"העידוד הנפשי מציל חיים" א'
"לפעמים, העידוד הנפשי מציל חיים" שיחה מרגשת עם רב בית החולים "וולפסון", הרב מאיר ברקוביץ, על החשיבות הגדולה שבמצות ביקור חולים * "על פי היהדות, העידוד הנפשי חשוב לא פחות מהטיפולים הרפואיים, משום שהייאוש גורם להתדרדרות המצב, ולעומת זאת על ידי שמחה מגבירים את הסיכוי להבריא" מאת חיים יאירי בתי החולים המודרניים שבימינו מצויידים בכל האמצעים שמיועדים להביא מזור לחולים הבאים בשעריהם. הטיפולים איכותיים, המיכשור חדשני, ואפילו תנאי האירוח מעולים: מיטות נוחות, ארוחות משובחות, הכל נוצץ מאד. אבל מסתבר שגם על המצב הזה מתכוונת המסורת היהודית כשהיא מגדירה את מצות "ביקור חולים". ביקור החולים, מעבר לצורך לדאוג לטיפול הרפואי או לאוכל ולנקיון, יש בו גם מימד נפשי – העידוד והשמחה שהוא עשוי להביא לחולים. ומה שמדהים הוא, שלעידוד הנפשי הזה יש חלק נכבד מאד בתהליך ההחלמה של החולה. "אנחנו רואים את זה יום יום ושעה שעה", אומר לנו רב בית החולים וולפסון, הרב מאיר ברקוביץ. "זה נכון בכל הגילאים, אבל אתה רואה את זה בולט אצל ילדים. אתה רואה ילד קטן שהוא חולה קשה, לא-עליכם, ובאים לבקר אותו ומביאים לו את החבילה עם הממתקים, ומברכים אותו בהחלמה, ומנחמים אותו, 'עוד מעט תחזור הביתה', אתה רואה את החיוך ואתה יודע שהוא בדרך להחלים. איך אומרים? הרפואה, זה שמונים אחוז בטחון ועשרים אחוז תרופות, ולא הפוך. זה מדוייק. אם אדם נכנס לייאוש, ה' ישמור, הוא יכול לקבל תרופות עד מחר, אבל הנפש מדוכדכת והוא מתדרדר, נטחן מבפנים. אדם שמקבל עידוד והוא חי בתקוה, יש לו הרבה יותר סיכוי להבריא". לרבים מאיתנו יש גדודים של בני משפחה אוהבים, וגם חברים טובים, שיבואו לבקר אותנו, בעת צרה חלילה, ואפילו יישארו עימנו יומם ולילה עד שיסתיים הטיפול. אולם מסתבר שישנם אנשים רבים, שאין מי שיהיה איתם, או אפילו יבקר. לפעמים אלו קשישים עריריים, או כאלה שילדיהם 'עסוקים מדי', כמה עצוב לשמוע, או ילד מאושפז שההורים שלו מחוייבים להישאר עם שאר הילדים, ומתקשים להעניק לו את החום והאהבה שהוא זקוק להם עתה יותר מתמיד. אירגון המתנדבים תל"ל על הרקע הזה, הוקם לפני כחצי יובל שנים, אירגון המתנדבים תל"ל (תנועה לחינוך לעזרה), ששם לו למטרה לגייס ככל שיותר מתנדבים, המגיעים באורח קבע לבתי חולים ובעיקר בתקופות של חגים. המתנדבים מבקרים את החולים, מביאים להם מיצרכים שונים ומתנות, מעודדים אותם, ומתעניינים אם יש צורך בעזרה נוספת. במקרים רבים נפתח הפתח לסיוע מכל סוג שהוא, כולל סיוע כלכלי. נכון להיום, מחזיק האירגון מערך משומן של למעלה ממאה מתנדבים, הפוקדים דרך קבע את בתי החולים. במקביל מגייס אירגון תל"ל אומנים שונים המופיעים בעיקר במחלקות הילדים, עורכים הופעות, וגם מבקרים באופן אישי, מיטה מיטה, כל ילד שעדיין איננו מסוגל לקום. בין השאר, מגיעים מתנדבים מטעם האירגון, למחלקות השונות בבית החולים וולפסון בחולון, ומביאים לחולים "חבילות שי" שכוללות מיני מאפה, ולילדים גם ממתקים וצעצועים. את אירגון תל"ל הקים ומנהל עד היום, הרב יעקב חשין, איש חינוך ועזרה, שמקפיד להדגיש כי ההתנדבות חשובה לא רק לחולים – אלא גם, ולא פחות: למתנדבים. "אין סיפוק גדול יותר מאשר להביא שמחה לאנשים שזקוקים לה. אני מודה לעיתון שנתן לי את ההזדמנות לשתף את הציבור בפעילויות, ואני מציע בהזדמנות זו, לכל הקוראים היקרים, לנסות להתנדב פעם בשבוע, אפילו פעם בחודש, כדי להרגיש את חווית הנתינה שאין דומה לה. אין צורך בשום דבר. רק להסכים לתרום מזמנכם, ואנחנו נצייד אתכם בכל מה שדרוש" (טלפון להצטרפות: 068-318100). "על ידי השמחה יוצאים מכל הבעיות" "אני מכיר את הרב חשין כבר תקופה של שלושים שנה, ועדיין לא מפסיק להתפעל מהפעילות", אומר רב ביה"ח הרב מאיר ברקוביץ. "כל מקרה הוא מיוחד, כל מקרה כשלעצמו הוא מרגש, ונותן כוחות נפש חדשים לאלה שבאים לעודד ולשמח. אחרי כל ביקור אנחנו רואים את התוצאות, עד כמה ההורים מרוצים וכמה שהילדים מרוצים, או אם זה לדאוג להכנסת אורחים, או עזרה כלכלית למשפחה בתקופה מצוקה. לא מזמן היה לנו מקרה של יהודי מבוגר שבכה מרוב התרגשות אחרי הביקור של מתנדבי תל"ל. שאלנו אותו מדוע הוא כל כך מתרגש, והוא אמר: 'אומר לך את האמת, יש לי ילדים שאין להם זמן לבוא ולבקר אותי, והרב חשין, אני בטוח שיש לו עוד הרבה מאד דברים לעשות, אבל הוא מוצא את הזמן לבוא אלי ואפילו להביא לי מתנה'. זה לא המתנה, כמובן, אלא תשומת-הלב. אדם שרואה שמבקרים אותו, זה מחמם את הלב, ואנשים אומרים שהחמש דקות האלה, נותנות להם את הכח להמשיך כל השבוע. עד כדי כך". הרב ברקוביץ: "על פי היהדות, העידוד הנפשי הוא הרבה יותר מאוכל, כי אוכל הוא מקבל מבית החולים, בתי החולים מצויינים, אין בעיה לא של אוכל ולא טיפול, אף אחד לא מת מרעב, אבל כן מת מעוגמת נפש. הוא היה ברום המעלה וכולם באו אליו ודפקו על דלתו והיו צריכים אותו, ופתאום קיבל לא-עליכם שיתוק ולא מסתכלים עליו, איך אומרים בפתגם, 'הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת', עשית את שלך, תודה רבה, תן גז… אדם כזה, בעל מעמד, מגיע, ופתאום כל החברים והידידים לא מכירים אותו, כי אין לו את האפשרויות ואין לו את היכולת שהיתה לו פעם, ואף אחד לא מבקר אותו, ופתאום באים מתנדבים שמעודדים אותו, ועוזרים לו במה שצריך, זה מחיה אותו". "על הפסוק 'כי בשמחה תצאו', יש אימרה חסידית: בשמחה יוצאים מכל הבעיות. על ידי זה שהרב חשין מביא לילדים ממתקים, ומתנות, וקוסמים ומופעים לבדר ולעודד ולתת חיוך ומילה טובה, זה עוזר". לרעיון הזה מצטרף מנסיון אישי גם הרב יעקב חשין: "ידוע שבנוסח התפילות אנו מבקשים, שה' ישלח לחולה 'רפואת הנפש ורפואת הגוף'. כי תמיד, יחד עם מחלת הגוף, ישנה חולשה נפשית, ולכן בתהליך הרפואי צריך לשלב את שניהם כאחד, ולעזור לחולה לשמור על מצב רוח טוב ושמח. שמעתי הרבה פעמים מרופאים מומחים, שאמרו לי, כיצד הם ראו בעיניהם מקרים של ילדים שהצליחו להתגבר על המחלות בזכות השמחה. גם על מבוגרים זה משפיע. אדם שיודע שיש מי שידאג לו, ואם יהיה צורך במשהו ישתדלו לעזור לו – זה מרגיע אותו, ועוזר לו להחלים".
"לפעמים, העידוד הנפשי מציל חיים" שיחה מרגשת עם רב בית החולים "וולפסון", הרב מאיר ברקוביץ, על החשיבות הגדולה שבמצות ביקור חולים * "על פי היהדות, העידוד הנפשי חשוב לא פחות מהטיפולים הרפואיים, משום שהייאוש גורם להתדרדרות המצב, ולעומת זאת על ידי שמחה מגבירים את הסיכוי להבריא" מאת חיים יאירי בתי החולים המודרניים שבימינו מצויידים בכל האמצעים שמיועדים להביא מזור לחולים הבאים בשעריהם. הטיפולים איכותיים, המיכשור חדשני, ואפילו תנאי האירוח מעולים: מיטות נוחות, ארוחות משובחות, הכל נוצץ מאד. אבל מסתבר שגם על המצב הזה מתכוונת המסורת היהודית כשהיא מגדירה את מצות "ביקור חולים". ביקור החולים, מעבר לצורך לדאוג לטיפול הרפואי או לאוכל ולנקיון, יש בו גם מימד נפשי – העידוד והשמחה שהוא עשוי להביא לחולים. ומה שמדהים הוא, שלעידוד הנפשי הזה יש חלק נכבד מאד בתהליך ההחלמה של החולה. "אנחנו רואים את זה יום יום ושעה שעה", אומר לנו רב בית החולים וולפסון, הרב מאיר ברקוביץ. "זה נכון בכל הגילאים, אבל אתה רואה את זה בולט אצל ילדים. אתה רואה ילד קטן שהוא חולה קשה, לא-עליכם, ובאים לבקר אותו ומביאים לו את החבילה עם הממתקים, ומברכים אותו בהחלמה, ומנחמים אותו, 'עוד מעט תחזור הביתה', אתה רואה את החיוך ואתה יודע שהוא בדרך להחלים. איך אומרים? הרפואה, זה שמונים אחוז בטחון ועשרים אחוז תרופות, ולא הפוך. זה מדוייק. אם אדם נכנס לייאוש, ה' ישמור, הוא יכול לקבל תרופות עד מחר, אבל הנפש מדוכדכת והוא מתדרדר, נטחן מבפנים. אדם שמקבל עידוד והוא חי בתקוה, יש לו הרבה יותר סיכוי להבריא". לרבים מאיתנו יש גדודים של בני משפחה אוהבים, וגם חברים טובים, שיבואו לבקר אותנו, בעת צרה חלילה, ואפילו יישארו עימנו יומם ולילה עד שיסתיים הטיפול. אולם מסתבר שישנם אנשים רבים, שאין מי שיהיה איתם, או אפילו יבקר. לפעמים אלו קשישים עריריים, או כאלה שילדיהם 'עסוקים מדי', כמה עצוב לשמוע, או ילד מאושפז שההורים שלו מחוייבים להישאר עם שאר הילדים, ומתקשים להעניק לו את החום והאהבה שהוא זקוק להם עתה יותר מתמיד. אירגון המתנדבים תל"ל על הרקע הזה, הוקם לפני כחצי יובל שנים, אירגון המתנדבים תל"ל (תנועה לחינוך לעזרה), ששם לו למטרה לגייס ככל שיותר מתנדבים, המגיעים באורח קבע לבתי חולים ובעיקר בתקופות של חגים. המתנדבים מבקרים את החולים, מביאים להם מיצרכים שונים ומתנות, מעודדים אותם, ומתעניינים אם יש צורך בעזרה נוספת. במקרים רבים נפתח הפתח לסיוע מכל סוג שהוא, כולל סיוע כלכלי. נכון להיום, מחזיק האירגון מערך משומן של למעלה ממאה מתנדבים, הפוקדים דרך קבע את בתי החולים. במקביל מגייס אירגון תל"ל אומנים שונים המופיעים בעיקר במחלקות הילדים, עורכים הופעות, וגם מבקרים באופן אישי, מיטה מיטה, כל ילד שעדיין איננו מסוגל לקום. בין השאר, מגיעים מתנדבים מטעם האירגון, למחלקות השונות בבית החולים וולפסון בחולון, ומביאים לחולים "חבילות שי" שכוללות מיני מאפה, ולילדים גם ממתקים וצעצועים. את אירגון תל"ל הקים ומנהל עד היום, הרב יעקב חשין, איש חינוך ועזרה, שמקפיד להדגיש כי ההתנדבות חשובה לא רק לחולים – אלא גם, ולא פחות: למתנדבים. "אין סיפוק גדול יותר מאשר להביא שמחה לאנשים שזקוקים לה. אני מודה לעיתון שנתן לי את ההזדמנות לשתף את הציבור בפעילויות, ואני מציע בהזדמנות זו, לכל הקוראים היקרים, לנסות להתנדב פעם בשבוע, אפילו פעם בחודש, כדי להרגיש את חווית הנתינה שאין דומה לה. אין צורך בשום דבר. רק להסכים לתרום מזמנכם, ואנחנו נצייד אתכם בכל מה שדרוש" (טלפון להצטרפות: 068-318100). "על ידי השמחה יוצאים מכל הבעיות" "אני מכיר את הרב חשין כבר תקופה של שלושים שנה, ועדיין לא מפסיק להתפעל מהפעילות", אומר רב ביה"ח הרב מאיר ברקוביץ. "כל מקרה הוא מיוחד, כל מקרה כשלעצמו הוא מרגש, ונותן כוחות נפש חדשים לאלה שבאים לעודד ולשמח. אחרי כל ביקור אנחנו רואים את התוצאות, עד כמה ההורים מרוצים וכמה שהילדים מרוצים, או אם זה לדאוג להכנסת אורחים, או עזרה כלכלית למשפחה בתקופה מצוקה. לא מזמן היה לנו מקרה של יהודי מבוגר שבכה מרוב התרגשות אחרי הביקור של מתנדבי תל"ל. שאלנו אותו מדוע הוא כל כך מתרגש, והוא אמר: 'אומר לך את האמת, יש לי ילדים שאין להם זמן לבוא ולבקר אותי, והרב חשין, אני בטוח שיש לו עוד הרבה מאד דברים לעשות, אבל הוא מוצא את הזמן לבוא אלי ואפילו להביא לי מתנה'. זה לא המתנה, כמובן, אלא תשומת-הלב. אדם שרואה שמבקרים אותו, זה מחמם את הלב, ואנשים אומרים שהחמש דקות האלה, נותנות להם את הכח להמשיך כל השבוע. עד כדי כך". הרב ברקוביץ: "על פי היהדות, העידוד הנפשי הוא הרבה יותר מאוכל, כי אוכל הוא מקבל מבית החולים, בתי החולים מצויינים, אין בעיה לא של אוכל ולא טיפול, אף אחד לא מת מרעב, אבל כן מת מעוגמת נפש. הוא היה ברום המעלה וכולם באו אליו ודפקו על דלתו והיו צריכים אותו, ופתאום קיבל לא-עליכם שיתוק ולא מסתכלים עליו, איך אומרים בפתגם, 'הכושי עשה את שלו הכושי יכול ללכת', עשית את שלך, תודה רבה, תן גז… אדם כזה, בעל מעמד, מגיע, ופתאום כל החברים והידידים לא מכירים אותו, כי אין לו את האפשרויות ואין לו את היכולת שהיתה לו פעם, ואף אחד לא מבקר אותו, ופתאום באים מתנדבים שמעודדים אותו, ועוזרים לו במה שצריך, זה מחיה אותו". "על הפסוק 'כי בשמחה תצאו', יש אימרה חסידית: בשמחה יוצאים מכל הבעיות. על ידי זה שהרב חשין מביא לילדים ממתקים, ומתנות, וקוסמים ומופעים לבדר ולעודד ולתת חיוך ומילה טובה, זה עוזר". לרעיון הזה מצטרף מנסיון אישי גם הרב יעקב חשין: "ידוע שבנוסח התפילות אנו מבקשים, שה' ישלח לחולה 'רפואת הנפש ורפואת הגוף'. כי תמיד, יחד עם מחלת הגוף, ישנה חולשה נפשית, ולכן בתהליך הרפואי צריך לשלב את שניהם כאחד, ולעזור לחולה לשמור על מצב רוח טוב ושמח. שמעתי הרבה פעמים מרופאים מומחים, שאמרו לי, כיצד הם ראו בעיניהם מקרים של ילדים שהצליחו להתגבר על המחלות בזכות השמחה. גם על מבוגרים זה משפיע. אדם שיודע שיש מי שידאג לו, ואם יהיה צורך במשהו ישתדלו לעזור לו – זה מרגיע אותו, ועוזר לו להחלים".