העיר ההיספנית החדשה הפכה לנדבך בהיסטוריה של הבטחות

Yarenn

New member
העיר ההיספנית החדשה הפכה לנדבך בהיסטוריה של הבטחות

בלבה של אחת הטענות המרכזיות של הציבור ההיספני נגד ממשלות ארצוֹת הברית לדורותיהן נמצא מספר: אפס. זהו מספרם של היישובים החדשים שהוקמו עבור החברה ההיספנית מאז העצמאות מהבריטים.

"לאחר עשרות שנים של ציפייה התבשרו תושבי הצפון הערבים על הקמת עיר חדשה בגבעת טנטור. מאז חלפו תשע שנים, ומהחזון נותרה שכונה ביישוב הנחשל ג'דידה־מכר". מה ההבדל?!?!

https://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.4513164
 

ש מים

New member
דמוקרטיה ותכנון

יש לי הרבה מה לכתוב בנושא, מהרבה כיוונים וצדיים, אז למען הקלת הכתיבה והקריאה, אחלק לסעיפים.
  1. אני סבור שמעשה התכנוני הנו מעשה דמוקרטי ביסודו והמתכנן הנו רק "פועל" של הציבור ("פועל מקצועי מאוד, אבל עדיין "פועל" ו-"עושה דברו ורצונו של הציבור").
  2. אני חושב שאני די נייטראלי בסוגייה של "ישוב הומוגני או הטרוגני": אני לא מתנגד לישובים/ערים הומגניים, אם זה רצון התושבים. לדעתי יש צדדים חיוביים ויש גם צדדים שליליים באופי עירוני שכזה, אך בשורה התחתונה עיר/ישוב/קהילה חייבת לחיות בהרמוניה ובסינרגיה ושלום. אם הפיכתה להטרוגנית תמנע מצב כזה, אז אני סבור שאין לכפות אותו (יחד עם זאת, כמתכנן - האמור לחשוב ולהתכונן לעתיד הבלתי ניתן לחיזוי - אני סבור שכל תכנון הומוגני חייב להיות "תכנון מאפשר" - כזה המאפשר, בהדרגתיות כמובן ותוך יצירת אווירה המפוגגת וממיסה את "גורמי המניעה", יצירת ישוב וקהילה הטרוגנית).
  3. ומכאן יוצא שאני בעד הקמת העיר, כפי שאני בעד הקמת עיר חרדית/דתית-לאומית וכל ישוב בעל זהות הומוגנית אחרת, בתנאי שקיימת כמות מספקת של אוכלוסייה המצדיקה הקמת ישוב כזה (ואם אין כמות מספקת של אוכלוסייה, המצדיקה השקעה כלכלית כזו ו/או אין אפשרות תכנונית להקמת ישוב חדש, אז אני בעד הקמת שכונות הומוגניות, ככל שיש הצדקה לדבר לאור הפרמטרים הנ"ל).
  4. הקמת וקידום הרעיון להקמת העיר הערבית החדשה (ששמה כרגע, בפי גורמי התכנון המעורבים בנושא הנו "גבעות טנטור") לא הופסק ולא "הוקפא", אלא נמצא בביצוע ועשייה מתמדת. אבל - ככל הליך תכנוני מורכב - קיימים קשיים שונים ומחסומים שונים, אותם יש לעבור (אגב, אחד החסמים הגדולים הנוכחיים, ככל הידוע לי, הנו התנגדות של הישוב ג'דיידיה-מאכר לכך שהעיר תהיה עיר נפרדת, ודרישתו שהישוב/פרוייקט יהיה למעשה "הרחבת ג'דיידה-מאכר" (חשש ראשי הישוב מוצדק ונכון אגב, ונובע מאותן סיבות שעיריות לוד ורמלה התנגדו בזמנו להקמת העיר מודיעין: החשש מבריחת אוכלוסייה חזקה לעיר החדשה...).
 

משה12333

New member
העיר החדשה טנטור תתחיל להיבנות בקרוב (בערבית, טנטור הוא

הכובע המסורתי החגיגי לנשים שצורתו היא צורת החרוט. העיר טנטור תקום על שלוש גבעות בצורת חרוט ושמה נלקח מצורת פני השטח שלה).

התכנון של העיר כבר הסתיים מזמן והיא תתחיל להיבנות אפילו לפני סוף 2017.

העיר תכלול שכונות של בנייני מגורים בני 12 קומות, בנייני מגורים נמוכים של 4 קומות, שכונות וילות וקוטג'ים, פארק ענק במרכז העיר, שדרה מרכזית רחבה שתכלול מוקדי מסחר ובילוי.

השדרה המרכזית של העיר תימתח ממזרח למערב לאורך כל העיר ותחצה אותה לשניים. מצפון לדרום בעיר יימתח פארק ענק בעמק הטבעי שקיים בין הגבעות. משני צידי הפארק יוקמו מבני ציבור כמו בתי ספר או מסגדים. השדרה המרכזית והפארק המרכזי יצטלבו במרכז העיר. בעיר ייבנו הרבה גנים עירוניים קטנים שיכללו את אתרי העתיקות הרבים שמצויים בשטח ושכך ישומרו.

העיר תקבל תחנת רכבת חדשה משלה במסילת עכו-כרמיאל ומחלפים חדשים בשבילה שיחברו אותה לכל הכבישים הארציים שסמוכים אליה. כביש 70 שסמוך אליה ממז' יתחיל בקרוב להיות מורחב כהכנתו להפיכתו לחלק מכביש 6. בין טנטור לקטע החדש של כביש 6 יקום אזור תעסוקה שיחצוץ בין העיר לכביש הסואן.

טנטור תהיה בשביל עכו וסביבותיה בדיוק מה שכרמיאל היא בשביל חיפה והקריות. משפחות ערביות צפויות לעזוב את עכו הצפופה ולגור בעיר החדשה כדי לשפר את איכות חייהם. הממשלה צופה לעיר הצלחה ענקית כי עוד לפני שנבנה המבנה הראשון בטנטור כבר כל תושבי עכו מתעניינים בה.

הנה עוד הצלחה לשר האוצר.































 

Yarenn

New member
ליברליזם ותכנוּן

1 / 2 : אני גם כן לא מתנגד ליישוּבים מאיזה סוּג שרוֹצים אם זה רצוֹן אנשים שרוֹצים לגוּר ביחד באיזה מקוֹם, ואני נגד לכפוֹת על אנשים לגוּר עם מי שהם לא רוֹצים, אבל אז השאלה היא רק מי נוֹתן לכמה אנשים כמה אדמוֹת כאלה מהמדינה ואיפה בדיוּק. זאת אוֹמרת, אני ליברל, אבל אני יוֹדע שאנשים כאן הם לא באמת כאלה ליברלים ושהעניין כאן הוּא לא באמת זה אלא החשיבה המוטעית כאילוּ שיש בהכרח "שני עמים" נפרדים שצריכים לחיוֹת בנפרד ולהילחם על מה שמגיע להם במדינה ומהמדינה ולא באמת שׂמים לב שהם לא היוּ חוֹשבים להגיד אוֹתוֹ דבר על עיר היספנטית באמריקה. בכל מקרה איפה שמקימים ערים אוֹ שכוּנוֹת כלליים במדינה זה בעייתי להגיד שאז זאת רק עיר "יהוּדית", ולתפוֹס את כל המקוֹמוֹת הטוֹבים והמקוּשרים, ומעשׂית, זה פשוּט לא יכוֹל באמת להתנהל ככה.
&nbsp
3 : זה בדיוּק העניין השני, אנשים לא שׂמים לב שהם מבדילים בין עיר לבין שכוּנוֹת אוֹ רחוֹבוֹת אוֹ שטח בנוּי כלשהוּ גם כשזה בכלל לא רלוונטי. נניח לצוֹרך העניין שערבים צריכים לגוּר איפשהוּ, כמוֹ בני אדם אחרים במדינה, אז התלוּנה צריכה להיוֹת שלא בוֹנים מספיק מקוֹמוֹת לגוּר בהם, לא ש"לא הקימוּ עיר ערבית אחת מקוֹם המדינה". אנשים מבוּלבלים קיצר.
&nbsp
4 : נכוֹן, בדיוּק מתקשר לסעיף 3
 

ש מים

New member
מה איכפת לך מ"אנשים אחרים" ולמה אתה עושה הכללות?

ובכלל, עשית איזה מחקר רציני ומאומת לגבי "מה אנשים חושבים"?
נראה לי שאתה מתבסס על סיסמאות והנחות שנוחות לך, יותר מאשר על רציונאליזם ועובדות.

ולעניין עובדות ותכנון:
עם קום המדינה (ובכלל "בזמני עבר") היתה מדיניות של הקמת ישובים חדשים. למדיניות זו היו מניעים רבים, שלא כאן המקום להיכנס אליהם. בחלוף הזמן נוצרו בעיקר המון אילוצים (ובין היתר - חשיבה והבנה כלכלית) שהובילו למדיניות של הרחת ועיבוי ישובים קיימים, במקום הקמת ישובים חדשים. אבל - לצערי, עלי לציין - עדיין מוקמים ישובים חדשים, בעיקר עקב לחצים פוליטיים (מימין ומשמאל, מצד יהודים ומצד ערבים...).
 

Yarenn

New member
מה יישוּבים חדשים?

אם מקימים רחוֹבוֹת ליד ג׳דידה מכר, זה משנה אם קוֹראים לזה עיר חדשה אוֹ המשך של ג׳דידה מכר?
&nbsp
"מחקר רציני"? אתה רציני?
 

ש מים

New member
"גבעת טנטור" היא עיר חדשה.

ואכן במקרה הנוכחי (להבדיל למשל מחורה או כסייפה למשל) בולטת במיוחד העובדה שהעיר החדשה מוקמת כצמודת-דופן לישוב קיים (ועל כן מובנת ומוצדקת לדעתי טענת ראשי הישוב ג'דיידה-מאכר).
הבעיה הגדולה עם עיר-חדשה (להבדיל מ-"הרחבת ישוב") היא כלכלית (וכמובן הפגיעה בשטחים פתוחים!):
  1. הקמת ומימון המנגנון העירוני.
  2. מוסדות ומבני ציבור ושאר השימושים הציבוריים - שבמקרה של הרחבת ישוב קיים ייתכן וחלק מהצרכים הציבוריים הנדרשים יכול לקבל שירותים בתחום הישוב הקיים, דבר שיפחית עלויות הקמה ותפעול ויקטין כמובן גם פגיעה בשטחים פתוחים.
  3. תקציבים שוטפים (המועברים מהממשלה לרשויות).


מעבר לכך, סגנון ההתבטאות התוקפני, המזלזל והשלילי שלך אינו מקובל עלי, ובמידה ותמשיך להתבטא באופן זה תיחסם ללא התראה נוספת.
 

משה12333

New member
טנטור תהיה בעלת 40,000 תושבים ובג'דידה-מכר יש רק 20,000.

ג'דידה-מכר היא איחוד בין שני כפרים בשנת 1989. הכפר ג'דידה (בערבית, חדש) והכפר אל-מכר (בערבית, המטה. המקום שימש בתקופה הרומית כמטה צבאי ללגיון שצר על עכו הסמוכה) התאחדו למועצה מקומית אחת בשל סמיכותם.

תהיה הפרדה מכוונת ובולטת בשטח, בין טנטור לג'דיידה-מכר כי אופי ומהות הישובים היא שונה. ג'דיידה-מכר היא עם אופי כפרי-חמולתי ונוצרה באופן טבעי הדרגתי-היסטורי ללא תכנון.

טנטור היא עיר שנוצרת ע"י הממשלה יש מאין עם תכנון מפורט לרווחת התושבים וללא בנייה לא חוקית. העיר תציע לתושביה רמת חיים גבוהה ביותר ותאפשר לזוגות צעירים ערביים לנהל אורח חיים מע' מודרני עם חיי קריירה מצליחים כפי שהם שואפים אליהם. אורח חיים שכזה יצמיח מנהיגים משכילים למגזר הערבי שידחקו את רגליהם של המנהיגים המסורתיים-חמולתיים-דתיים שהשפעתם על צעירי המגזר היא הרסנית ומציעה להם עתיד עגום.

פירוק החמולות המסורתיות היא תופעת הלוואי הראשונה במעלה של העיר טנטור.

(המע' הגיע למה שהוא הגיע היום אך ורק כשנוצרו הערים ואז נוצר המעמד הבינוני שדרש מהשליטים המסורתיים-הדתיים לוותר על שלטונם לטובת המשכילים העירוניים. השליטים הוחלפו ע"י אנשים פשוטים שהיו משכילים שגדלו בערים ולא היו בני אצולה והם לקחו את העולם המע' לדרגת התפתחות אנושית שהיא בגדר חלום).

 

ש מים

New member
עדיין לא מצאתי הצדקה ל-"עיר חדשה".

לא חסרות בארץ דוגמאות של ישובים בהם ההרחבה הכפילה את גודל האוכלוסייה המקורית/וותיקה (ולרוב הדבר הוא רע במהותו, אם כי יש גם דוגמאות חיוביות. ע"ע אור-עקיבא...).

חוץ מזה, תודה על הרחבת ידיעותינו בנושאים ההיסטוריים. אבל מה זה: "המע' הגיע למה שהוא הגיע היום אך ורק כשנוצרו הערים ואז נוצר המעמד הבינוני שדרש מהשליטים המסורתיים-הדתיים לוותר על שלטונם לטובת המשכילים העירוניים. השליטים הוחלפו ע"י אנשים פשוטים שהיו משכילים שגדלו בערים ולא היו בני אצולה והם לקחו את העולם המע' לדרגת התפתחות אנושית שהיא בגדר חלום". למה זה שייך ואיך??
 

משה12333

New member
אנחנו מדברים כעת אך ורק על המגזר הערבי: עיר חדשה שוברת את

מושג החמולה. מושג החמולה הוא המאפיין העיקרי של המגזר הערבי והוא משאיר אותו במצב של נחשלות.

היום, המושג של עיר הפך להיות בעולם למובן מאליו אך הוא מושג חדש באנושות ומשמעותו העיקרית היא שבירת הקשרים המשפחתיים. עיר היא צורת ישוב של בני אדם שלא קשורים האחד לשני בקשרים משפחתיים ושלא תלויים לחלוטין למחייתם בהחלטות של שאר האנשים שגרים עימם בצורת הישוב הזאת.

מושג העיר הוא מושג הניכור ובזכות ניכור זה, העולם המע' הגיע לאן שהוא הגיע.

העיר המודרנית צצה באירופה לפני כ-300 שנה כשהמוני אירופאים עזבו את כפריהם כדי לעבוד במפעלי התעשייה שאך הומצאו. בקירבת המפעלים פתאום נוצר ישוב ענק שמורכב מאנשים שלא מכירים האחד את השני.

איך ישוב ענק של אנשים שלא מכירים האחד את השני יכול להתקיים? איך מפעלי ענק שמעסיקים המוני פועלים שלא מכירים האחד את השני יכולים להתקיים? ע"י המצאת חוקים שמנוגדים לחלוטין לחוקים המסורתיים.

פתאום, מושג המעמדות המסורתיים מאבד משמעות והאדם נמדד אך ורק לפי כישוריו ולא לפי מוצאו המשפחתי או מוצאו המעמדי.

האדם היחיד נהיה למושג משפטי קובע ויותר הוא לא מוגדר ע"י השתייכותו המשפחתית. האדם הבודד הוא לא רכוש המשפחה יותר ולא שייך משפטית לראש המשפחה שלו.

פתאום, האדם הבודד לא תלוי בראש המשפחה שלו למחייתו, לא תלוי בו למגורים, לא תלוי בו לפרנסתו.

פתאום, האדם הבודד יכול להחליט כרצונו על דרך חייו ויכול אפילו להאפיל על ראש משפחתו בזכות כישוריו והשכלתו. הוא אפילו יכול להאפיל בכישוריו על בני מעמד האצולה ועל אנשי הכנסייה.

פתאום, רוב תושבי הממלכה גרים בערים והמוכשרים ביניהם (בנקאים, בעלי מפעלים) יותר עשירים מהמלך ומהכנסייה.

פתאום, מנהלי הערים דורשים מהמלך לוותר על סמכויותיו (גביית מיסים ופיקוד על הצבא) לטובת מועצה שמנהלת מס' ערי-ענק (פרלמנט).

פתאום, הממלכה נהפכת למדינה והנתינים נהפכים לאזרחים. כל אנשי האצולה ואנשי הכנסייה שווים פתאום לכלל האוכ'.

פתאום, הרכוש של אנשי האצולה מוחרם ע"י הפרלמנט שמורכב כולו מעירוניים ומחולק בצורה שווה לכלל האזרחים.

פתאום, אנשי אצולה, אנשי כנסיה ואפילו המלך עצמו מושלכים לכלא או מוצאים להורג אם בתי המשפט של העירוניים מוצאים שהם פשעו.

פתאום, העולם משתנה ומזנק קדימה.

כל המושגים שמוכרים היום בעולם המע' הומצאו בעיר המודרנית, לא בכוונה אלא כצורך הכרחי של חיים בצורת ישוב שכזאת.


כולם רוצים היום לעבור מהכפר לעיר כי רק בעיר יש מס' הזדמנויות אין-סופי להעלות את רמת החיים בשיעורים דמיוניים. העיר מציעה ביטחון, סדר ועולם מושגים הפוך לחלוטין מהכפר. העיר מציעה דרך חיים שמשפרת בהתמדה את איכות חייהם של תושביה.

הבעיה היא, שבעולם הערבי בכלל ובמגזר הערבי בישראל בפרט, אין ערים אלא כפרים חמולתיים גדולים.

זאת הבעיה בעולם השלישי. אין עיור.

אם אין עיור, כל אחד דואג למשפחתו, לחמולה שלו, לשבט שלו ולא ניתן לקיים חברה שתדאג לקידום מטרות כלליות. אם לא ניתן לקיימה, אז ראש החמולה או השבט החזק ביותר מקים לעצמו צבא ושולט בכח הזרוע בתחומי הדיקטטורה שלו.

בדיקטטורה, תמיד כל הנתינים חיים בעוני ובדלות והעושר נמצא אך ורק אצל השליט, אצל משפחתו ואצל הנהגת צבאו.

 
המציאות הקיימת מובילה להקמת ישובים/שכונות הטרוגניים

קשה עד בלתי אפשרי, כיום, ל"הלחם" בתופעה זו - זוהי תופעה בינלאומית.
ראה כיצד שכונות יהודיות בארה"ב, הפכו לשכונות של "אמריקנים-אפריקנים", בהמשך לשכונות היספניות והיום לשכונות של מחפשי מקלט מכל העולם.
יחד עם זאת אסור לאסור/למנוע מכל אדם להתיישב ולמצוא את מקומו בכל עיר או בכל שכונה שיחפוץ.
 

ש מים

New member
אתה צודק.

נכון, זו המציאות ונורמות - חברתיות/דתיות - וההתנהגויות האנושיות יוצרות לצערי גם גטאות והסתגרויות מרצון בתוך הערים המעורבות. זו נורמה ומציאות רעה, שעלינו - כמתכננים - לפרק ולתקן. כבר כתבתי כאן בעבר על דרך/גישה מתאימה לדעתי, אבל אין ספק שהיישום קשה, בעיקר בעיר/שכונה קיימת וותיקה. אני לא חושב שזה מצב שאינו בר-פתרון ואני לא חושב שלמתכננים טובים יש בעיה להתמודד עם אתגרים. הבעיה היא סדר העדיפות של הרשויות והקצאת משאבים...
 

משה12333

New member
הבעיה היא לא פסיכולוגית אלא פיסית. עיר/שכונה חרדית/דתית

יהודית שונה לחלוטין, בכל היבט תכנוני, מעיר/שכונה יהודית חילונית:

1. שמות הרחובות.

2. גובה הבניינים (בניינים נמוכים כי אסור להשתמש במעלית שבת).

3. שימוש נרחב בתחבורה ציבורית כי אין אפשרות כלכלית לתושבי העיר/השכונה לרכוש ולהחזיק רכב פרטי. צריך לתכנן קווי אוטובוס עם תדירות גבוהה ועם הגעה למרכזים חרדיים עיקריים.

4. מבני ציבור רבים לישיבות, לבתי כנסת, למקוואות.

5. בתי ספר לכל הגילאים כפול 2 - לבנים בנפרד ולבנות בנפרד.

6. כמות כיתות גדולה באופן חריג בשל שיעור הילודה הגבוה.

7. כל דירה צריכה להיבנות עם מרפסת לסוכה מתחת לכיפת השמיים ולא מתחת למרפסת אחרת. צריך גם סורגים בכל חלון ובכל פתח, לא מפחד של כניסת גנבים לדירה אלא מהפחד של נפילת ילדים החוצה כי אי אפשר להשגיח כל הזמן על כמות כה גדולה של ילדים. צריך מטבח כשר עם הפרדה מוחלטת בין הכיור החלבי לבשרי.

8. צריך מחסום בכניסות לשכונה/לעיר כדי שייסגר בשבתות ובחגים כי אסור לנסוע בכבישיה בימים אלה.


חילוני לא יכול לגור בסביבת מגורים שכזאת כמו שחרדי לא יכול לגור בסביבת מגורים חילונית.

(זה אותו הדבר עם עיר/שכונה ערבית. כל הכיתוב הוא בערבית ולא בעברית. אין בתי כנסת אלא מסגדים או כנסיות. אין חגים יהודיים אלא חגים מוסלמיים או נוצריים. אין בכלל ספקי שירותים בעברית אלא הכל מסופק ע"י חברות עסקיות ערביות שלא מוכרות לציבור היהודי בארץ).

 
כל זה לאחר שלא התגברנו על הבעיה הפסיכולוגית.

קל יותר לזאב לחיות עם כבש או נכון יותר לכבש לחיות עם זאב מאשר אדם לחיות עם אדם. 0 סובלנות 0 התחשבות 0 פרגון.
אפילו רבוי בתי הכנסת, רבוי המסגדים, רבוי בתי הספר - אינם מעידים תמיד על צורך אמיתי. בחלק בלתי מבוטל של מקרים ה"צורך" נוצר כי בני האדם אינם מסתדרים זה עם זה - מוצאים, עדות, חמולות ומה לא.
 

ש מים

New member
"הבעיה" (איזו בעיה אגב?
) היא מורכבת

אתה צודק, כאשר מדברים על תכנון (ישוב או שכונה, וגם בית בודד!) יש להתחשב ב-"מאפייני הלקוח/הדייר/התושב", וברור שקיימת ניבדלות, אבל יש להפריד ולהבחין - בדיוק כמו שכתבת - בין נבדלות "אמיתית", לבין "תפיסתית"/"מדומה" (לדעתי לזה התכוון דן, כאשר כתב ש-"הבעיה היא פסיכולוגית"). ובמה הדברים אמורים?
  1. הדוגמא שנתת היא מעולה והיא אכן מצביעה על הצורך לתכנון שכונה שתענה על הצרכים הרוחניים/חומריים של האוכלוסייה החרדית. אבל - מי קבע שבשכונה כזו לא יכולים לגור למשל סטודנטים חילוניים (שלא זקוקים למשל למערכת החינוך החרדית, ולא זקוקים למוסדות חינוך חילוניים לילדיהם)? אז נכון, יש את נושא התחבורה בשבת. זה נושא פתיר (למשל - מערכת תנועה של כבישים טבעתיים, שלא תכניס תנועה לתוך השכונה, או מע' תנועה משולבת - של שבילי אופניים ותח"צ, או הפרדה פיזית - "באפר" ירוק למשל - בין צירי התנועה העיקריים לבין המגורים, ועוד...).
  2. אבל יש נבדלות תפישתית ("פסיכולוגית", בשפה של דן?): למשל אני ועו"ד ת. ג'בארין מאום אל פחם. מה ההבדל ביננו, חוץ מזה שאנו רשומים בת.ז כבני דת שונה ומהשוני בין דעותינו הפוליטיות (כן, הוא מדבר ערבית ואילו אני רק מגמגם בערבית, אבל אני מדבר צרפתית והוא לא!
    )? כן, יש ביננו פערים כלכליים (הוא נוסע במרצדס מודל 2019 ואני במזדה מודל 2002. למכירה אגב...) ותרבותיים (הוא מעדיף מסעדות יוקרה וקניונים ואילו אני מעדיף אבק מדבר ואופני הרים), אבל אלו לא דברים שאמורים להשפיע על מבנה השכונה ועל היכולת להיות שכנים. כאן (טוב, לא "כאן", כי עובדה שהוא גר בקציר, ישוב "יהודי" לכל דבר...) הרציונאל להפרדה, למגורים נפרדים, בשכונות וישובים נפרדים, היא תפיסתית בלבד!
  3. אנקדוטה(?) ותכנון "נבדל" נוסף - מעבר להבדלים התרבותיים, עליהם הצבעת, הינו זה בעל הרציונאל הכלכלי: לפני הרבה שנים הייתי מעורב בתכנון תכנית מתאר והרחבה לישוב סביון. גורמי ומוסדות התכנון דחפו לציפוף - "כמקובל במרכז הארץ", ולפי תפיסות התכנון העדכניות. אבל באו פרנסי הישוב וטענו טענה שלאחר מחשבה שניה נשמעת לי (ולמוסדות התכנון וגורמי התכנון) כנכונה ומוצדקת - "לעשירים יש את הזכות לממש את הונם ולחיות 'בצורה שונה', גם אם זה אומר לחיות בישוב שאינו תואם את 'תפיסות התכנון המקובלות', כי - בדומה לחרדים ומוסלמים דתיים או בדווים למשל - מדובר ב'סוג קהילה' ייחודי". אז אתה רואה, שגם כאן אין "ישוב מעורב" (אם כי ההפרדה כאן היא כלכלית ו-"סף הכניסה" אינו אמונה דתית, אלא חשבון הבנק. עוד סוג של דת, אולי הכי חזקה ואוניברסלית...
    )
 

משה12333

New member
1. הדוגמא שנתת לא תיתכן. דירה בשכונה חרדית תימכר אך ורק

לקונה חרדי. מה הטעם לתכנן שכונה מיוחדת לחרדים אם חילונים יגורו שם?
חילונים גם לא ירצו לגור שם לעולם כי שגרת חייהם תופרע על ימין ועל שמאל.

2. קציר היא לא דוגמא טובה לטיעוניך כי יש בה משפחות ערביות אחדות למרות שכל משפחה ערבית יכולה לגור שם ללא וועדת קבלה. כנראה שלא נוח למשפחה ערבית לגור בישוב יהודי, שתמיד שונה באורחות חייו מהמקובל במגזר אצלם.

3. זה לא קורה רק בסביון אלא בכל שכונת וילות/קוטג'ים בכל עיר ועיר בארץ. תושבי השכונות האלה לא מסכימים לשינוי אופי השכונה, לא רק מהסיבה של הרחקת שכנים עניים אלא בעיקר מהרצון להשאיר את אופי שכונתם כפי שהוא - כפרי ושקט.

 

ש מים

New member
כנראה שאתה לא מבין את כוונתי

את דוגמאות 1 ו-2 הבאתי כדי להראות שהמניעה אינה תכנונית, אלא תפיסתית (ו-"תפיסות" ודיעות ניתנות לשינוי ללא צורך בשינויים פיזיים בשכונה).
את דוגמא 3 הבאתי לא בגלל מה שרוצים התושבים, אלא בגלל מה שחושב "הממסדר התכנוני" (שיש מקום בארץ גם ל-"תכנון מעמדי/כלכלי", ולא רק "אתני/דתי").
 
למעלה