יוסף בן דוד שוורץ
New member
העם הפלסטיני זקוק להנהגה מאחדת
ואחדות המאבק הפלסטיני. אין כל ספק שהמוני העם הפלסטיני רוצים בהנהגה מאוחדת ולוחמת כנגד פשעי המדינה הציונית. אך מאיין תבוא הנהגה זו? בעוד מכונת המלחמה הציונית טובחת בעם הפלסטיני בעזה מייד לאחר ביקורו של רב הטבחים בוש בירושלים וברמאללה, וחושפת את משמעות האמיתית של "תהליך השלום" בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. אבו מאזן וחבריו מזילים דמעות תנין על הנרצחים. אלו דמעות תנין משום שאבו מאזן יודע היטב כי "השלום "האימפריאליסטי פירושו לגבי המוני העם הפלסטיני הוא הסוג של "דמוקרטיה" שבוש הביא לעיראק או לאפגניסטן. מוות והרס. הוא גם יודע היטב כי ביוני שנה שעברה כאשר כוחותיו בתמיכת ישראל וארצות הברית נלחמו בעזה בנשק אמריקאי וישראלי כדי להפיל את הממשלה הנבחרת של העם הפלסטיני עליה הוא הכריז כמודחת, הוא ניסה לעשות בדיוק את אותו דבר ששליטי ישראל עושים בשם "השלום" האימפריאליסטי של בוש לא במקרה פונדמנטליסט נוצרי אימפריאליסטי זה ערב יציאתו למלחמת ההשמדה והשוד של העם העיראקי התייחס אל עצמו כאל צלבן. הבעיה היא כי אין היום בעולם הערבי דמות כסלאח -אדין המסוגל לאחד את המוני האזור ולגרש את הצלבנים. העם הפלסטיני זקוק "לשלום" האימפריאליסטי כמו שילד פלסטיני בן 13 זקוק לכדור בראש. אלו התומכים ב"תהליך השלום" תומכים ברצח העם הפלסטיני. העם הפלסטיני רוצה וזקוק להנהגה ממשית היודעת להיאבק במדינה הציונית, אולם זאת לא תבוא מהנשיאים מלכים וש'חים מרנאללה ממצרים, לבנון סוריה, או סעודיה. אלו מייצגים את הבורגנות ואת בעלי האדמות הגדולים המשתפים פעולה עם האימפריאליזם כנגד ההמונים. הגוליית הציוני נלחם במסוקים וטנקים בעוד הדאוד הפלסטיני נלחם ברובים ונשק מאולתר כקאסמים. עזה הנצורה מזכירה את גטו וארשה. והיכן הנשק הרב הקיים במדינות ערב? האם הוא מגיע לידי תנועת ההתנגדות לכיבוש או משמש כדי למנוע התנגדות למשטרים הרקובים במצרים סעודיה וירדן? ארה"ב מספקת פצצות חכמות לשליטי ישראל ומוכרת נשק מתוחכם לסעודיה, בעוד תושבי עזה מבריחים מזון וכדורים לגטו הנצור.. הטבח בעזה התחיל יום אחד בלבד לאחר פתיחת השיחות על נושא הליבה, כאשר לכולם ברור כי על מנת להמשיך בשיחות אלו על הרשות הפלסטינית "לקחת "שליטה" על כל הגדה ועל עזה ולשבור את ההתנגדות לאימפריאליזם ולציונות. במדינה ערבית אחת הפגינו המונים כנגד ביקורו של בוש. מדינה זאת היא מצרים בה משטרו של מוברכ כה חלש שאינו מסוגל לעצור הפגנות . יש קשר ישיר בין הפגנות אלו ולעובדה כי תנועת הפועלים במצרים נאבקת ומאלצת את המשטר לעשות ויתורים. ניצחון זה של תנועת הפועלים בה השתתפו גברים ונשים ברעלות, לא נעלם מעיני המוני מצרים. אין ספק כי אהדת ההמונים הערבים נתונה לעם הפלסטיני הסובל , אולם כל עוד השליטים הם הבורגנים הם ימנעו מההמונים לבוא לעזרת המוני העם הפלסטיני. שליטי מדינות ערב יזילו דמעות תנין, ישאו נאומים צבועים אך יעמדו מהצד בעוד ישראל מספקת נשק לאבו מאזן הקוויזלינג כדי להלחם בתנועת ההתנגדות.. אולם לא רק אבו מאזן נחשף לעיני ההמונים הפלסטינים, כמוהו מנהיגים פלסטינים בישראל התומכים ברשות. לפני מספר ימים נערכה הפגנה גדולה בנצרת, הפגינו עשרת אלפים בני אדם ( כולל אותנו) הייתה זו הפגנה בה השתתפו בלד ואבנאא אל באלד, התנועה המוסלמית הצפונית והדרומית, ועמם מספר יהודים קטן ביותר. ומי שנעדר היו המנהיגים של מפלגות התומכות באבו מאזן. אלו הממשיכים לשיר את השיר של בוש:"שתי מדינות לשני עמים" רוב הארץ למדינה הציונית, פיסת קרקע לפלסטינים שבקושי יוכלו לעמוד עליה, אליה גם ישובו הפליטים שהציונים בעזרת הסטליניסטים סייעו לסלק ב47-8.. ומק"י-חד"ש אומנם מדברת על זכות השיבה. אולם אלו מילים חסרות כל תוכן. מה פרוש כי במסגרת האו"ם ובהסכמה הדדית יחזרו הפליטים? האו"ם הוא שיצר את הבעיה של הפליטים כאשר תמך בחלוקת הארץ והקמתה של מדינה ציונית על 55 אחוז משטחי הארץ. שליטי ישראל לעולם לא יסכימו לשיבת הפליטים, אחרת לא היו מגרשים אותם. למי הנאמנות של מנהיגי מק"י- חד"ש אנו שומעים בהפגנות כאשר תמר ג'וזנסקי קוראת:"מה שטוב לפועל טוב לישראל", כאילו וישראל אינה מדינה בורגנית ציונית אימפריאליסטית שרעה מאוד לפועלים. מי שעזר להקים את המדינה וסיפק נשק מהסטליניסטים לצבא הציוני בו עשו את הנכבה כחלק מהקמת מדינת ישראל הוא הממשיך בקו זה גם היום. אם מישהו חשב שיש "שמאל" ציוני ופרו ציוני שיפגין כנגד הפשעים של מדינת ישראל בעזה, הוא שוב נוכח מיהי מר"צ ושלום עכשיו, "מאבק סוציאליסטי" ודומיהם:-כיסוי תחת שמאלי של אולמרט-בוש. חלק מהבעיה היא כי תושבי שדרות שאינם אשמים בפשעים של מנהיגי הציונות והאימפריאליזם משלמים את המחיר. תושבי שדרות ואשקלון הם בני ערובה של המדינה הציונית. עד כמה שליטי ישראל דואגים ליהודים הפשוטים אנו רואים כאשר הם מפקירים את החיילים הפשוטים שנפלו בשבי במקום להחליפם בשבויים פלסטינים, אך את חברם סוחר הסמים טננבאום הם החליפו ללא כל קושי.. מדינת ישראל אינה מדינה של היהודים החיים בארץ היא מדינה של בעלי ההון ומשרתיהם המושחתים. זאת מדיניות מוטעית לפגוע באזרחים יהודים פשוטים. להחזיר בטרור כנגד הטרור הממלכתי האיום של מדינת ישראל ותומכיה. זה רק דוחף את המוני היהודים הפשוטים, עוד יותר לזרועות הריאקציה הציונית המשתמשת בכך כדי להגביר את הטרור הממלכתי. רק חושף את החולשה של הנהגת חמאס החסרה פרוגראמה מהפכנית היכולה לאחד את כל המוני האזור ולנצח את המדינה הציונית ובנות בריתה.מלחמה עממית היא כנגד הצבא והמתנחלים החמושים. המליציות "האזרחיות: שבאמצעותם מנשלת המדינה הציונית את העם הפלסטיני מאדמתו. אין זה מקרי כי במדינות רבות מחוץ לאזור כאירופה למשל, אהדת רוב התושבים דהינו העובדים נתונה לא למדינת המתנחלים המתיישבים אלא לעם הפלסטיני. כי הרעיון של רפובליקה פלסטינית הולך וצובר תאוצה. יש כוח אחד ויחיד היכול לשנות המציאות הנוראה בה אנו חיים באזור וכוח זה הוא מעמד הפועלים הערבי ובראש וראשונה במצרים. הדבר היחידי החסר לו הוא ההכרה שהוא מסוגל לעשות מהפכה סוציאליסטית. המאבק להכרה מהפכנית הוא המאבק להקמתה של מפלגה מהפכנית של מעמד הפועלים בכל מדינה. מהפכה אשר תשבור את מנגנון המדינה הבורגנית ותקים את הפדרציה הסוציאליסטית של המזרח התיכון. פדרציה שתכלול את פלסטין כולה כמדינת פועלים. לעם הפלסטיני הזכות הגדרה עצמית על כל ארצו. היהודים הרוצים לחיות בארץ זו לא כעם אדונים יקבלו במדינה זו אליה יחזרו הפליטים , זכויות שוות כולל אוטונומיה תרבותית. המלחמה של ישראל בעזה היא המשך המלחמה של 47-8 לא מלחמה חדשה שנפלה מהשמיים. מלחמה ותימשך כל עוד לא תהיה מהפכה סוציאליסטית. אנו חיים בתקופה האימפריאליסטית, תקופת השקיעה של הבורגנות אותה אפיין לנין ובצדק בתקופה של מלחמות ומהפכות.
ואחדות המאבק הפלסטיני. אין כל ספק שהמוני העם הפלסטיני רוצים בהנהגה מאוחדת ולוחמת כנגד פשעי המדינה הציונית. אך מאיין תבוא הנהגה זו? בעוד מכונת המלחמה הציונית טובחת בעם הפלסטיני בעזה מייד לאחר ביקורו של רב הטבחים בוש בירושלים וברמאללה, וחושפת את משמעות האמיתית של "תהליך השלום" בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. אבו מאזן וחבריו מזילים דמעות תנין על הנרצחים. אלו דמעות תנין משום שאבו מאזן יודע היטב כי "השלום "האימפריאליסטי פירושו לגבי המוני העם הפלסטיני הוא הסוג של "דמוקרטיה" שבוש הביא לעיראק או לאפגניסטן. מוות והרס. הוא גם יודע היטב כי ביוני שנה שעברה כאשר כוחותיו בתמיכת ישראל וארצות הברית נלחמו בעזה בנשק אמריקאי וישראלי כדי להפיל את הממשלה הנבחרת של העם הפלסטיני עליה הוא הכריז כמודחת, הוא ניסה לעשות בדיוק את אותו דבר ששליטי ישראל עושים בשם "השלום" האימפריאליסטי של בוש לא במקרה פונדמנטליסט נוצרי אימפריאליסטי זה ערב יציאתו למלחמת ההשמדה והשוד של העם העיראקי התייחס אל עצמו כאל צלבן. הבעיה היא כי אין היום בעולם הערבי דמות כסלאח -אדין המסוגל לאחד את המוני האזור ולגרש את הצלבנים. העם הפלסטיני זקוק "לשלום" האימפריאליסטי כמו שילד פלסטיני בן 13 זקוק לכדור בראש. אלו התומכים ב"תהליך השלום" תומכים ברצח העם הפלסטיני. העם הפלסטיני רוצה וזקוק להנהגה ממשית היודעת להיאבק במדינה הציונית, אולם זאת לא תבוא מהנשיאים מלכים וש'חים מרנאללה ממצרים, לבנון סוריה, או סעודיה. אלו מייצגים את הבורגנות ואת בעלי האדמות הגדולים המשתפים פעולה עם האימפריאליזם כנגד ההמונים. הגוליית הציוני נלחם במסוקים וטנקים בעוד הדאוד הפלסטיני נלחם ברובים ונשק מאולתר כקאסמים. עזה הנצורה מזכירה את גטו וארשה. והיכן הנשק הרב הקיים במדינות ערב? האם הוא מגיע לידי תנועת ההתנגדות לכיבוש או משמש כדי למנוע התנגדות למשטרים הרקובים במצרים סעודיה וירדן? ארה"ב מספקת פצצות חכמות לשליטי ישראל ומוכרת נשק מתוחכם לסעודיה, בעוד תושבי עזה מבריחים מזון וכדורים לגטו הנצור.. הטבח בעזה התחיל יום אחד בלבד לאחר פתיחת השיחות על נושא הליבה, כאשר לכולם ברור כי על מנת להמשיך בשיחות אלו על הרשות הפלסטינית "לקחת "שליטה" על כל הגדה ועל עזה ולשבור את ההתנגדות לאימפריאליזם ולציונות. במדינה ערבית אחת הפגינו המונים כנגד ביקורו של בוש. מדינה זאת היא מצרים בה משטרו של מוברכ כה חלש שאינו מסוגל לעצור הפגנות . יש קשר ישיר בין הפגנות אלו ולעובדה כי תנועת הפועלים במצרים נאבקת ומאלצת את המשטר לעשות ויתורים. ניצחון זה של תנועת הפועלים בה השתתפו גברים ונשים ברעלות, לא נעלם מעיני המוני מצרים. אין ספק כי אהדת ההמונים הערבים נתונה לעם הפלסטיני הסובל , אולם כל עוד השליטים הם הבורגנים הם ימנעו מההמונים לבוא לעזרת המוני העם הפלסטיני. שליטי מדינות ערב יזילו דמעות תנין, ישאו נאומים צבועים אך יעמדו מהצד בעוד ישראל מספקת נשק לאבו מאזן הקוויזלינג כדי להלחם בתנועת ההתנגדות.. אולם לא רק אבו מאזן נחשף לעיני ההמונים הפלסטינים, כמוהו מנהיגים פלסטינים בישראל התומכים ברשות. לפני מספר ימים נערכה הפגנה גדולה בנצרת, הפגינו עשרת אלפים בני אדם ( כולל אותנו) הייתה זו הפגנה בה השתתפו בלד ואבנאא אל באלד, התנועה המוסלמית הצפונית והדרומית, ועמם מספר יהודים קטן ביותר. ומי שנעדר היו המנהיגים של מפלגות התומכות באבו מאזן. אלו הממשיכים לשיר את השיר של בוש:"שתי מדינות לשני עמים" רוב הארץ למדינה הציונית, פיסת קרקע לפלסטינים שבקושי יוכלו לעמוד עליה, אליה גם ישובו הפליטים שהציונים בעזרת הסטליניסטים סייעו לסלק ב47-8.. ומק"י-חד"ש אומנם מדברת על זכות השיבה. אולם אלו מילים חסרות כל תוכן. מה פרוש כי במסגרת האו"ם ובהסכמה הדדית יחזרו הפליטים? האו"ם הוא שיצר את הבעיה של הפליטים כאשר תמך בחלוקת הארץ והקמתה של מדינה ציונית על 55 אחוז משטחי הארץ. שליטי ישראל לעולם לא יסכימו לשיבת הפליטים, אחרת לא היו מגרשים אותם. למי הנאמנות של מנהיגי מק"י- חד"ש אנו שומעים בהפגנות כאשר תמר ג'וזנסקי קוראת:"מה שטוב לפועל טוב לישראל", כאילו וישראל אינה מדינה בורגנית ציונית אימפריאליסטית שרעה מאוד לפועלים. מי שעזר להקים את המדינה וסיפק נשק מהסטליניסטים לצבא הציוני בו עשו את הנכבה כחלק מהקמת מדינת ישראל הוא הממשיך בקו זה גם היום. אם מישהו חשב שיש "שמאל" ציוני ופרו ציוני שיפגין כנגד הפשעים של מדינת ישראל בעזה, הוא שוב נוכח מיהי מר"צ ושלום עכשיו, "מאבק סוציאליסטי" ודומיהם:-כיסוי תחת שמאלי של אולמרט-בוש. חלק מהבעיה היא כי תושבי שדרות שאינם אשמים בפשעים של מנהיגי הציונות והאימפריאליזם משלמים את המחיר. תושבי שדרות ואשקלון הם בני ערובה של המדינה הציונית. עד כמה שליטי ישראל דואגים ליהודים הפשוטים אנו רואים כאשר הם מפקירים את החיילים הפשוטים שנפלו בשבי במקום להחליפם בשבויים פלסטינים, אך את חברם סוחר הסמים טננבאום הם החליפו ללא כל קושי.. מדינת ישראל אינה מדינה של היהודים החיים בארץ היא מדינה של בעלי ההון ומשרתיהם המושחתים. זאת מדיניות מוטעית לפגוע באזרחים יהודים פשוטים. להחזיר בטרור כנגד הטרור הממלכתי האיום של מדינת ישראל ותומכיה. זה רק דוחף את המוני היהודים הפשוטים, עוד יותר לזרועות הריאקציה הציונית המשתמשת בכך כדי להגביר את הטרור הממלכתי. רק חושף את החולשה של הנהגת חמאס החסרה פרוגראמה מהפכנית היכולה לאחד את כל המוני האזור ולנצח את המדינה הציונית ובנות בריתה.מלחמה עממית היא כנגד הצבא והמתנחלים החמושים. המליציות "האזרחיות: שבאמצעותם מנשלת המדינה הציונית את העם הפלסטיני מאדמתו. אין זה מקרי כי במדינות רבות מחוץ לאזור כאירופה למשל, אהדת רוב התושבים דהינו העובדים נתונה לא למדינת המתנחלים המתיישבים אלא לעם הפלסטיני. כי הרעיון של רפובליקה פלסטינית הולך וצובר תאוצה. יש כוח אחד ויחיד היכול לשנות המציאות הנוראה בה אנו חיים באזור וכוח זה הוא מעמד הפועלים הערבי ובראש וראשונה במצרים. הדבר היחידי החסר לו הוא ההכרה שהוא מסוגל לעשות מהפכה סוציאליסטית. המאבק להכרה מהפכנית הוא המאבק להקמתה של מפלגה מהפכנית של מעמד הפועלים בכל מדינה. מהפכה אשר תשבור את מנגנון המדינה הבורגנית ותקים את הפדרציה הסוציאליסטית של המזרח התיכון. פדרציה שתכלול את פלסטין כולה כמדינת פועלים. לעם הפלסטיני הזכות הגדרה עצמית על כל ארצו. היהודים הרוצים לחיות בארץ זו לא כעם אדונים יקבלו במדינה זו אליה יחזרו הפליטים , זכויות שוות כולל אוטונומיה תרבותית. המלחמה של ישראל בעזה היא המשך המלחמה של 47-8 לא מלחמה חדשה שנפלה מהשמיים. מלחמה ותימשך כל עוד לא תהיה מהפכה סוציאליסטית. אנו חיים בתקופה האימפריאליסטית, תקופת השקיעה של הבורגנות אותה אפיין לנין ובצדק בתקופה של מלחמות ומהפכות.