע"מ כחוק, אנקוט נגדך בהליכים
משפטיים מקיפים שיגרמו לך הוצאות מרובות ועוגמת נפש גדולה, לרבות שתאכל
ממני צינור כזה שלא אכלת בחיים שלך. ראה הוזהרת. בכבוד רב, פרקליט השטן.
השפיון שתק שתיקה ארוכה.
מה זה צריך להיות? שאלה קציצתו הקבועה.
אכלנו אותה, ענה השפיון בקול נכאים. אני אתקשר לחבר שלי, לץ ידוע, ואתייעץ
איתו מה לעשות.
פרק ה - הלץ
הוא היה סוס קרבות וותיק שכבר יצא לפנסיה. מי כבר יכול לצלצל אלי עכשיו,
שאל את עצמו.
לץ, בכה השפיון בטלפון, אתה חייב להציל אותי.
מה עשית עכשיו? שאל הלץ.
לא עשיתי כלום, ענה השפיון, קיבלתי מכתב מאחד שקורא לעצמו פרקליט השטן
שמייצג בנק. קיבלתי פעם הלוואה של מאה שקל שלא החזרתי. הוא מאיים להאכיל
אותי בצינור. רוצה עשרות אלפי שקלים.
אתה אידיוט, אמר הלץ. רק אדיוט לוקח מבנק הלוואה של מאה שקלים. מבנק צריך
לקחת הלוואה של מאה מיליון שקלים. זה סכום שאי אפשר להחזיר אותו גם אם הבנק
יטפס על הקירות. חבל שלא התייעצת איתי לפני שלקחת את ההלוואה. אתה יודע מה
היית יכול לעשות עם מאה מליון שקלים?
תגיד לץ, תהה השפיון, אתה בסדר בראש?
ממש לא, ענה הלץ, אבל מה שאני אומר לך זאת המציאות.
מה אתה מציע לי לעשות עכשיו?, שאל השפיון.
תיתלה את המכתב של פרקליט השטן בשירותים שלך ותנגב איתו את התחת,
ענה הלץ. רק פראיירים הולכים אליו ומשלמים לו את מה שהוא מבקש. ככה הבנק
מתפרנס מעושק של מטומטמים.
נו, שאל השפיון, ומה יהיה אחר כך?
החוב שלך לבנק יתפח על הנייר למיליונים, זה יהיה חוב פיקטיבי.
לץ, צעק השפיון בבהלה, איך אני אחזיר לבנק מיליונים?
אל תדאג, ענה הלץ, כבר הייתי בסרטים האלה. הבנק מכבד אנשים שחייבים לו מיליונים.
ההנהלה של הבנק מתכנסת פעם בכמה זמן ומוחקת מהספרים של הבנק חובות של מיליונים.
אחרי זה הבנק מדווח לרשויות המס על הפסדים כבדים. ככה הבנק מרוויח פעמיים.
לא הבנתי כלום, בכה השפיון.
מה לעשות שאתה טמבל, אמר הלץ. פעם אחת הבנק מרוויח מעושק של פראיירים שמוכנים
לשלם לו עשרות אלפי שקלים על חוב קרן של מאה שקל, ופעם נוספת הוא מרוויח מזיכויי מס
על חובות אבודים של מיליונים שהוא ניפח והוא מצהיר כחובות שלא הצליח לגבות ונמחקו.
אתה רציני? שאל השפיון.
אני אף פעם לא רציני, ענה הלץ. תתייחס לכל מה שאמרתי לך כהלצה.
פרק ו - סוף דבר.
נו, שאלה קציצתו הקבועה, התייעצת איתו מה לעשות?
כן, ענה השפיון.
ומה הוא הציע לך לעשות? שאלה קציצתו הקבועה.
לנגב את התחת עם המכתב של פרקליט השטן, ענה השפיון.
אתה יודע, אמרה קציצתו הקבועה, הלץ הזה הוא בנאדם לגמרי לא נורמלי.
למה? שאל השפיון את קציצתו הקבועה.
אתמול הוא התקשר ואני עניתי כי אתה היית בשירותים, אמרה קציצתו הקבועה.
נו אז מה? שאל השפיון.
שאלתי אותו מה שלומו, והוא ענה שהכל רע ויהיה עוד יותר רע, ענתה.
אין לך מושג כמה שהוא צודק, ענה השפיון. הוא הבנאדם הכי נורמלי שאני מכיר.
פרק א. - ההצעה.
בוקר אחד התעורר השפיון לקול צילצול הטלפון.
והשפיון כידוע הוא טיפוס תם לב, ישר כסרגל, לא מבין חוכמות, רץ 3 פעמים ביום לבית
תפילה כדי להודות לבורא עולם על כך שהוא קיים, נושא בעול הפרנסה של קציצתו
הקבועה והשפיונים הקטנים שהם מגדלים בצוותא, עובד בעבודה מסודרת ואין יותר
נורמטיבי ממנו, עלק. רק מחלה אחת חשוכת מרפא מקננת בו, אספנות אובססיבית
של תקליטים, מחלה שרק אתם, הקוראים החביבים של סיפור קצר זה, מבינים מה היא.
ענה השפיון לטלפון ועל הקו היה המנהל האדיב של הבנק שבו מנהל השפיון את
חשבונו הצנוע ואליו נכנסת כל חודש משכורתו בדייקנות של שעון גרמני.
תגיד שפיון, שואל מנהל הבנק בקול חביב, נודע לבנק שאתה קונה המון תקליטים.
זה נכון, עונה השפיון, אבל מה זה בכלל עניינו של הבנק?
או, אומר המנהל בקול נוטף נופת צופים, יש לבנק הצעה בשבילך.
איזו הצעה? מתעניין השפיון.
הבנק רוצה לתת לך הלוואה לצורך רכישת תקליטים.
לא תודה, עונה השפיון, אני מסודר בחיים ולא זקוק לשום הלוואה מהבנק.
חבל, אומר המנהל בקול מפתה, זאת הלוואה עם תנאים מיוחדים לנקניקים כמוך.
איזה תנאים? מתעניין השפיון.
זאת הלוואה שלא צריך להחזיר, עונה מנהל הבנק.
גירד השפיון את פדחתו בתימהון וענה תן לי לחשוב על זה ואני אחזור אליך.
הלך השפיון והתייעץ עם קציצתו הקבועה והשפיונים הקטנים, והגיעו למסקנה שאם
הבנק נותן הלוואה כזו בכאלה תנאים, אז השפיון יוכל לקנות המון תקליטים, וממשכורתו
הוא יוכל להגדיל את תקציב המזון והשתיה של בני ביתו, לרבות רכישה של תשמישי
קדושה לבית, ספרי קודש וכיו"ב.
הם רק לא קלטו שמדובר בצינור גדול שהם הולכים לאכול.
פרק ב - ההלוואה
לבש השפיון את בגדי החג והמועד שהוא נוהג ללבוש כשהוא רץ לבית התפילה, והתייצב
אצל מנהל הבנק.
ידעתי שתבוא, קיבל את פניו המנהל בחיוך רחב, הבנק כבר הכין לך את כל הניירות
הדרושים. כמה כסף אתה רוצה?
מאה שקל, ענה השפיון.
זה הכל? שאל המנהל, אני יכול לתת לך גם מאה אלף.
אני טיפוס צנוע, ענה השפיון. אפשר לדעת על איזה ניירות מדובר?
אה, אמר המנהל וצחק, זאת סתם פרוצדורה. בוא תחתום כאן וכאן ותיקח את הכסף.
הגיש לשפיון ערימה של ניירות מלאים באותיות קטנות שאי אפשר לראות גם במיקרוסקופ.
חתם השפיון כאן וכאן.
אתה יכול ללכת לפקידה ולקחת מאה שקל, אמר המנהל וחייך חיוך של שביעות רצון.
הבנק אוהב לקוחות כמוך, ולחץ לו את היד.
הלך השפיון ועמד בתור אצל הפקידה, לקח מאה שקל ורץ לחנות התקליטים הקרובה.
הבנק הוא לא רק ידיד, הוא גם חבר, הירהר בינו לבין עצמו והגיע הביתה עם כמה
תקליטים משומשים שהוא קנה במאה שקל.
פרק ג - כעבור שנה.
בוקר אחד התעורר השפיון לקול צילצול הטלפון.
שפיון, נבח מנהל הבנק, מה עם הכסף שאתה חייב לבנק?
אני לא חייב לבנק שום דבר, ענה השפיון בבהלה.
אל תתחכם, נבח מנהל הבנק. לפני שנה ביקשת הלוואה וקיבלת ועד היום לא החזרת.
סליחה, ענה השפיון, אני לא ביקשתי שום הלוואה, אתה היצעת לי, בתנאים מיוחדים.
הלוואה שלא צריך להחזיר.
אל תסתלבט עלי, המשיך מנהל הבנק לנבוח, יש לי כאן את כל הניירות שחתמת עליהם.
איזה ניירות? שאל השפיון.
הניירות שהיועצים המשפטיים שלנו ניסחו ואתה חתום עליהם, ענה מנהל הבנק בצעקות.
אה, אמר השפיון, הניירות האלה שאי אפשר לקרוא מה כתוב בהם?
אל תתלוצץ, צעק המנהל, היועצים המשפטיים שלנו יודעים לקרוא, לא כמו אנאלפאבית כמוך.
מה אתה רוצה ממני?, שאל השפיון ודמעות ניקוו בעיניו.
תגיע מייד לבנק ותביא חמשת אלפים שקל, צעק המנהל.
מה? נדהם השפיון, על מה אתה מדבר, נתת לי מאה שקל בסך הכל.
חחח... צחק המנהל ברישעות, שמעת פעם על ריבית, הצמדה, עמלה, הוצאות, מה אתה
חושב, שהבנק פראייר?
נפל השפיון על הריצפה והתעלף.
פרק ד - פרקליט השטן.
שפיון, אמרה קציצתו הקבועה, תראה מה הגיע היום בדואר.
מה הגיע? שאל השפיון
אני אקריא לך, אמרה.
לכבוד השפיון. התראה לפני נקיטה בהליכים משפטיים.
להווה ידוע לך שאתה חייב למרשי הבנק סך של עשרת אלפים שקלים בגין הלוואה
שלקחת ממרשי לפני יותר משנה ולא החזרת. הנך מוזהר בזאת שאם לא תתייצב
במשרדי תוך שבעה ימים מהיום ותשלשל לידי את הסך הנ"ל בתוספת שכר טירחת
פרקליטים בסך של חמשת אלפים שקלים כולל מע"מ כחוק, אנקוט נגדך בהליכים
משפטיים מקיפים שיגרמו לך הוצאות מרובות ועוגמת נפש גדולה, לרבות שתאכל
ממני צינור כזה שלא אכלת בחיים שלך. ראה הוזהרת. בכבוד רב, פרקליט השטן.
השפיון שתק שתיקה ארוכה.
מה זה צריך להיות? שאלה קציצתו הקבועה.
אכלנו אותה, ענה השפיון בקול נכאים. אני אתקשר לחבר שלי, לץ ידוע, ואתייעץ
איתו מה לעשות.
פרק ה - הלץ
הוא היה סוס קרבות וותיק שכבר יצא לפנסיה. מי כבר יכול לצלצל אלי עכשיו,
שאל את עצמו.
לץ, בכה השפיון בטלפון, אתה חייב להציל אותי.
מה עשית עכשיו? שאל הלץ.
לא עשיתי כלום, ענה השפיון, קיבלתי מכתב מאחד שקורא לעצמו פרקליט השטן
שמייצג בנק. קיבלתי פעם הלוואה של מאה שקל שלא החזרתי. הוא מאיים להאכיל
אותי בצינור. רוצה עשרות אלפי שקלים.
אתה אידיוט, אמר הלץ. רק אדיוט לוקח מבנק הלוואה של מאה שקלים. מבנק צריך
לקחת הלוואה של מאה מיליון שקלים. זה סכום שאי אפשר להחזיר אותו גם אם הבנק
יטפס על הקירות. חבל שלא התייעצת איתי לפני שלקחת את ההלוואה. אתה יודע מה
היית יכול לעשות עם מאה מליון שקלים?
תגיד לץ, תהה השפיון, אתה בסדר בראש?
ממש לא, ענה הלץ, אבל מה שאני אומר לך זאת המציאות.
מה אתה מציע לי לעשות עכשיו?, שאל השפיון.
תיתלה את המכתב של פרקליט השטן בשירותים שלך ותנגב איתו את התחת,
ענה הלץ. רק פראיירים הולכים אליו ומשלמים לו את מה שהוא מבקש. ככה הבנק
מתפרנס מעושק של מטומטמים.
נו, שאל השפיון, ומה יהיה אחר כך?
החוב שלך לבנק יתפח על הנייר למיליונים, זה יהיה חוב פיקטיבי.
לץ, צעק השפיון בבהלה, איך אני אחזיר לבנק מיליונים?
אל תדאג, ענה הלץ, כבר הייתי בסרטים האלה. הבנק מכבד אנשים שחייבים לו מיליונים.
ההנהלה של הבנק מתכנסת פעם בכמה זמן ומוחקת מהספרים של הבנק חובות של מיליונים.
אחרי זה הבנק מדווח לרשויות המס על הפסדים כבדים. ככה הבנק מרוויח פעמיים.
לא הבנתי כלום, בכה השפיון.
מה לעשות שאתה טמבל, אמר הלץ. פעם אחת הבנק מרוויח מעושק של פראיירים שמוכנים
לשלם לו עשרות אלפי שקלים על חוב קרן של מאה שקל, ופעם נוספת הוא מרוויח מזיכויי מס
על חובות אבודים של מיליונים שהוא ניפח והוא מצהיר כחובות שלא הצליח לגבות ונמחקו.
אתה רציני? שאל השפיון.
אני אף פעם לא רציני, ענה הלץ. תתייחס לכל מה שאמרתי לך כהלצה.
פרק ו - סוף דבר.
נו, שאלה קציצתו הקבועה, התייעצת איתו מה לעשות?
כן, ענה השפיון.
ומה הוא הציע לך לעשות? שאלה קציצתו הקבועה.
לנגב את התחת עם המכתב של פרקליט השטן, ענה השפיון.
אתה יודע, אמרה קציצתו הקבועה, הלץ הזה הוא בנאדם לגמרי לא נורמלי.
למה? שאל השפיון את קציצתו הקבועה.
אתמול הוא התקשר ואני עניתי כי אתה היית בשירותים, אמרה קציצתו הקבועה.
נו אז מה? שאל השפיון.
שאלתי אותו מה שלומו, והוא ענה שהכל רע ויהיה עוד יותר רע, ענתה.
אין לך מושג כמה שהוא צודק, ענה השפיון. הוא הבנאדם הכי נורמלי שאני מכיר.
