העליבות של הפרקליטות
והמרדף שלהם אחר אחוזי הרשעה גבוהים, גורם לכמה עיוותים שרק השקר הסטטיסטי יכול להסבירם-
ראשית, הפרקליטות שמה עצמה שבית משפט ראשוני. היא שוקלת את העדויות ומחליטה את מי להעמיד למשפט. במדינה מתוקנת, היה נקבע רף מסויים- אם לאחר שיקלול העדויות הערכת התיק עומדת על, נניח, 70% אשמה- יש לתבוע. אך הפרקליטות- המונעת בידי הדחף של כל פרקליט להשיג אחוז הרשעות גבוח, זונחת את התיקים שהיא לא בטוחה ב-100% בהם- והפושעים יוצאים פטורים בלא כלום.
שנית- נניח שאדם נאשם ברצח ואחזקת נשק ללא רישיון. בית המשפט מזכה אותו מאשמת הרצח ומרשיע אותו באשמת אחזקת הנשק ללא רישיון. בנתוני הפרקליטות הדבר נרשם כהרשעה,למרות שהרוצח (בין אם הוא הנאשם ובין אם מישהו אחר) עדיין חופשי.
ואחרון- כל עיסקאות הטיעון, בהן הנאשם מודה על חלקיק ממעשיו ומקבל עונש של כלום נרשמות כהרשעה מזהירה של הפרקליטות.
 
מילא אם זה היה רק מגעיל- אבל זהו סירוס של מערכת המשפט ומתוך כך- סירוס של הדמוקרטיה כולה.