העלבויות............

[shelycat]

העלבויות............

כמה בקלות אתם נעלבים? מה יעליב אתכם? אם יזמינו אתכם לארוחה/חג (משהו אינטימי לא ארוע גדול) ואז יתגלה שלאותה ארוחה המארחים הזמינו גם מישהו שהמארחים יודעים שאתם לא מעונינים לפגוש, תעלבו? תגיעו בכל זאת? אני למשל לא אעלב אבל גם סביר שאני לא אגיע. או דוגמא אחרת: האם תעלבו שמשפחה/חברים לא יזמינו אתכם כלל כיוון שהם בוחרים להזמין מישהו שהם יודעים שאתם לא מעונינים בחברתו וכך הם נמנעים אולי מראש ממצב שבו תסרבו להגיע? הקיצר יש המון דוגמאות לרמת רגישויות שונות איפה הגבול שלכם, ממה כן תעלבו וממה לא? האם בסיטואציה כזאת תעלבו שבכלל יש העדפה כלפי מישהו אחר או לא יפריע לכם שאתם לא בראש סדר העדיפויות?

 

[אופה3]

זה מאוד תלוי אצלנו, אני למשל נעלבת

מאוד מהר, מאנשים אבל גם תלוי, אני אענה על השאלות שלך, אם יזמינו אותי לארוחה, וברור לי מראש שמישהו שאני לא מעוניינת בו נמצא שם, אני לא אעלב, כי הם בטח רוצים לעשות סולחה, אבל אני לא אגיע. אבל אם מישהו מנסה למנוע את זה שאני אגיע, כי מישהו שאני לא מחבבת נמצא שם, אני אבין את זה, כי אני יודעת שהם לא רוצים ליצור מצבים של חוסר נעימות. כמו למשל, החג הזה אני מארחת רק שני דודים שלי, והדוד השלישי, אני לא מזמינה כי הוא לא מדבר עם הדוד הראשון, אני יכולה למנוע את המצב הזה, לכן אני אסתפק בברכת חג שמח, ואזמין אותם לחג הבא. אבל בכלל לא מפריע לי גם שאני לא בראש סדרי העדיפויות, כי יותר קל, מה גם שהפכתי להיות המארחת, ואז אני יכולה לקבוע מי מגיע ומי לא כל טוב שנה טובה האופה

 

[kisses]

אני נעלבת מאוד בקלות

מכל דבר קטן אין לי גבולות, כל דבר קטן פוגע בי

 

[kisses]

אז מה אתם עושים כשאתם נעלבים

אני לדוגמא כשמשהוא מעליב אותי או לא שם אותי בראש הרשימה כשאני כן צריכה ללהיות בדר"כ לא אומרת את זה ישר אלא שומרת את זה בבטן ו"נוקמת" בדרך משלי.

 

[אופה3]

לעיתים אני פורצת בבכי,ולעיתים אני

מתנקמת בדרך משלי, לא פיזי, אלא להחזיר באותו המטבע, אבל טוב שזה לא קורה הרבה. האופה

 

[shelycat]

הקפצה

ק פ י ץ ק פ ו ץ הקפצה

 

[אמיקה]

העלבויות? אולי לא בדיוק ...?

אני נוטה לחשוב שאין דבר כזה העלבויות "נקודתיות" - ז"א אנשים לא נעלבים למשל מזה שלא הזמנתי או מי הזמנתי ומתי - הדברים קצת יותר מורכבים אבל למדנו "לרמוז" או "לעקוף" את דרך המלך או סתם לסתום ולהחזיק בבטן ולכן המ´ס´ שנעשה זה להביע "נעלבתי"... מניסיוני האישי - כל הנעלבים למיניהם הסתברו תמיד כמי שיש להם בעיה רצינית איתי, והקשקוש שעליו הם בחרו "לשבור את הכלים" או אלף העלבויות שונות שהסתכמו במתח מתמיד וחוסר שביעות רצון כללי - היו סתם ה"דרך" לומר ולא ה"מה". דוגמא: נניח שאשתו של האבא של האיש שלי נורא נעלבה מזה שנתנו לו את ההזמנות ולא לה (ההן לחלוקה). נניח שזה היה קצת לפני שהיא קיטרה "למה אנחנו קיבלנו את ההזמנות כ"כ מאוחר או אפילו אחרונים"?(להד"ם) או נניח שהיא נעלבה מהרעיון שאבי החתן ילווה אותו לחופה בחתונה לצד אמא שלו .. דברים כאלו. נצא מנק´ הנחה שכל ההעלבויות הנקודתיות האלו הן קשקוש. מה מפריע לה באמת? מפריע לה שלא משתפים אותה, שהיא לא חלק מהעניין (קצת כמו בגן שרצנו לאמא "לא שיתפו אותי במשחק...

), שהיא לא נחשבת "משפחה" וכך הלאה.... איך פותרים את כל ההעלבויות במכה (בהנחה שחשוב לנו לעשות את זה)? מזמינים אותה לביתנו הקט, מציעים כוס קפה, מדברים קצת על מה מפריע או שלא - ופשוט מתחילים לשתף (זה למי שנמנע מ"שיחות כבדות"). זאת הדוגמא ויש עוד אלף כאלו - בעיקר ובד"כ סביב "אני /אנחנו בן אדם/זוג עצמאי ובוגר ורוצה לעשות מה בא לו.." לעומת "אנחנו ההורים שלכם _________(השלימו את החסר). ועוד דבר קטן: לא תמיד חשוב לי לפתור את "העייסק". לפעמים זה פשוט לא מעניין אותי ... שיקפצו. אני לא מהנעלבים בכלל - זה נראה לי לא הגיוני... כשכבר "נעלבתי" - סימן שיש לי סיבה מאוד מאוד טובה ואז אני כבר כועסת ולא "נעלבת" . תחשבי על זה...

 

[harelevy]

להעלב זה עניין של בחירה

זו מנטרה שני עובדת איתה חזק מאוד על עצמי. אולי זה מעליב לשמוע את זה, אבל זה כ"כ נכון. פעם הייתי נעלבת |תדגש|המון, אבל אז שמעתי את המשפט הזה והתחלית להפנים אותו. זה לא פשוט, וצריך הרבה מאמץ, אבל לאט לאט מתרגלים וזה בא הרבה יותר בקלות. פעם אם משהו היה אמדב אלי בצורה לא נעימה מיד הייתי נעלבת, היום אני יודעת שיש לזה כמה סיבות, ואף אחת מהן לא מצדיקה את זה שאני אסבול. אני מודה שלעיתים אני עדיין נפגעת, אבל זה תמיד משהו רציני. כמו ממשהו מאוד קרוב, או בעניין מאוד גדול. זהו, ברגע שהפסקתי להיפגע, נהייתי הרבה יותר חזקה (ברוח).

 

[אתי@]

את צודקת, גם בעלי נוהג כך והרבה

יותר קל לו בחיים. הוא בוחר לא להעלב כמעט מכלום, אין לו משקעים וכעסים וליבו רך וסלחני. הלוואי וזה יהי קל ליישום

 

[שמופית]

וואלה ! גם תמיר כזה !

ואני מנסה לאמץ את הנוהג הזה גם. באמת החיים יותר קלים ככה